18 במרץ 2005 - בשבוע שעבר הביעה מוכתר מאי, אישה פקיסטנית, דאגה מכך שארבעת הגברים שאנסו אותה לפני כמעט שלוש שנים קיבלו הוראה מבית משפט להשתחרר מהכלא. האונס הוזמן על ידי מועצת הכפר שלה כנקמה באחיה, שלכאורה קיים יחסי מין בהסכמה עם אישה ממשפחה בולטת, אישום שהוא הכחיש. בתגובה לזעם מעבר לים הורה נשיא פקיסטן פרבז מושארף לעצור את הגברים, אך כעת הם יוצאים לחופשי.
הזוועה הזו מהדהדת יותר מדי אחרים ששמענו עליהם בשנים האחרונות.
בשנת 1999 נאנסה נערה בת 16 עם פיגור שכלי בפקיסטן. הפשע דווח והאשם נתפס. אבל מועצת השבט המקומית הורתה להרוג את הילדה מול ההתכנסות שלהם; האונס ביזה את השבט שלה.
ביולי 2001 בהודו נתלו בפומבי זוג צעיר, הוא בן 19, היא בת 18, כשמאות כפריים צפו לא באימה אלא בקריאות אישור. הפשע של בני הזוג: הם היו מאוהבים אך מקאסטות שונות.
פשעים חוקיים אלה אינם מתרחשים רק בקרב חסרי השכלה. באפריל 1999 התבקשה אישה פקיסטנית בת 28 שביקשה להתגרש, שמשפחתה התנגדה להם, מבעלה המתעלל, על ידי אמה, רופאה, להגיע למשרדו של עורך דין בולט כדי לדון בנושא. כשהגיעה למקום נורתה למוות בהוראת אמה.
זוועות אלה מזכירות לנו כמה אמיתות חשובות: תרבויות וקודים מוסריים רבים בעולם כיום הם פראיים ובלתי אנושיים. מכיוון שפראיות זו היא חלק מתרבות, בדרך כלל עם יסודות דתיים -- במקרים אלה, מוסלמים והינדים -- היא טבועה עמוק בלבבות ובמוחות. פראות זו באה לידי ביטוי לא רק בפיגועי טרור רחבי היקף על מרכז הסחר העולמי או במחבלים מתאבדים בעיראק ובישראל, אלא גם במעשי רצח בודדים.
זוג הודי צעיר, בן 19 ו-18, נתלו בפומבי משום שהיו מאוהבים אך מקאסטות שונות.
הדוגמאות הקיצוניות הנ"ל, הנוגעות להתעללות בנשים, מושרשות בתרבויות ובעמדות שיש להן ביטויים אנטי-אינדיבידואליסטיים אחרים, והסכנה היא שמהגרים מתרבויות אלה למדינות מתורבתות יותר יביאו עמם עמדות אלה. בהולנד, למשל, שבה יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה של מהגרים, הקולנוען תיאו ואן גוך נרצח על ידי איסלאמיסט מיליטנטי בתגובה לסרטו "כניעה", שתיעד התעללות של מוסלמים בנשים. הוא כלל סצנות שבהן קטעים מהקוראן נכתבו על גופן של נשים עירומות, ונשים הוכו כשמישהו קרא כתבי קודש שנראים כמצדיקים את דיכוי הנשים.
יש שיציינו, נכון, שרוב המוסלמים או מהגרים אחרים לאמריקה או למדינות מערביות אחרות אינם ג'יהאדיסטים. אבל העולם הרבה יותר מקושר היום מאשר במאות הקודמות. מהגרים יכולים להמשיך לשקוע בתרבויות האם שלהם, לטוב ולרע, באמצעות שידורי לוויין, דואר אלקטרוני ואינטרנט. לכן במערב ובמיוחד באמריקה, המדינה שנוצרה על ידי מהגרים, חובה לדון בפתיחות וללא דאגה לתקינות פוליטית או לרגישויות לא רציונליות המטשטשות את האמת, את היסודות המוסריים והתרבותיים של חברה חופשית.
בהולנד אייאן חירסי עלי, שנולדה מוסלמית בסומליה, עשתה זאת על ידי צליבה נגד התעללות בנשים בתרבותה ונבחרה לפרלמנט ההולנדי. היא נאלצה להסתתר לזמן קצר בגלל איומי מוות לאחר רצח ואן גוך, אך היא ממשיכה להילחם באומץ למען עקרונות מתורבתים.
באמריקה הדיון הזה לא התקדם כפי שהוא חייב אם יש לחזק את הערכים העומדים בבסיס החירות. מכיוון שכמעט לכל האמריקאים יש עבר של מהגרים, עלינו להבין שמהגרים הם הכוח שלנו, אבל רק אם, תוך שמירה על החלקים הטובים של התרבויות שלהם, הם מאמצים את אלה של חירות הפרט, אחריות אישית וכבוד לאחרים שהפכו את אמריקה למדינה הגדולה ביותר בעולם.
אדוארד הדג'ינס הוא מנהל מחקר במכון הארטלנד ולשעבר מנהל סנגור וחוקר בכיר באגודת אטלס.
إدوارد هادجنز، المدير السابق للدعوة وكبير الباحثين في جمعية أطلس، هو الآن رئيس تحالف الإنجاز البشري ويمكن الوصول إليه على ehudgins@humanachievementalliance.org.