הערת העורך: חברים וידידים של אגודת אטלס מספקים לנו שפע של חוכמה. תומכת אגודת אטלס, ג'ניפר בוקובסקי, היא עורכת דין עטורת פרסים בתחום המשפט והערעור הפלילי בקולומביה, מיזורי. לה ולבעלה בראנט יש שני בנים צעירים – בלייק וגאס בוקובסקי. ביתה השני נמצא בטוויטר @esqonfire. ג'ניפר גם משתפת את דעותיה על חדשות, פוליטיקה, אקטואליה ותרבות פופ בתוכנית הרדיו והטלוויזיה השבועית שלה, הנקראת, ניחשתם נכון, "המופע של ג'ניפר בוקובסקי".
מ"מ: אתה מעריץ של איין ראנד. איך שמעת לראשונה על ראנד?
קראתי את Anthem כחלק ממועדון ספרים, ומיד אחר כך הורדתי את Atlas Shrugged. זה ממש פוצץ לי את המוח.
יש לי את איין ראנד ברשימת הנוסעים בזמן החשודים שלי, ופשוט אהבתי, אהבתי, אהבתי את הספר הזה. אני נשואה ליזם, ובעלי למעשה יצר קשר עם מפיקי הסרט אטלס משך בכתפיים חלק 2, ועזר להם עם הפרסום המקוון שלהם בתמורה לכך שיביאו לי כרטיסים לבכורה, שנפלה ביום ההולדת שלי, אז זכינו להשתתף בזה ב DC.
מ"מ: הו, זה נהדר! אז היית מבוגר כשקראת לראשונה את ראנד. זה סוג של מועדון קטן ונפרד.
ג.ב: כן, הרגשתי שאני פורח מאוחר. הסתובבתי בחדר באחת מארוחות הערב האלה וכולם כאילו, "קראתי אותה כשהייתי בן 14" או "קראתי אותה כשהייתי בן 16".
מ"מ: הייתי כבר בבגרותי לפני שקראתי את איין ראנד בפעם הראשונה. תמיד שמעתי שהרומנים שלה מיועדים לילדים, והם בהחלט כאלה, אבל לא רק. נהניתי לקרוא אותם. אפילו לא תענוג אשם. ספרות מהשורה הראשונה אם אתה שואל אותי.
ג.ב: בהחלט. אני ממליץ על ראנד לאנשים כל הזמן. Anthem היא דרך נהדרת להתחיל. זה קצת מבלבל בהתחלה. כשהבן הבכור שלי קרא את זה הוא קצת התקשה להבין בהתחלה.
מ"מ: זה נכון. רנד פשוט מפיל אותך לתוך החברה הקולקטיביסטית הפוסט-אפוקליפטית הזו שבה הכל לא מוכר. אני חושב ש-ANTHEM: הרומן הגרפי עוזר מאוד בהקשר הזה, לראות את האיורים של דן פרסונס. למרות זאת, אני חושב שאנחנו אמורים להיות מוטרדים ולא מוטרדים מהפתיחה.
ג'יי-בי: זה בהחלט משך אותי פנימה, אבל זה דוחה אנשים אחרים שמצאתי. ברור שאני מתרפק הרבה על ראנד.
מ"מ: כמה זמן אתה מעורב באגודת האטלס?
ג'יי-בי: למדתי על אגודת האטלס כשהתחלתי לחוות משבר אמצע החיים. התחלתי לקחת את הזמן כדי ללכת לכנסים האלה. התחלתי ללכת לחברה הפדרליסטית, ל-CPAC ול-Reason Weekend. קיבלתי שלושה טייקים שונים מכל אחד מהם: בחברה הפדרליסטית גיליתי שאני לא חכם כמו שאני חושב שאני. כאן אני עורך דין חכם, אבל שם, אני בהחלט לא עורך הדין החכם בחדר. ב-CPAC גיליתי שאני לא חשובה כמו שחשבתי שאני. וב-Reason Weekend אני נזכרת שאני לא מגניבה כמו שחשבתי שהיא.
מ"מ: [צחוק.] זה מצחיק.
ג'יי-בי: פגשתי את ג'ניפר גרוסמן בסוף שבוע של סיבה .
מ"מ: ואתה בדיוק היית ב-CPAC. בזמן שהיית שם, שלחת הודעה לג'ניפר גרוסמן על כך ששמעת את איין ראנד מצוטטת במהלך הכנס. תגיד לי מה שמעת.
