انضم إلى النشرة الإخبارية!
X
קיץ 2006 -- אמריקאים רבים רואים את סוגיות ההגירה והגלובליזציה בעיקר מנקודת מבט כלכלית. והפרספקטיבה הזו אכן חשובה. אולם משמעותית יותר היא הפילוסופיה הבסיסית המנחה את הדיון בשני התהליכים הללו. הגלובליזציה וההגירה המוגברת לארצות הברית – וממדינות פחות מפותחות באופן כללי – אינן רק חלק מהאינטגרציה הכלכלית הגוברת של העולם.
הם גם חלק מהתנגשות הערכים העולמית של ימינו – לא מלחמת הערכים בין האיסלאמיסטים למערב, אלא מלחמה בסיסית עוד יותר: ההתנגשות בין אינדיבידואליזם לצורות שונות של פטרנליזם.
לדברי אינדיבידואליסטים, המטרה הלגיטימית של הממשלה היא להגן על חייהם, חירותם ורכושם של יחידים. בעידן המודרני, ממשלות ביצעו את תפקידיהן, לטוב ולרע, במיקומים גיאוגרפיים מוגדרים, כלומר במדינות או במדינות לאום. מדינות, אם כן, היו שדות הקרב שעליהם התמודדו תומכי חירות הפרט, שוק חופשי ושלטון החוק עם אויבים פרוטקציוניסטים.
אבל בעולם המודרני, לחייהם, לחירותם ולרכושם של יחידים תמיד הייתה מידה מסוימת של השפעה בינלאומית. ולפחות מאז אדם סמית, ממשלות רבות הכירו ביתרונות הכלכליים של מתן אפשרות לחילופים חופשיים בין אזרחיהן לבין אזרחי מדינות אחרות. עם זאת, בסופו של דבר, אינדיבידואליסטים מאמינים כי (כמו בסחר פנים) ההצדקה להתרת סחר בינלאומי היא מוסרית; מתן חופש סחר בינלאומי לאזרחים אינו אלא הכרה בזכותם להיפטר מרכושם כראות עיניהם. פרוטקציוניסטים, לעומת זאת, רוצים שממשלות ינקטו מדיניות המגבילה הן את השגשוג הכלכלי של אזרחיהן והן את האוטונומיה האישית שלהם, בדרך כלל בשם אינטרס לאומי או קולקטיבי לכאורה, עד כמה שמדיניותן עלולה לפגוע באנשים בשר ודם אמיתיים.
המקרה האינדיבידואליסטי של סחר חופשי התחזק מאוד על ידי התוצאות ההרסניות של פרוטקציוניזם ולאומיות במחצית הראשונה של המאה העשרים. גם אז, הייסוף התיאורטי הגובר בכך שסחר אינו משחק סכום אפס הניב הבנה שמלחמות על שווקים בלעדיים ושליטה על מושבות אינן הגיוניות מבחינה כלכלית, שלא לומר שום היגיון פוליטי.
לאנשים יש זכויות על חייהם, חירותם ורכושם, וממשלות צריכות להגביל את עצמן להגנה על זכויות אלה.
כיום, ההבחנה בין מה שהוא מקומי לבין מה שהוא בינלאומי הופכת חמקמקמה, שכן הופעתן של מדינות אסיה בעלות השוק החופשי יחסית ונפילת הקומוניזם האיצו את האינטגרציה הכלכלית הבינלאומית. כיום, תהליכי הייצור, הבעלות וההשקעה ההונית של פעולה עשויים להיות מפוזרים ברחבי העולם. לדוגמה, אמריקאים עשויים להחזיק במניות גדולות בחברה שבסיסה ביפן. חברה זו עשויה להתקשר עם מפעל במדינה שלישית כלשהי כדי לייצר חלקים הנשלחים לחברה במדינה רביעית, שם הם מורכבים לרכיבים גדולים יותר אשר בתורם נשלחים למפעלים אמריקאים להכללה במוצרים מוגמרים המיוצאים לאחר מכן ברחבי העולם. מה הם מוצרים אלה? אמריקאי? יפנית? מי מייצא מה? יהיה לך קשה היום למצוא כל מוצר שהוא באמת "תוצרת ארה"ב". אבל התוצאות הן יותר מוצרים, עסקאות טובות יותר לצרכנים ושגשוג לכל המעורבים.
