בני דור המילניום זקוקים למוסר קפיטליסטי

סקר שנערך בהרווארד מצא כי רק 42% מבני 18 עד 29 תומכים בקפיטליזם. החדשות הטובות הן שרק 33% תומכים בסוציאליזם. עם זאת, 44% תומכים בפרוגרסיביזם של בן דודו הקרוב, ו-48% תומכים ב"אקטיביזם של צדק חברתי". תוצאות אלה מראות בלבול עמוק שידרוש מנה חזקה של מוסר קפיטליסטי כדי לרפא.

נתונים מעורבבים על בני דור המילניום והקפיטליזם

וסקרי מכון פיו מצאו שרק ל-46% מהצעירים יש "תגובה" חיובית לקפיטליזם בעוד 49% מגיבים בחיוב לסוציאליזם. אמנם, אלה שאלות שונות מאלה שבדו"ח של הרווארד. אבל כאשר משתמשים במילה "שוק חופשי" במקום "קפיטליזם", התוצאות חיוביות יותר. למרות זאת, בנוגע לאותו דיווח של הרווארד, הוושינגטון פוסט זעק כותרת סנסציונית, "רוב בני דור המילניום דוחים כיום את הקפיטליזם, כך עולה מהסקר".

בעוד שממצאים אלה הם אכן קריאות השכמה לחברים של חופש, יש להבין אותם בהקשר מלא. לדוגמה, בעוד שהסקר של הרווארד מצא כי 51% מהצעירים אינם תומכים בקפיטליזם, הוא מצא גם כי 59% אינם תומכים בסוציאליזם. יתר על כן, 49% אינם תומכים בפרוגרסיביזם ו-42% אינם תומכים ב"אקטיביזם של צדק חברתי". סקרים אלה ואחרים אכן מוצאים שאמריקה היא חברה מקוטבת ביותר.

הבנה מעורבת של דור המילניום על קפיטליזם

אבל אפילו יותר מלהיות מקוטבת, אמריקה היא חברה מבולבלת ביותר. היום אנחנו חיים במערכת מקוממת. עסקים, איגודי עובדים וקבוצות אינטרס אידיאולוגיות משתמשים במשיכה ובהשפעה פוליטית כדי להבטיח נדבות למשלמי המסים או תקנות המעדיפות אותם על ידי הגבלת חירותם של אחרים. קפיטליזם, לעומת זאת, הוא המערכת שבה מי מקבל את מה שנקבע על ידי יחידים ומפעלים המייצרים סחורות ושירותים כדי לסחור עם לקוחות מרצון.

אבל פוליטיקאים סטטיסטיקאים, ובראשם ברני סנדרס, מציגים את השיטה כ"קפיטליזם" וטוענים שיש להחליף אותה במערכת שבה רק אליטות מסוימות – הן – יכולות לנהל את הכלכלה באמצעות כוח ממשלתי. צעירים, נגעלים ממערכת המקורבים, מקבלים את ההגדרה המזויפת הזו של קפיטליזם במיוחד, ונענים לקריאה לרסק את מערכת המקורבים. אבל הם די מטושטשים לגבי מה זה בדיוק סוציאליזם.

המוסריות של הקפיטליזם

בורות היא בהחלט סיבה חשובה להתנגדות לקפיטליזם, ואי הבנות נפוצות חורגות מעבר להגדרת המערכת. מתנגדי הקפיטליזם המטושטשים טוענים שהוא פוגע בעניים ומעכב אותם. אבל החירות הכלכלית, מהות הקפיטליזם, הניבה את השגשוג בעולם המתועש, כאשר רוב האנשים נהנים מרמת חיים שלא ניתן היה להתעלם ממנה באלפי השנים האחרונות. וגם מדד החירות הכלכלית וגם הדוחות השנתיים של החירות הכלכלית של העולם מדגימים בבירור את הקשר החזק בין חופש כלכלי לשגשוג.

אבל הקרב האמיתי בין סוציאליזם לקפיטליזם הוא קרב מוסרי. לאנשים יש זכות לחיים ולאושר שלהם. עליהם להשתמש בשיקול דעתם הרציונלי כדי לקבוע כיצד לשרוד בצורה הטובה ביותר ולהגשים את חלומותיהם. לפיכך, הסבירה איין ראנד כי "קפיטליזם הוא מערכת חברתית המבוססת על הכרה בזכויות הפרט, כולל זכויות קניין שבהן כל הרכוש נמצא בבעלות פרטית".

אחת הסיבות לכך היא שמדובר במערכת שבה "כל יחסי האנוש הם וולונטריים". לעומת זאת, כל המערכות האחרות – סוציאליסטיות, מדינות רווחה – מבוססות על הרעיון שאנשים זקוקים לאישור מפקידי ממשלה כדי לעשות כרצונם, ושכוח הוא אמצעי מקובל להתמודד זה עם זה: שהמוסר מגיע מקנה של אקדח.

ועל בסיס מוסרי זה יש להילחם על החירות הכלכלית. הם חייבים לקרוא תיגר על הסוציאליסטים: "האם אתם מעניקים לי זכות לחיים שלי, כן או לא?" "האם אתה טוען שיש לך זכות להשתמש בכוח נגדי כדי לגרום לי לחיות באופן שעולה בקנה אחד עם הגחמות שלך, כן או לא?"

רבים מבני דור המילניום הנאיביים משמאל מתייאשים מהעובדה שהחברה שלנו היא פוליטיקה וחברה פוליטית כה מקוטבת ומקוטבת. אבל כל המערכות למעט יוזמה חופשית אמיתית הן, מטבען, מבוססות על קונפליקט. רבים מבני דור המילניום התמימים משמאל מייחלים לדרך חיובית לעתיד משגשג. אבל רק יוזמה חופשית אמיתית מתגמלת אנשים מבחינה חומרית ורוחנית עבור מעלות יצירתיות ויצרניות.

אז אם אתם מתייאשים מסקרים שמראים תמיכה בסוציאליזם בעלייה באמריקה, עליכם לקדם קפיטליזם המבוסס בראש ובראשונה על נימוקים מוסריים.
-------
לחקור

קפיטליזם אמיתי מול קפיטליזם חזירי

אגואיזם וקפיטליזם מול אלטרואיזם וקומוניזם

אודות הכותב:

אדוארד הדג'ינס

אדוארד הדג'ינס הוא מנהל מחקר במכון הארטלנד ולשעבר מנהל סנגור וחוקר בכיר באגודת אטלס.

‍