ג'יי.בי: הנושא של CPAC השנה היה אמריקה מול סוציאליזם. הייתי בארוחת הערב של רונלד רייגן ביום שישי בערב ב- CPAC, שהיא ארוחת הערב הרשמית הזו. הם מחלקים פרס גדול. השתתפתי כמה פעמים בעבר. וזו קבוצה שמרנית בסדר. בדרך כלל אני השמרנית בחדר. אני לא האדם הכי שמרן בקרב הקבוצה הזאת. אני גם לא האדם הכי דתי. יש שם אנשים מאוד דתיים. הלכתי להרבה מפגשים רפובליקניים לאורך השנים, מקומיים, בקבוצות קטנות עד גדולות. לעתים קרובות הם מתחילים בתפילה. הם אומרים שבועת אמונים, והם שרים את ההמנון הלאומי. אז אני מהנהן בראשי ומקשיב לג'יימי בורק, החבר במועצת המנהלים של האיחוד השמרני האמריקאי, מדקלם תפילה בכינוס הענק הזה, והיא מתחילה לצטט את איין ראנד מ "קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע":
תודה על הכלכלה הקפיטליסטית האמריקאית הגדולה, ועזרו לנו לזכור, כפי שאמרה פעם איין ראנד, "השפע של אמריקה נוצר לא על ידי קורבנות ציבוריים לאיזה 'טוב משותף' מעורפל, אלא על ידי הגאונות היצרנית של אנשים חופשיים שרדפו אחר האינטרסים האישיים שלהם ועשיית הונם הפרטי".
אז הופתעתי ורציתי שפצ"ר ידע. מעולם לא שמעתי את רנד מצוטט באירוע ההוא לפני כן.
מ"מ: האם היית אומר שהרעיונות של איין ראנד קמים לתחייה לפחות בכמה חוגים שמרניים?
ג.ב: כן! במיוחד כשאתה רואה את מה שמכונה "סוציאליזם דמוקרטי" ממריא במדינה. הרבה יותר אנשים, כמו איין ראנד, הגיעו ממדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות, משמיעים את קולם. אני שומע את שמה מוזכר לעתים קרובות יותר מבעבר. זה היה פופולרי, שמעתי את זה בקרב טיפוסים ממסדיים כשפול ראיין מוויסקונסין היה הדובר, כי הוא היה בחור של איין ראנד. אחרי זה לא שמעתי את השם שלה עולה לעתים קרובות מדי, אבל זה עולה הרבה יותר לעתים קרובות עכשיו. גם בחוגים ליברטריאניים, כמובן. וחלק מזה הוא בזכות התפוצה המתרחבת של אגודת האטלס – אתם מנדנדים את זה ברשתות החברתיות, הסרטונים של Draw My Life הם רוצחים, ואתם ברוב כנסי הסטודנטים ברמה הקמעונאית, ומציגים לדור הבא את הרעיונות של איין ראנד.
מ"מ: האם תמיד היית שמרן?
לא. נולדתי ביום ההולדת של הילרי, ופעם חשבתי שהיא נהדרת. הייתי ליברל-דמוקרט בקולג'. באתי ממשפחה א-פוליטית, אבל הורה אחד הוא ליברל-דמוקרט. גם אני לא הזדהיתי בכלל עם המפלגה הרפובליקנית, במיוחד בגלל שאני יותר רפובליקני ליברטריאני.
למעשה היה לי כאורח בתוכנית, בן זוגו של פרופסור למשפטים במיסו, אחד מחברי הסגל השמרנים הבודדים שלנו, שהיה בעבר נשיא ה-Log Cabin Republicans, שהוא קבוצה של רפובליקנים הומואים. אמרתי לו שאני לא יכול להגיד שאני רפובליקני כי אני תומך בנישואים הומוסקסואליים והוא אמר לי שזו הסיבה הכי מטופשת שהוא שמע אי פעם. אבל יצאתי מהארון כרפובליקני כשעוד הייתי סנגור ציבורי, לקראת סוף כהונתי, אז זה היה רגע מעניין.
לפני כן ניהלתי קמפיין לשופט דמוקרטי, וזכיתי לתקשר עם כל הדמוקרטים כאן ולראות איתם מאחורי הקלעים.
אני מעורב כבר לפחות עשור בפוליטיקה הרפובליקנית וגאה להיות אחד התומכים הראשונים ברפורמה במערכת המשפט הפלילי בימין. אני סוג של חד קרן בעניין הזה, אז אני יורד לבית המחוקקים, אני נמצא בקרבת מקום, כדי להעיד עבור הסנגוריה הציבורית או הלשכה או בנושאים של חירות הפרט כמו הגנה עיקשת, או נגד הצעות החוק המגוחכות שהמחוקקים מעלים כל הזמן.
מ"מ: אתה יכול לתת לי דוגמה?
