انضم إلى النشرة الإخبارية!
X
לפני שבעים שנה כתבה איין ראנד, אסירת תודה על מציאת מקלט בארצות הברית מברית המועצות הטוטליטרית, סדרת מאמרים קצרה בשם "ספר הלימוד של האמריקאיות". כאשר אנו מציינים 240 שנה להולדתה של מדינה זו, אנו יכולים לשאול, "מה איין ראנד הייתה חושבת על אמריקאיות היום?" ו"אילו לקחים יכולה עבודתה להציע לנו?"
"ספר לימוד" הופיע לראשונה בשנת 1946 ב" משמרת", אשר פורסם על ידי ברית הסרטים לשימור האידיאלים האמריקאים. באותה תקופה, ראנד התפרסמה בזכות הרומן שלה The Fountainhead. אבל הוליווד התפרסמה באהדתה הקומוניסטית.
הרומן של ראנד מ-1937, We the Living, מתרחש על רקע זוועות הקומוניזם. זה לא התקבל יפה בהוליווד, שם חזרה לעבוד באמצע שנות הארבעים. אז היא ראתה צורך להגדיר בדיוק את העקרונות שעליהם נוסדה אמריקה וזה הפך אותה למדינה נהדרת.
מאמרי "ספר הלימוד" שלה התמקדו בעיקר בפוליטיקה, ולכן לשאלה מה היא תחשוב על המצב הפוליטי באמריקה כיום, יהיה צורך באוצר מילים כדי להרחיב את המקבילות של "גועל" ו"אימה". אבל "ספר הלימוד" שלה גם עוזר לנו להבין את האופי העצוב של מצבנו הפוליטי ומצביע על דרך חיובית לפנינו.
"ספר הלימוד" מאורגן סביב תריסר שאלות. לראשון, "מהי הבעיה הבסיסית בעולם כיום?" רנד עונה שזה "בין שני עקרונות: אינדיבידואליזם וקולקטיבי". זה היה אז וזה נשאר כך גם עכשיו.
האינדיבידואליזם, היא מספרת לנו, גורס כי "כל אדם קיים בזכות עצמו ולמען עצמו, לא למען הקבוצה". קולקטיביזם, לעומת זאת, גורס כי "כל אדם קיים רק ברשות הקבוצה ולמען הקבוצה". הראשון גורס כי כל הפרטים צריכים להיות חופשיים, האחרון כי כל הפרטים צריכים להיות עבדים מסוג זה או אחר.
לטענתה, "העיקרון הבסיסי של ארצות הברית הוא אינדיבידואליזם". ניתן לראות זאת בבירור במגילת העצמאות, המכירה בזכותו של כל אדם לחיים, לחירות ולרדיפה אחר האושר.
אינדיבידואליזם פירושו ש"תפקידה הראוי של הממשלה הוא להגן על זכויות הפרט של האדם; זה אומר – להגן על האדם מפני כוח הזרוע". ורנד נותנת לנו במאמריה את ההגדרה המוכרת כיום – לפחות לליברטריאנים ולחברים של חופש – של זכויות כמבוססות על האיסור ליזום שימוש בכוח נגד אחרים.
מאלפת ביותר עבורנו כיום היא תשובתה לשאלה, "האם חברה יכולה להתקיים ללא עיקרון מוסרי?" היא עונה כי "החברה יכולה לנטוש עקרונות מוסריים ולהפוך את עצמה לעדר רץ לחורבן. בדיוק כמו שגבר יכול לחתוך את הגרון של עצמו בכל עת שיבחר". אבל "החברה אינה יכולה לנטוש עקרונות מוסריים אם היא מצפה להתקיים".
ראנד מציין, למשל, שרק משום שמספיק אנשים מקבלים את עקרון חירות הפרט, קיימת חברה מתפקדת. בחנות כלבו צפופה, אם מספיק אנשים לא קיבלו חירות, הם יכלו לפעול כאספסוף ולבזוז את החנות. היא מציינת כי ההגנה תהיה בלתי אפשרית משום ש"לא היו יכולים להיות מספיק שוטרים בעולם אם גברים היו מאמינים שנכון ומעשי לבזוז". עד מהרה לא יהיו חנויות, אלא רק ביזה של אספסוף שאין לו מה לבזוז. (כאן אנו רואים את הנבט של אטלס מושך בכתפיו!)
אז מה איין ראנד הייתה חושבת על אמריקאיות היום? ברור שהיא תחשוב שהמדינה נמצאת בסכנה קטלנית ככל שהמחויבות לעקרונות היסוד של המדינה נשחקת, ככל שההגבלות הממשלתיות על חירות הפרט ממשיכות לגדול, וכאשר בריונים פוליטיים בקושי טורחים אפילו לתת מס שפתיים לחופש ולשלטון החוק.
ראנד ללא ספק יחשוב שהאמריקאים יכולים רק לתבוע בחזרה את חירותם והמדינה תחזיר לעצמה את נשמתה על ידי לחימה על בסיס מוסרי על העקרונות האינדיבידואליסטיים. הטענה שביטול הגבלה ממשלתית זו או אחרת על המסחר יגדיל את השגשוג הכולל היא בהחלט נכונה והכרחית. אבל הטיעון הפרגמטי אינו מספיק. בסופו של דבר, אנו זקוקים לקבלה הרחבה בחברה שלנו שליחידים יש זכות בלתי ניתנת לערעור על חייהם, ובכך, את החירות לרדוף אחר אושרם.
אפשר להוסיף שעלינו לחפש את הדרכים היעילות ביותר לאתגר ולשנות את המערכת והתרבות הסטטיסטית המושחתת הנוכחית. העלאת טיעונים עקרוניים היא הכרחית אך לא תספיק. הנשיא אובמה אינו הסטטיסטיקן היחיד שרואה ב" כללים לרדיקלים " של סול אלינסקי ספר לימוד לחתירה תחת חברה חופשית. אנחנו צריכים להילחם במרקסיסטים בצורה טובה, לחשוב על המפעל שלנו כעל "צעדה ארוכה דרך המוסדות". עלינו לקדם ולחגוג את הערכים המהווים אינדיבידואליזם מוסרי, כגון הישגים אישיים ויזמות.
וסביר להניח שראנד יפציר בנו להביט לאחור אל המייסדים שלנו כדי להבין שאפשר לשחזר את המהפכה שהם עשו. אסור לנו להשלים עם טיפה אחת אחרי השנייה של דם החירות מתנקז מוורידינו; כך טמונה אנמיה תרבותית, ובסופו של דבר, מוות פוליטי.
כשאנחנו חוגגים את יום העצמאות, בואו נחגוג את מגילת העצמאות. אבל חגגו גם את הציטוט הזה של ראנד: "אפשר לנצח את העולם שאתם רוצים, הוא קיים, הוא אמיתי, הוא אפשרי, הוא שלכם". אידיאל האמריקאיות של ראנד נחוץ עכשיו יותר מתמיד.
לחקור:
אדוארד הדג'ינס, "איזו אמריקה ניתן לעתיד?" 30 ביוני, 2015.
דוד מאיר, "בואו נכריז על הרביעי ביולי כיום פטור ממס!" 21 ביוני, 2010.
דיוויד קלי, "המהפכה הרביעית". 1 במאי 2009.
Edward Hudgins, “What Unites America? Unity in Individualism!” July 3, 2004.
.png){kind=icon}
