השבוע במשאל עם, 65% מהמצביעים השוויצרים דחו צעד שהיה מגביל את שכר המנכ"לים לפי 12 משכרם של עובדים זוטרים. בכך הם הראו לעולם שוב מדוע שוויץ נותרה אחת המדינות המשגשגות והחדשניות בעולם!
לשווייץ יש את אחת הכלכלות החופשיות בעולם. היא מדורגת בעקביות בעשירייה הראשונה הן במדד החירות הכלכלית והן במדד החירות הכלכלית של הדו"ח העולמי. בשנים האחרונות היא מדורגת במקום הראשון במדד התחרותיות העולמי. לפי כל המדדים הבינלאומיים שוויץ קרובה לראש המדינות בהכנסה לנפש, והעוני אין בעיה גדולה
אז למה יש דאגה כזו לגבי המרוויחים הגבוהים במדינה כה משגשגת? והאם חששות אלה תקפים?
להרוויח את זה
השאלה החשובה ביותר הנוגעת לעושרו של כל אדם היא, כיצד הוא רכש אותו? אם הם הפיקו סחורות ושירותים למכור ללקוחות מרצון על בסיס תועלת הדדית, אז מן השרת לנשיא החברה, הם הרוויחו את זה. זה שלהם. והם זכאים לכל מה שהם יכולים להרוויח בדרך זו.
זוהי פגיעה מוסרית עבור אנשים לטעון לזכות לעושר של מישהו אחר, עושר שהם לא הרוויחו, או לדרוש כי אקדחים ממשלתיים ימנעו מהמרוויח לקבל כל פיצוי שהם יכולים לרכוש באמצעות מאמציהם הכנים.
למרבה המזל, כאשר קראו תיגר, תושבי שוויץ נקטו בעמדה המוסרית.
חילוץ
אבל היה הקשר להצבעה השוויצרית שמדגיש בעיה הולכת וגדלה בכל המדינות. לפעמים מנהלים מקבלים משכורות ובונוסים עצומים למרות שהחברות שלהם מתחזקות או מנוצלות על ידי משלמי המסים. במקרים כאלה, משלמי המסים באופן מובן לא סופרים את הכסף שמועבר שלא מרצון מכיסם לכיסיהם של מנהלים כאלה כמו "הרוויחו".
ב-2008 הקימה ממשלת שווייץ את UBS, הבנק הגדול במדינה. כך הפך שכר המנהלים לעניין ציבורי. אבל איך קובעים תגמול למנהלים במקרים כאלה? כמה זה "יותר מדי"?
בשוק החופשי יש מקרים של חברות שמפסידות כסף ואז מפסידות עוד יותר על ידי תגמול מנהלים על חששות כושלים כאלה עם משכורות כבדות או בונוסים. אבל במקרים כאלה פיצוי הוא עניין של הבעלים והמשקיעים של החברה. אם אדם מחזיק במניות או באג"ח בחברה כזו ואחד זועם על משכורות גבוהות, הוא יכול למשוך את עצמו ולזרוק את החברה.
ולמעשה, מוקדם יותר השנה הבוחרים השוויצרים נתנו לבעלי המניות בחברה הצבעה מחייבת על שכר המנהלים וחסמו את מה שעשוי להיחשב כחבילות פיטורים מוגזמות. אפשר לטעון שמנדט כזה של המדינה על ממשל תאגידי מפר את עקרונות השוק החופשי. אבל חברות שנכנסות למיטה עם הממשלה ומקבלות כספי משלם המסים מזמינות אמצעים מסוג זה.
עדיין בחינם
אבל הבוחרים השוויצרים הוכיחו את עצמם כהגיוניים ולקחו את הקרקע המוסרית הגבוהה בכך שסירבו לאפשר לממשלה להגביל ישירות את מה שמנהלים עשויים להרוויח ביושר. וזה הישג לא קטן.
שמאלנים במערב אירופה, באמריקה ובעולם המפותח אובססיביים למה שהם תופסים כ"שוויון" או "הגינות". בפועל זה אומר להעצים ממשלות לחלק מחדש את העושר מאלה שהרוויחו אותו לאלה שלא הרוויחו אותו. גרוע מכך, המוטיבציה של סטטיסטיקאים כאלה היא לא להרים את העניים אלא, אלא לקרוע את המשגשגים. המוטיבציה שלהם היא קנאה מוחלטת. וינסטון צ'רצ'יל צדק כשאמר ש"סוציאליזם הוא השיתוף השווה של האומללות".
שווייץ הייתה מטרה להתקפות פוליטיות ולחץ מצד מדינות אחרות באירופה וארצות הברית משום שהיא עדיין כל כך חופשית. אלה המתרעמים על כך שעושרם נתפס על ידי סטטיסטיקאים אכזריים פונים לעתים קרובות לבנקים שוויצריים או אפילו לאזרחות שוויצרית. רוב מוצק של השוויצרים מבינים את מעמדם הייחודי בעולם כאי של חירות שבו יחידים יכולים לשגשג, כפי שהראו הבוחרים השוויצרים שוב במשאל העם האחרון!
-----
הודג'ינס הוא מנהל תחום ההסברה וחוקר בכיר באגודת אטלס.
למידע נוסף:
* אדוארד הודג'ינס, " שוויץ הותקפה! " 15 במאי 2009.
* אדוארד הדג'ינס, " צרפת זקוקה לקורבנות ". 9 באוגוסט, 2012.
אדוארד הדג'ינס הוא מנהל מחקר במכון הארטלנד ולשעבר מנהל סנגור וחוקר בכיר באגודת אטלס.
Edward Hudgins, exdirector de promoción y académico sénior de The Atlas Society, es ahora presidente de Human Achievement Alliance y puede ponerse en contacto con él en Correo electrónico: ehudgins@humanachievementalliance.org.