ג.ב: בטח. לפני מספר שנים הם התכוונו להפוך הודעות טקסט תוך כדי נהיגה לבלתי חוקית. החוק היה כל כך רחב, שתיאורטית, קריאת שלט חוצות או התבוננות בשעון הבנק היו נכנסים גם לזה. אני כאילו, "אתה חושב על זה? שוטר יוכל לעצור כל אחד כי הוא רואה זוהר מגיע מהמכונית בחשד לשליחת הודעות טקסט בזמן נהיגה, ואפילו לתפוס את הטלפון שלך כראיה. אתה באמת רוצה שהמשטרה תוכל לעצור כל מי שהיא רוצה בכל עת בלי שום עבירה? יש לנו כבר נהיגה רשלנית ולא זהירה על הספרים".
אז זה נהרג - אלא שבסופו של דבר, שנים לאחר מכן, הם אימצו אותו לאנשים מתחת לגיל 21.
כמו כן, מוניתי לוועדת ההרחקה ולוועדה לתיקון החוק הפלילי, בצד ההגנה. העדתי בעד הרחבת חוקי ההרחקה שלנו וניקוי החוק הפלילי. הם גם רצו להיפטר ממערכת הסנגוריה הציבורית ולשלם לעורכי דין פרטיים כמו פרוטות כדי שייקחו את התיקים האלה במקום, וגם זה לא היה מעשי.
יש לי הצעת חוק שמתווכחת היום בבית הנבחרים סוף סוף, שהגשתי לפני שנים בעודי עדיין סנגוריה ציבורית. הבנתי שהעבודות היחידות שאסירים לשעבר יכולים לקבל הן עבודות ברמה התחלתית בבנייה ומזון מהיר. הם לא יכולים לעבוד בשום מקום שמוכר כרטיסי לוטו או אלכוהול, אז לא במסעדות או בתחנות דלק או בחנויות נוחות, למשל. אם רק נשנה את התנאי הקטן הזה, זה יכפיל פי ארבעה את מספר המשרות ברמת הכניסה שהאנשים האלה יוכלו להגיש מועמדות אליהן וייתן למעסיקים חופש להעסיק את מי שהם רוצים.
הייתי שם גם כדי לתמוך בהצעת חוק התחלה חדשה, שכמעט עברה בשנה שעברה ואמורה לעבור השנה. היא תבטל עבור כ-60 רישיונות עיסוק שונים את האיסור להגיש בקשה לרישיון אם יש לך הרשעה פלילית. הרשעה כשלעצמה לא יכולה להיות רף לקבלת רישיון זה. דחייה צריכה להיות קשורה ישירות לרישיון שמישהו מנסה לקבל. אני מקווה שזה יעבור כדי שמעסיקים יוכלו להעסיק את מי שהם רוצים להעסיק, ואנשים יוכלו לקבל יותר הזדמנויות במדינת Show-Me.
מ"מ: ספר לי על הרקע שלך. אתה עורך דין חוקתי ופלילי מוכשר בקולומביה, מיזורי. איך היה מסלול הקריירה שלך?
ג.ב: התחלתי את דרכי כרואה חשבון. הלכתי לאוניברסיטת מיזורי כתואר ראשון וקיבלתי תואר ראשון ושני בחשבונאות, ולקחתי עבודה בסנט לואיס כאודיטור. חזרתי לקולומביה כמה שנים אחר כך עם הארוס שלי, שהקים שם עסק, והחלטתי ללכת לבית ספר למשפטים. זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי בחיי. הדבר הכי מעניין שעשיתי כרואה חשבון הוא יותר משעמם מהדבר הכי משעמם שעשיתי כעורך דין. עבדתי כסנגוריה ציבורית במשך כמה שנים. עבודה על 1000 תיקים, פתיחה וסגירה של יותר מתיק ביום.
זה היה די עומס העבודה, פשוט בלתי פוסק. אבל לא הלכתי לבית ספר למשפטים כדי להיות עורכת דין חצי חתרנית. ואז היה לי לקוח שלא רצה לקחת עסקה מחורבנת. עלה בדעתי שיהיה קל יותר לשכנע את האדם הזה לקחת עסקה גרועה מאשר לשכנע את התובע המטומטם להציע משהו הוגן. ברגע שהמחשבה הזאת נכנסה לי לראש, ידעתי שאני חייבת לעזוב, כי לא הלכתי לבית ספר למשפטים כדי למכור אנשים.
אז הקמתי משרד עורכי דין משלי והגדלתי אותו כך שיכלול כמה עורכי דין וכמה עובדים. שמונה עובדים בסך הכל. וטיפלנו בהרבה תיקים גדולים. המשכתי לעסוק בעבודות סכסוכים בסנגוריה הציבורית ובעבודות קבלניות ובתיקי פרו בונו, כולל תיקי חפות, תיקי חפות. טיפלתי בשני תיקים גדולים שבהם שחררתי אנשים חפים מפשע שריצו שלא כדין למעלה מ-20 שנה. ולימדתי את הקליניקה לתמימות בבית הספר למשפטים.
