שינויי אקלים: ויכוח מוסרי

היה ויכוח רב על מדע שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית בשני קצוות הספקטרום מ"מכחישים" ועד "מתריעים" ובכל מקום בין לבין. עם זאת, רוב האנשים בארה"ב מאמינים שההתחממות הגלובלית מתרחשת ונגרמת בעיקר על ידי פעילויות אנושיות. מתוך תקשורת הדעה על שינויי האקלים של ייל לשנת 2018, 70% מהאנשים מאמינים שההתחממות הגלובלית מתרחשת ו-57% מאמינים שההתחממות הגלובלית נגרמת בעיקר על ידי פעילויות אנושיות. יתר על כן, 77% ממליצים לממשלות להסדיר את ה-CO2 כמזהם. בקיצור, נראה שהציבור הרחב מאמין ששינוי האקלים הוא אמיתי והממשלה צריכה לעשות משהו בנידון.

עם זאת, על פי סקר של מכון קאטו (8 במרץ 2018), 68% מהאמריקאים לא יהיו מוכנים לשלם 10 דולר בחודש בחשבונות חשמל גבוהים יותר כדי להילחם בשינויי האקלים. זאת בניגוד להערכה שה "גרין ניו דיל" יעלה לפחות 10 טריליון דולר, שאם יתפרס על פני 10 עד 30 שנה יעלה למעשה אלפי דולרים בשנה למשק בית. ברור שאנשים מסוכסכים בין מה שהם מאמינים שצריך לעשות לבין מה שהם מוכנים לשלם על זה. איזו חשיבה עומדת בבסיס הקונפליקט הזה?

מעטים, אם בכלל, כולל אובייקטיביסטים, יכולים להבין באופן מלא את כל מדע שינויי האקלים. אבל כמעט כל אדם מבין מה נחוץ להישרדות על בסיס יומי. אז הקונפליקט שאנשים רבים חווים בדיון על שינוי האקלים הוא לא כל כך מדעי אלא מוסרי, המבוסס על מה שכל אחד מהם מעריך.

במאמר זה אין בכוונתי לתמוך או לערער על אמונותיו של מישהו בנוגע לשינויי האקלים וגם לא על דיוקם של מחקרים מדעיים או תחזיות. כאן ברצוני להבהיר ולאתגר את הבסיס המוסרי שעליו נעשות המלצות לשינוי האקלים.

פעילי איכות הסביבה טוענים לעתים קרובות שהאדם "הורס" את כדור הארץ. אנחנו? איזו מערכת ערכים מוסרית מיושמת כדי לשפוט בצורה כה קשה נגד האדם? כדי להבהיר זאת עם דוגמה, שקול את הדברים הבאים: האי מנהטן, לפני הגעתו של האדם, היה פעם יער בתולי. כיום היא מטרופולין משגשג. לדעתך, האם האי מנהטן "נהרס" בהפיכתו מיער למטרופולין? התשובה שלך אינה מדעית, שכן העובדה שהאי מנהטן הפך מיער בתולי למטרופולין היא עובדה היסטורית בלתי ניתנת לערעור. אבל כל מי שטוען שהאי מנהטן "נהרס" בשינוי הזה עושה שיפוט מוסרי המבוסס על מערכת ערכים, אם כי אפילו קיצונים אקולוגיים שחיים במנהטן עשויים שלא לתמוך בו באופן מלא.

הפילוסופיה המוסרית העומדת בבסיס איכות הסביבה ומוחזקת על ידי רבים מתומכי שינוי האקלים היא אנטי-אנושית ביסודה.

הרחבת דוגמה זו לכוכב הלכת בכללותו, מבחינה טכנית שום חומר לעולם לא נהרס, הוא רק השתנה. האם משהו השתנה לטוב ולרע מעלה את השאלה של טוב או רע יותר עבור מי או מה? ושוב, זהו שיפוט ערכי מוסרי. ההמלצות לשינוי האקלים אינן מבוססות על מדע כשלעצמו אלא על העקרונות המוסריים שכל מדען, אדם או חברה באופן כללי מחזיקים בהם. מדענים יכולים להציג ראיות עובדתיות שעשויות לזהות בעיה אמיתית או פוטנציאלית; אבל העקרונות המוסריים הם שעומדים בבסיס כל המלצותיהם.

בספרו "המקרה המוסרי של דלקי מאובנים", אלכס אפשטיין מפרט את חשיבות השימוש בדלקי מאובנים לאורך ההיסטוריה כדי לשפר את בריאותו, עושרו ורווחתו של האדם:

במקום להשתמש בהרבה פחות אנרגיה מדלק מאובנים, השתמשנו בהרבה יותר – אבל במקום קטסטרופה ארוכת טווח, חווינו שיפור דרמטי וארוך טווח בכל תחומי החיים.

אפשטיין גם מכיר בכנות בכמה מההשפעות השליליות של השימוש בדלקי מאובנים. עם זאת, טענתו העיקרית היא שכל המלצה להתמודדות עם שינויי האקלים חייבת "להחזיק את חיי האדם כסטנדרט הערך שלנו". אחרת

אנחנו חייבים להבהיר שאנחנו מוכנים להקריב חיי אדם למען משהו שאנחנו חושבים שהוא חשוב יותר. עם הסטנדרט הזה, אנחנו חייבים להסתכל על התמונה הגדולה, על ההקשר המלא.

זהו טיעון מוסרי המבוסס על מוסריותו של ההומניזם, המוגדר כ"כל מערכת או צורת מחשבה או פעולה שבה האינטרסים, הערכים והכבוד האנושיים שולטים.

