انضم إلى النشرة الإخبارية!
X
זה יותר מאירוני שכאשר כלכלות סוציאליסטיות, ובראשן יוון, קורסות, הדמוקרטים באמריקה מתאהבים בסנאטור מוורמונט ברני סנדרס, המועמד לנשיאות שמתמודד עם הדמוקרטים אך הוא סוציאליסט מושבע. עיניו הבוהקות של הסטטיסטיקן העליון הזה משקפות בורות לגבי המשטר המתמוטט שלנו, שלא לדבר על כשלים מוסריים שהרפובליקנים – וכל השאר – צריכים להתייחס אליהם ברצינות.
נתחיל מהסיבה החיובית לכך שסנדרס מושך קהל גדול ונלהב בעוד הנשיאה המכהנת הילרי קלינטון מתקשה למלא את המקומות. סנדרס אינו מסתיר את אמונותיו הסוציאליסטיות. הילרי תמכה ברבות מאותן מדיניות. אבל היא מתרפקת על עקרונותיה הבסיסיים, ומתחזה לפרוגרסיבית פרגמטית שפשוט דואגת למעמד הביניים. הקמפיין שלה מנוהל ומזויף, החל מפגישות "אקראיות" לכאורה עם מצביעים מן השורה וכלה בראיונות העיתונאיים הנדירים שלה שניתנו רק לפסאודו-עיתונאים. היא מזלזלת, בין אם מדובר בבנגאזי, מיילים שנמחקו או סחר בפסיפיק. היא רק מקווה שלבוחרים לא יהיה אכפת.
כדי להבין את המשיכה של סנדרס, קחו בחשבון שהבוחרים הצעירים ב-2008 התלהבו מברק אובמה, וראו בו אידיאליסט שיתעלה על הפוליטיקה כרגיל. הם אמנם עדיין הצביעו עבורו ב-2012, אך התפכחו מכישלונותיו, ורבים ראו בו סתם עוד פוליטיקאי.
הצעירים היו התומכים הנלהבים ביותר של חבר בית הנבחרים הרפובליקני הליברטריאני רון פול במהלך הפריימריז הרפובליקניים לנשיאות ב-2012. פול היה אידיאליסט ומדבר ישר שלא סובב את אמונותיו למען הקהל. ובעוד דונלד טראמפ לא מציע שום דבר כמו מערכת עקרונות שנמצאת בפול או בסנדרס, חלק מהפופולריות שלו היא שהוא אומר את מה שהוא חושב.
צעירים הם הרבה יותר ציניים לגבי פוליטיקה ועולם מאשר זקניהם, אבל ברור שהם צמאים לאותנטיות ולאידיאלים, וזה מה שנראה שסנדרס מציע.
אבל יש בפופולריות של סנדר יותר מאשר טעם רע להילרי.
סקר של מכון פיו מצא כי ל-50% מהאמריקאים הייתה תגובה חיובית למילה "קפיטליזם" בעוד 40% הגיבו בשלילה. אבל רק ל-46% מהצעירים מתחת לגיל 29 היה חם ומטושטש למילה, בעוד 47% מצאו אותה קרה וקשה.
לעומת זאת, 60% מהאוכלוסייה השיבו בחיוב למילה "סוציאליזם" ורק 31% בחיוב. אבל המילה הזאת רק הקשתה על הבאזז של 43% מהצעירים, בעוד ש-49% קיבלו רטט טוב. גרוע מכך, המילה "פרוגרסיבי", תווית מועדפת על רבים המקדמים מדיניות סוציאליסטית, זכתה לתשובה חיובית של 67%. אאוץ'!
הבוחרים לא סתם מושכים את הידית לתוויות. ואכן, הגידול במספר המצביעים העצמאיים, הכולל 50% מבני פחות מ-29, מראה שגם "דמוקרט" וגם "רפובליקני" מתכוונים פחות ופחות. אז מה עוד עומד מאחורי ההשקפה השפויה הזו על הסוציאליזם?
ביסודו של דבר, המאבקים הפוליטיים הנוכחיים משקפים חזונות סותרים: הממשלה כמגינה על חירות הפרט שלנו, ומשאירה אותנו חופשיים לחיות את חיינו כרצוננו; או ממשלה כהורה הנדיב שעוזר לנו אנשים חסרי ישע ישירות.
רבים מתומכי סנדרס רואים בצדק את הילרי כמלכת השחיתות. היא והקרן שלה עם בעלה לשעבר ביל שואבים מזומנים מבנקאים גדולים, חברות בעלות קשרים פוליטיים וממשלות זרות, תוך שהם מוקיעים את וול סטריט ומתחזים לאויבי הפריבילגיות. רוב התמיכה בסנדרס מגיעה מתרומות של 250 דולר או פחות. הסוציאליזם של סנדרס, המתיימר לשים את "העם" בראש, נראה בעיני רבים כאלטרנטיבה.
אבל תומכיו של סנדרס לא מצליחים להבין שהשחיתות המזויפת שהם מתעבים היא ביטוי לשיטה הנוכחית שלנו שבה הממשלה עוזרת לאנשים ישירות.
עבור הצורה הדמוקרטית של הסוציאליזם, הכוח הפוליטי הוא המטבע של הממלכה. כאשר הממשלה מחלקת מחדש את העושר, היצרנים שנענשו מייצרים פחות עושר או משחקים את המשחק הפוליטי, ומחפשים טובות הנאה מיוחדות וחלוקת נדבות. הדרך היחידה שבה הסוציאליזם יכול להתגבר על מלחמת כולם נגד כולם היא להפוך לאנטי-דמוקרטי ודיקטטורי. איש חזק מבטיח "להתעלות מעל הפוליטיקה", להשתמש בעטו ובטלפון שלו כדי למשול באופן שרירותי ללא קשר לחוק.
ברני סנדרס או ברק אובמה הופכים לאיל דוצ'ה.
האלטרנטיבה היחידה לקרוניזם ולאח הגדול: מערכת שבה אנשים חיים את חייהם ורודפים אחר חלומותיהם, מייצרים מוצרים ושירותים כדי לסחור עם חבריהם על בסיס הסכמה הדדית, כאשר הממשלה מוגבלת להגנה על זכויות.
האם הרפובליקנים יצליחו להתגבר על שותפותם בקרוניזם – ולפעמים באח הגדול – ולבטא את האידיאל הזה? אם הם לא יוכלו או לא יוכלו, סנדרס עלול להפסיד, אבל השאלה הפתוחה היחידה תהיה מאיזה דיסטופיה עתידית יסבלו האמריקאים.
לחקור:
מלחמת האזרחים במפלגה הרפובליקנית: האם החירות תנצח? -רב מכר של אמזון #1
בוחן את המלחמה הסיעתית המשולשת בתוך המפלגה הרפובליקנית.
הסוציאליזם של אובמה
כאשר כוח פוליטי ולא ייצור אישי וחילופי חופשי קובעים מי מקבל מה, התוצאות הן הרס עושר וקונפליקט חברתי.
אחרי הבחירות: מלחמת האזרחים של GOP
אד הדג'ינס על בחירות 2014
איך צ'ילה ניצלה
חוסה פיניירה על המהפכה הצ'יליאנית
אדוארד הדג'ינס הוא מנהל מחקר במכון הארטלנד ולשעבר מנהל סנגור וחוקר בכיר באגודת אטלס.
.png){kind=icon}
