¡Únete a nuestro boletín!
X
לפעמים אתה עלול לספר שקר לבן קטן כי אתה לא רוצה לפגוע ברגשות של מישהו. אבל השקרים מסתיימים לעתים קרובות בטרגדיה.
זהו הנושא של הסרט הצרפתי מרגריט, עכשיו בבתי הקולנוע האמריקאים. מרגריט מציעה סיפור משעשע אך בסופו של דבר כואב "לקיסר אין בגדים" על זמרת צעירה שכל כך מוגנת מחוסר הכישרון שלה עצמה, שהסוף יכול להיות רק אופרה-טרגי.
הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, נפתח בצרפת בשנת 1920, שם מועלה רסיטל צדקה פרטי בטירתה של הברונית העשירה מרגריט דומונט (קתרין פרו, המגלמת דמות ששמה נראה מושאל מהגברת המובילה חסרת האונים של גראוצ'ו מרקס). כפטרונית של החברה המקומית של אמדאוס, היא הכניסה את עצמה לתוכנית לשיר כדי לגייס כסף. היא שוחטת את האריה "מלכת הלילה" מתוך חליל הקסם של מוצרט. היא לא יודעת כמה היא גרועה; היא באמת לא יכולה לשמוע את עצמה.
אנחנו אוספים את הקהל שלה כבר נחשף לטרווסטים כאלה בעבר, אבל היא הפטרונית וזה למען מטרה טובה. הם מוחאים לה כפיים. בעלה, מפתח המתמודד עם בעיות כלכליות, מוודא שיש לו בעיות ברכב כתירוץ להגיע רק לאחר שהצווחה הנוראה מסתיימת.
לוסיין בומונט (סילבן דיואייד), מבקר עיתון, וחברו האמן קיריל פון פריסט (אוברט פנוי) התגנבו לפרשה למוזמנים בלבד והיו עדים לפארסה. אבל כתיבת ביקורת גרועה נראית קלה מדי. אז בדחיפתו של קיריל, לוסיין מחליט לשבח אותה עד השמיים. היא קול חדש נהדר!
אופרה היא אהבתה של מרגריט, חייה. יש לה אלף פרטיטורות מוזיקליות. יש לה את המשרת הנאמן שלה ומלווה הפסנתר מדלבוס (דניס מפונגה) תצלום שלה עם תלבושות ואביזרים שאספה מיצירותיה האהובות. הוא יודע שהיא לא יכולה לשיר אבל מסור להגן עליה מפני לעג.
כאשר מרגריט קוראת את הביקורת של לוסיין היא נרגשת ומבקרת אותו ואת קיריל במחשבות לקחת את השירה שלה לעולם הרחב. לוסיין חושבת שנית על העידוד שהוא נתן לה, אבל קיריל מזמין אותה להופיע במפגש שהוא מארגן במועדון קטן. למה שהוא יעשה דבר כזה?
קיריל אסף קהל של אנשי עסקים, עובדים, לוחמים וחתך כללי של החברה. הוא עולה לבמה כדי להוקיע בקול רם כל קבוצה המיוצגת שם. כשכמה בוז ומתחילים לצאת, הוא גורם למרגריט לצאת בגלימה לבנה שעליה הוא מקרין סרט על הקטל של מלחמת העולם הראשונה בזמן שהיא מבצעת ביצוע מחריד של "מרסייז", ההמנון הלאומי הצרפתי.
מי שמכיר את הרומן "ראש המזרקה" של איין ראנד יראה את הדמיון בין קיריל הניהיליסט, שרוצה להרוס את כל הערכים, לבין דמותו של הרומן ההוא, אלסוורת' טוהיי. הנבל האחרון, שכמו לוסיין כותב טור בעיתון, רוצה לקרוע את הגדולים והיפים, ועושה זאת על ידי שבח הבינוני והמכוער.
אבל מרגריט לא רואה את זה. ולוסיין, בעודו חש אשמה, אינו יכול להביא את עצמו לומר לה את האמת. היא חושבת שהבעיה היא הקהל ומחליטה להזמין בית אופרה ולתת רסיטל למתוחכמים בפריז.
למרות שבעלה כמעט ולא נאמן לה או קשוב לה, יש לו מספיק אהבה אליה כדי לחשוש מהמחשבה שהיא תעשה מעצמה שטות בפני העולם. אבל הוא מתקשה לומר לה את האמת. הוא מקווה שמאמן קול שהוא משכנע אותה להביא כדי לעזור לה להתכונן לרסיטל שלה יגיד לה כמה נורא היא נשמעת. עם זאת, בין השאר משום שמדלבוס סחט את המאמן לקחת את התפקיד, גם המאמן הקולי לא יגיד לה את האמת.
מה יקרה כשהיא תופיע בפני קהל נטול פניות? האם משהו יכול להראות לה את האמת?
מרגריט היא אקסצנטרית, אבל היא בעצם תמימה מהונאה עצמית גדולה כי היא באמת לא יכולה לשמוע כמה רע היא נשמעת. אהבתה לאופרה ולשירה ראויה להערצה, והיא נדיבה. ובעוד שלכמה שמגינים עליה מפני האמת יש מניעים בסיסיים, לבעלה, מדלבוס, ובסופו של דבר, לוסיין, כן אכפת ממנה. הם נקרעים על כל צעד ושעל בין להרוס את שאיפותיה בעצמם או לתת לשאיפותיה ולתחושת הערך העצמי שלה להיהרס על ידי צחוק מבזה ולעג של קהל אובייקטיבי. הם חלשים מבחינה מוסרית.
הסרט הזה מראה שזה יכול להיות נורא כואב להיות כנה עם אלה שאתה אוהב, בדיוק כפי שזה יכול להיות כואב להיות כנה עם עצמך. אבל סירוב להתמודד עם המציאות לא ישנה את העובדות. כשם שסירוב להכיר במחלה גופנית יכול לעכב את הטיפול ולהוביל למותו של הגוף, כך סירוב להכיר בעובדות על עצמו או על אחרים, כולל מגבלות, עלול להוביל למותה של הנשמה.
אם אתה מעריך שלהיות אמיתי יכול להיות קשה, תמצא את הסרט מרגריט דרך מעוררת מחשבה לבצר את הנשמה שלך.
.png){kind=icon}