הטיעון המוסרי של אלכס עולה בקנה אחד עם היסוד המוסרי של האובייקטיביזם. כפי שכתבה איין ראנד ב "סגולת האנוכיות",

סטנדרט הערך של האתיקה האובייקטיביסטית – הסטנדרט שלפיו שופטים מה טוב או רע – הוא חייו של האדם, או: זה הנדרש להישרדותו של האדם.

למרבה הצער הומניזם אינו המוסר של פעילי סביבה רבים. אם זה היה המצב, אם המוטיבציה שלהם הייתה אך ורק להגן על כדור הארץ לטובת האדם, מעטים היו טוענים נגד זה. אבל זה לא. איין ראנד זיהתה זאת מזמן כשאמרה בהרצאתה ב-1970, "המהפכה האנטי-תעשייתית",

בכל התעמולה של האקולוג, אין דיון בצרכי האדם ובדרישות הישרדותו.

הפילוסופיה המוסרית העומדת בבסיס איכות הסביבה ומוחזקת על ידי רבים מתומכי שינוי האקלים היא אנטי-אנושית ביסודה. המוסריות שלהם מבוססת על הרעיון של ביוצנטריות, "ההשקפה או האמונה שהזכויות והצרכים של בני האדם אינם חשובים יותר מאלו של יצורים חיים אחרים".

הביוצנטריזם מקורו בתנועה הפוסטמודרנית של השמאל עם התקפתה על התבונה וכפיפותו של הפרט לשלם גדול יותר, כולל הסביבה. כפי שמציין אלסטון צ'ייס בספרו משנת 1995 In a Dark Wood,

אנשים... בעקבות הגל, אין להם קיום נפרד; הם בסך הכל חלק משלמים גדולים יותר – השבט, האומה, הסביבה.

עם ביוצנטריות כבסיס המוסרי המוחזק על ידי תומכי שינוי האקלים, אין זה מפתיע שטיעוני הנגד להמלצות לשינוי האקלים המבוססים על תועלת לאדם (כלומר, הומניזם) של שימוש בדלקי מאובנים נופלים על אוזניים ערלות. ההמלצות לשינוי האקלים הן פשוט הזעקה החדשה של השמאל. שוב, איין ראנד חזתה זאת לפני עשרות שנים ב "שובו של הפרימיטיבי: המהפכה האנטי-תעשייתית",

בעיתונות דווח פעמים רבות כי נושא הזיהום עומד להיות מסע הצלב הגדול הבא של השמאל החדש,. . . כך שאוויר נקי הוא לא המטרה או המניע שלהם בזה.

התחזית הזו הפכה למציאות במאה ה-21. המאה ה -20 נשלטה על ידי מוסר של אלטרואיזם הדורש הקרבה של עצמך לאחרים שנתפסו כראוי בסיסמה המרקסיסטית של "מכל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי הצורך שלו". הסבל האנושי ואובדן החיים שהוקרבו למטרה זו הם עדות ברורה לכישלון המוסריות של האלטרואיזם לכל המאמינים מלבד האמיתיים.

שוחרי איכות הסביבה דורשים את ההקרבה הזו לא כדי לשמר את כדור הארץ למען האדם, אלא למען האדם.

עם זאת, המאה ה -21 נראית כעת נשלטת על ידי מסע צלב חדש, קריאה של האלטרואיסטים להקרבת עצמך לכדור הארץ. תסתכל על כל ההמלצות לשינוי האקלים ותמצא באופן אוניברסלי דרישה לאנשים להקריב קורבנות. שוחרי איכות הסביבה דורשים את ההקרבה הזו לא כדי לשמר את כדור הארץ למען האדם, אלא למען האדם. צריך להיות מודאגים באותה מידה מה יהיה המחיר בסבל האנושי ובאובדן החיים מקורבנות כאלה עד סוף המאה ה-21, לא מכישלון לפעול על פי המלצות לשינוי האקלים אלא למעשה מלפעול על פיהן. אם ההיסטוריה היא לקח כלשהו, לאלטרואיסטים אין גבול.

התגובה לכך זהה כיום במאה ה-21 לזו שהייתה במאה ה-20. כפי שאמרה איין ראנד ,

אם ציוויליזציה כלשהי רוצה לשרוד, זה המוסריות של אלטרואיזם שהאדם חייב לדחות.

כאן טמון שורש הוויכוח האובייקטיביסטים צריכים למקד את תשומת לבם אליו: הוויכוח המוסרי. התגובה שלי בכל הדיונים על שינויי האקלים היא להימנע לחלוטין מהדיון המדעי. היא אינה משרתת שום מטרה מבלי לבסס תחילה את התשתית המוסרית לדיון. לדיון במדע שינויי האקלים יש תוקף, אבל הוא משני בעיניי לדיון המוסרי. יתר על כן, פילוסופיה ומוסר הם נושאים אובייקטיביסטים הם הרבה יותר מוסמכים ואמינים לדיון. והוויכוח הזה הוא על הומניזם על ביוצנטריזם, אינדיבידואליזם על אלטרואיזם ואובייקטיביזם על פוסטמודרניזם.

אודות הכותב:

ג'ון וינסנט

ג'ון וינסנט הוא יזם בדימוס המתגורר בקנדה. יש לו תואר ראשון בהתמחות במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב, לצד המשך לימודי תואר ראשון ושני בתחומים אלה וכן אסטרונומיה. הוא היה סטודנט לאובייקטיביזם במשך למעלה מ-45 שנה ויישם את עקרונותיו במיזם שלו, כמו גם ביזמים צעירים שאותם ייעץ, הדריך והשקיע בהם כאיש הון סיכון אנג'ל. תחומי העניין האישיים שלו מאז פרישתו הם שיט, רכיבה על אופניים, אדריכלות ומחקר אסטרונומי ברחבי העולם, לצד יישום עקרונות אובייקטיביסטיים במספר סוגיות אקטואליות.

‍