מבחינה היסטורית, חופש כלכלי איפשר ליזמים בתוך מדינות ליצור מוצרים ושירותים שהפכו אותם לעשירים תוך העשרת לקוחותיהם. אבל הימצאותם במדינה אחת גם הפכה יזמים כאלה למטרות של גובי מסים ממשלתיים, רגולטורים ואחרים קנאים שהשתמשו במדינה כדי לגנוב מהטובים שלהם או להחניק את המתחרים. מבחינה פוליטית, קרבות אלה היו בין קבוצות אינטרס, אך מבחינה פילוסופית הם היו קרבות בין המוסר והצדק של חירות הפרט לבין חוסר המוסריות וחוסר הצדק של הכפייה.
כיום, האינטגרציה הכלכלית הבינלאומית מעבירה את הקרב המוסרי הזה לזירה רחבה יותר. אליטות במדינות מתקדמות עם מדיניות כלכלית כושלת – במיוחד באירופה – חוששות ממתחרים חדשים ויעילים. הם מבינים שתחרות גלובלית פירושה שהמדיניות הפרוטקציוניסטית הלאומית של העבר לא תעבוד היום. לכן, הם מבקשים להשתמש בארגונים ובהסכמים בינלאומיים כדי להפוך את התקנות המחלקות מחדש והורגות את העושר במדינותיהם. האליטות האמריקאיות הפטרנליסטיות שמחות לעתים קרובות לשתף פעולה, שכן מבחינה פילוסופית יש להן יותר במשותף עם זרים אלה המתנגדים לחופש מאשר עם אחיהם האמריקאים.
למרבה המזל, קאדר עולמי נוסף התפתח בעשורים האחרונים כדי להתמודד עם האליטות הפרוטקציוניסטיות הבינלאומיות. זהו קאדר שחולק את האמונות של מייסדי אמריקה – ושל אנשים מוסריים בכל מקום – שלאנשים יש זכויות על חייהם, חירותם ורכושם, וממשלות צריכות להגביל את עצמן להגנה על זכויות אלה. חברי קאדר חופש זה פועלים לקידום עקרונותיהם במדינותיהם, אך רוצים שהעקרונות יהיו הבסיס לסדר בינלאומי. רבים מהתומכים, המלומדים ויזמי המדיניות של צוותי החשיבה האלה אינם אמריקאים, אבל יש להם הרבה יותר במשותף עם אמריקאים שוחרי חופש מאשר עם שליטים פטרנליסטים משלהם או עם אזרחים אחרים של הוויכוח, אני-קורבן-עוזר-לי. מעת לעת, אנו נערוך פרופיל של לוחמי חופש בינלאומיים אלה בדפי האינדיבידואליסט החדש.
הגירה היא היבט נוסף של אינטגרציה כלכלית או גלובליזציה. הנסיעות כיום אינן יקרות ומסוכנות כפי שהיו בעבר, ומהפכת התקשורת פירושה שמהגרים לא צריכים לאבד קשר עם המדינה שממנה באו. זה טוב מבחינה אישית, שכן מהגרים יכולים לשמור על קשר עם בני משפחה וחברים במדינה הישנה. אבל זה יכול להיות רע אם זה אומר שמהגרים נוטים להיאחז ברעיונות ובערכים הרעים האחראים לעוני, לאלימות ולשנאה בחברות הלא מתפקדות של מולדתם. כמובן, מהגרים מתמודדים עם סכנות תרבותיות מקולות אמריקאים כמו גם מקולות זרים. רוב המהגרים לאמריקה הם אנשי יוזמה שמגיעים לכאן בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות, חירות אישית וחופש משלטון שרירותי. אבל ברגע שהם כאן, ההתחלה העצמית הזו נתקלת בפיתוי מצד פטרנליסטים אמריקאים שהיו מכפיפים אותם שוב לחוסר המוסריות שיצר את התנאים שמהם הם בורחים.
לסיכום, קרב הרעיונות והתרבות הפך באמת גלובלי, לא רק לצד אלא כחלק מהתנועה העולמית של סחורות ושירותים, ייצור, הון ואנשים. אמריקאים שרוצים לשמור על שווקים חופשיים ועל מוחות חופשיים בבית חייבים להבין שאי אפשר להילחם במאבקם מאחורי חומות של פרוטקציוניזם כלכלי או אידיאולוגי. זה חייב להיות חלק מהמאבק להרחבת החופש בחו"ל.
אדוארד הדג'ינס הוא מנהל מחקר במכון הארטלנד ולשעבר מנהל סנגור וחוקר בכיר באגודת אטלס.
.png){kind=icon}
