איין ראנד הציגה את הפילוסופיה שלה בפעולה ברומנים שלה We the Living, Anthem, The Fountainhead ו-Atlas Shrugged (ראו כאן מידע נוסף על סיפוריו של ראנד). אבל היא גם סיכמה את דעותיה בתחומים ספציפיים של הפילוסופיה ויישמה אותן על ביקורת תרבות מחפשת במאמרי העיון שלה ובנאומים פומביים.
זהו מדריך מבוא למאמריה החיוניים ביותר של איין ראנד. קריאתם תיתן לכם מושג ברור מהו אובייקטיביזם ומה הוא מייצג, במילותיו הבלתי ניתנות לחיקוי של מייסדו.
1. "פילוסופיה: מי צריך אותה" בפילוסופיה: מי צריך אותה? (מהדורת כריכה רכה), עמ' 1-11.
אלא אם כן אתה אחד מאותם אנשים נדירים שפשוט נמשכים לפילוסופיה, אתה עשוי לתהות מדוע אתה צריך לטרוח עם זה. התשובה של איין ראנד היא שהאמונות הפילוסופיות שאתם מאמצים הן בעלות חשיבות של חיים ומוות. קרא מאמר זה כדי לראות מדוע פילוסופיה שיטתית ממלאת צורך אנושי חיוני.
2. "זהו ג'ון גאלט מדבר" בתוך האינטלקטואל החדש (מהדורת כריכה רכה), עמ' 117-192.
קטע זה מתוך "אטלס מושך בכתפיים" הוא הסיכום המלא היחיד של ראנד על הפילוסופיה שלה. ככזה, זהו המקום הטוב ביותר לגלות את מלוא התחושה של חזון החיים המרהיב של ראנד.
3. "אמונה וכוח: משחיתים של העולם המודרני" בפילוסופיה: מי צריך את זה? (מהדורת כריכה רכה), עמ' 58-76.
ההצלחה וההתקדמות האנושית התקדמו מתוך הדומיננטיות של התבונה והחופש בתרבות. אבל אלה התנגדו על ידי האיחוד של "מיסטיקה, קולקטיביזם, [ו]אלטרואיזם". בהרצאה זו, שניתנה בכמה אוניברסיטאות בשנת 1960, טוענת איין ראנד כי הקפיטליזם הוא המערכת החברתית של התבונה והחופש, וכי שני היבטים אלה של הקפיטליזם הוצגו באופן שגוי ודוכאו לאורך המאה ה -20 בשם האתיקה של האלטרואיזם. רנד מקטלגת את תחלואי התרבות שהיא רואה בהתייחסות למצב זה, כולל אי-רציונליזם וניהיליזם, וקוראת ל"מהפכה מוסרית... הצורה הקיצונית ביותר של מרד".
4. "האתיקה האובייקטיביסטית" בתוך סגולת האנוכיות (מהדורת כריכה רכה), עמ' 13-39.
מאמר זה מציג את התיאוריה של ראנד על טוב ורע, על מידות טובות וסגפנות. רנד מתחיל בהתחלה, שואל מהי אתיקה ולמה אנחנו צריכים אותה. לאחר מכן היא מראה מדוע היא רואה ב"חיי האדם" את הסטנדרט האובייקטיבי באתיקה, את המידה של טוב ורע, ומדוע היא דוחה את ההשקפה המסורתית שאלטרואיזם, או שירותו של אדם לאחרים, הוא מדד הטוב. היא מתארת את השקפתה על כל אדם כישות רציונלית שיכולה וצריכה לחיות ולהשיג אושר באמצעות המאמץ שלו והשימוש במוחו שלו. היא מסיימת בדיון על המעלות הקרדינליות של האובייקטיביזם – רציונליות, פרודוקטיביות וגאווה – וטוענת שהדרך הנכונה להתמודד עם אחרים היא על ידי סחר.
5. "מהו קפיטליזם?" בתוך קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע (מהדורת כריכה רכה), עמ' 11-34.
כפי שמראה מאמר זה, הוגים פוליטיים וכלכלנים בקושי יודעים את משמעות הקפיטליזם. ראנד מסביר מהו קפיטליזם, מדוע הוא איפשר את המהפכה התעשייתית, וכיצד הוא הפך להיות מושמץ וכמעט לא מובן באופן אוניברסלי במאה ה-20. "ההצדקה המוסרית של הקפיטליזם טמונה בעובדה שזוהי המערכת היחידה התואמת את טבעו הרציונלי של האדם, שהיא מגינה על הישרדותו של האדם, ושהעיקרון השולט בה הוא: צדק". ראנד מסבירה אילו תנאים הקפיטליזם דורש ומקיים, והיא מנהלת מתקפה נוקבת על פרשנות לקפיטליזם שהייתה נפוצה בזמנה ונשארה נפוצה עד היום.
"זכויות האדם" ב"סגולת האנוכיות" (מהדורת כריכה רכה), עמ' 108-117.
"אם רוצים לקדם חברה חופשית – כלומר, קפיטליזם – צריך להבין שהיסוד ההכרחי שלה הוא עקרון זכויות הפרט. אם רוצים לשמור על זכויות הפרט, צריך להבין שהקפיטליזם הוא המערכת היחידה שיכולה לקיים אותן ולהגן עליהן". כך גם איין ראנד מתחילה את ההסבר הברור הזה, נקודה אחר נקודה, של טבען ומשמעותן המוסרית של זכויות הפרט, הזכויות ל"חיים, חירות ורדיפה אחר האושר" המעוגנות בהכרזת העצמאות האמריקאית. זהו המפתח להבנת הפוליטיקה של האובייקטיביזם ומשמעות החירות.
"הפסיכו-אפיסטמולוגיה של האמנות" בתוך המניפסט הרומנטי (מהדורת כריכה רכה), עמ' 15-24.
איין ראנד היתה סופרת בדיונית, וכאן היא לוקחת על עצמה את הסוגיה הבסיסית של התיאוריה האסתטית: מהי אמנות ומדוע אנו זקוקים לה. ראנד מגדיר את האמנות כ"יצירה סלקטיבית של המציאות", ומחבר את הצורך שלנו בה לסגל האנושי של התבונה, ובמיוחד למופשטות של הרעיונות שלנו.