מ"מ: אתה גם המנחה של המופע של ג'ניפר בוקובסקי, תוכנית רדיו בקולומביה. איך הגעת מאולם בית המשפט לאולפן ההקלטות?
ג'יי-בי: התחלתי לפני שמונה שנים להופיע ברדיו שעה בשבוע כאורח בתוכנית של גארי נולאן. זה היה הדבר הכיפי היחיד שהרשיתי לעצמי. הייתי מגיע לתחנת הרדיו, וגארי היה פשוט מגיש לי משהו ושואל אותי מה דעתי. רואה החשבון שבי היה אומר תעשה את בדיקת הנאותות שלך, אל תדבר. ועורך הדין שבי היה אומר תעשה את המחקר שלך. אבל הבדרנית שבי פשוט התחילה להריץ את הפה שלה. ואז בשנה שעברה הציעו לי מופע משלי. הגעתי לגיל 40 ובמקום לקנות לעצמי קבריולה למשבר אמצע החיים בניתי סטודיו טלוויזיה במשרד עורכי הדין שלי.
מ"מ: זוהי שנת בחירות, עם סוציאליסט דמוקרטי המזוהה עם עצמו כמועמד למועמדות הדמוקרטית. איזו עצה יש לך לצעירים שעשויים להימשך לסוציאליזם?
ג'יי.בי: אל תהיה פראייר. ממשלה שהיא מספיק גדולה כדי לתת לך כל מה שאתה רוצה יכולה לקחת ממך את כל מה שיש לך. הסוציאליזם הרג יותר מ-100 מיליון בני אדם ב-100 שנה. בסופו של דבר, האם אתם רוצים חירות או שאתם רוצים עבדות? סוציאליזם הוא הבטחות שווא ואין חופש.
היו לנו הרבה אנשים שהקריבו הרבה קורבנות במדינה הזו כדי שתוכלו ליהנות מהחופש שלכם. אתה יכול להצביע את דרכך לסוציאליזם, אבל תצטרך לירות את דרכך החוצה ממנו, כפי שתושבי ונצואלה לומדים למרבה הצער עכשיו.
מ"מ: סוציאליזם מוצג תמיד כ"אנחנו ניתן לך את מה שאתה רוצה וצריך". אבל זה לא מה שקורה. כוונתם היא, "אנחנו ניתן לך את מה שאנחנו חושבים שאתה צריך". ועם הזמן, מתברר שזה כלום.
ג.ב: הבן שלי קורא את חוות החיות. אני לא רוצה לצאת כמו חובש כובע פח, אבל הדברים שקורים בספר הזה, כמו השירה "4 רגליים טובות 2 רגליים רעות", האסטרטגיות השונות או פ. ר. ספין שהחזיר אחד עושה, יש הרבה מזה שקורה עכשיו עם הגרין ניו דיל וכדומה. האם אתה רוצה להיות אחד מבעלי החיים הפראיירים שלא רואים את זה ובסופו של דבר סובלים?
מ"מ: תודה שהיית מוכן להגיד את זה. נהניתי מאוד לדבר איתך היום ולקבל את ההזדמנות לשמוע על הקריירה שלך – על הנכונות שלך לקבל סיכון, על היכולת שלך למצוא הזדמנויות בנסיבות משתנות, על האופן שבו אימצת את העקרונות והחזקת בהם, על מוסר העבודה שלך, על הנכונות שלך להילחם למען החופש ולמען הזכויות שלנו. וכמובן על איין ראנד. יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף? יש משהו שאתה רוצה שאנשים ידעו?
ג'יי.בי: אני תמיד מחפש נושאים טובים ואורחים למופע שלי. אם מישהו מהאנשים ברשת שלך ירצה להיות אורח בתוכנית שלי, אשמח לקבל אותם.
מ"מ: נהדר לדבר איתך.
ג'יי-בי: נהדר לדבר איתך, מרילין!
La editora principal Marilyn Moore cree que Ayn Rand es una gran escritora estadounidense y, con un doctorado en literatura, escribe análisis literarios que lo demuestran. Como directora de programas estudiantiles, Moore capacita a Atlas Advocates para que compartan las ideas de Ayn Rand en los campus universitarios y dirige debates con intelectuales de Atlas que buscan una perspectiva objetivista sobre temas de actualidad. Moore viaja por todo el país para dar conferencias y establecer contactos en campus universitarios y en conferencias sobre libertad.