הביתהארגון הבריאות העולמי תומך בסגרים לנצחחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
ארגון הבריאות העולמי תומך בסגרים לנצח

ארגון הבריאות העולמי תומך בסגרים לנצח

|
מאי 17, 2021

14 החודשים האחרונים העלו קבוצה גלובלית של אינטלקטואלים וביורוקרטים שלרוב האנשים היה אכפת מהם בעבר מעט מאוד. ביניהם, אלה שמאמינים הכי פחות בחופש ביססו את כוחם, הודות לדחיפה גדולה של ארגון הבריאות העולמי הממומן בפאר אך במידה רבה מפוקפק.

ארגון הבריאות העולמי הקיש על "פאנל עצמאי" (התיקון כבר היה בפנים: ראש הפאנל היא ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר הלן קלארק) כדי להבין מה העולם עשה נכון ועשה לא נכון בתגובה לקוביד-19. בדו"ח הסופי יש את כל המלל הצפוי על הצרכים ליותר תיאום גלובלי והרחבה לבריאות הציבור.

להלן המסקנה המרכזית:

"כל מדינה צריכה ליישם אמצעים שאינם תרופתיים באופן שיטתי וקפדני בקנה המידה שהמצב האפידמיולוגי דורש, עם אסטרטגיה מפורשת מבוססת ראיות מוסכמת ברמה הגבוהה ביותר של הממשלה..."

למקרה שאתם לא יודעים עד עכשיו, מדובר במילה גסה לסגר. הפאנל רוצה סגרים מחמירים, בכל מדינה, בכל פעם שיועצי מדע ממשלתיים דורשים אותם. לנצח.

זה נכון: הדבר שלא עבד, שהפיץ עוני ומחלות בכל העולם, פשט את הרגל של עסקים קטנים, עצם הנוהג שדרדר המוני אנשים לשימוש בסמים, נעל אותם בבתיהם וריסק שווקים ויזמות, והסתיים בפשיטת רגל של ממשלות עצמן, פשוט קיבל אגודל ענק מארגון הבריאות העולמי.

הפאנל מדבר על "אסטרטגיה מבוססת ראיות" גם כשהראיות מצביעות נגד סגרים. ארה"ב מציעה ניסוי טבעי. טקסס נפתחה במלואה על רקע אזהרות מפני מוות המוני מתקרב. לא קרה. מקרי המוות הגבוהים ביותר לנפש מגיעים ממדינות סגר, לא ממדינות פתוחות. קליפורניה הייתה סגורה במשך שנה, בעוד שפלורידה נפתחה מוקדם: אותן תוצאות, אלא שאוכלוסיית הקשישים של פלורידה הייתה מוגנת טוב יותר.

אז זה הולך בכל העולם. לשוודיה הפתוחה יש רקורד טוב יותר מרוב אירופה בסגר. טייוואן נשארה פתוחה פנימית וכמעט ולא היו לה בעיות עם קוביד. מדינות אחרות באזור נסגרו לחלוטין, וגם לא היו בעיות רציניות עם קוביד. פשוט אין ראיות לכך שהרס זכויות אדם שולט בנגיף. כמו כן, מדינות ומדינות ללא סגרים שימרו את כלכלותיהן.

אפשר היה לצפות שעכשיו זה הזמן לסגת ולהודות בכך. סגרים היו טעות עצומה, ניסוי בטיפול באנשים כמו בחולדות מעבדה, שהאיוולת שלו התגלתה בנתונים שהראו אפס קשר בין תוצאות תחלואה טובות יותר לבין סגרים. אם באמת אכפת לנו ממדיניות "מבוססת ראיות", העולם לעולם לא ינסה דבר כזה שוב.

עבור רוב האנשים, ולמרות היומרה של ארגון הבריאות העולמי לשלוט בכל הדברים, מחלה היא עניין של יחסי רופא-חולה, אדם המטופל על ידי איש מקצוע בתחום הבריאות. לפתע בשנת 2020, הפחתת מחלות הפכה לעסק של ממשלות ברחבי העולם, בשיתוף פעולה עם תת-קבוצה אינטלקטואלית שהתמחתה בבריאות הציבור. הם היו מומחים למחלות זיהומיות, אפידמיולוגים, וירולוגים, אימונולוגים ופקידי בריאות הציבור באופן כללי.

מה שבטוח, לא כל האנשים עם התעודות נחגגו, רואיינו והוצבו אחרת בעמדה של להיות אחראים על חיינו. משבצות בפריים טיים היו שמורות בדרך כלל לאלה מביניהם שהיו אלופים ב"התערבויות לא תרופתיות" או, הכינוי חסר השיניים יותר, "אמצעי בריאות הציבור", כלומר סגרים. לאחר שהוטל, בית הספר של ילדכם נסגר. הבר או המסעדה האהובים עליך היו טוסט. הכנסייה שלך הייתה בלתי עבירה. אי אפשר היה לנסוע.

ארגון הבריאות העולמי, למרות שמעולם לא תמך בצעדים כאלה לפני 2020, מחזיק כעת בדו"ח שאומר כי הנוהג צריך לחול בעתיד הנראה לעין במקרה של מגיפה. ואתה יכול להיות בטוח שתמיד תהיה עוד מגיפה, איך שאתה רוצה להגדיר את זה, פשוט כי העולם כפי שאנחנו מכירים אותו הוא ותמיד יהיה מלא פתוגנים.

מינואר 2020 הייתה לי אינטואיציה שממשלות ויועצים אפידמיולוגיים מסוימים מגרדים לנסות את הניסוי הזה. ביל גייטס היה במעגל הדיבור במשך שנים והזהיר מפני הפתוגן הקטלני הקרוב וכיצד העולם צריך להתכונן ולהגיב עם מה שמסתכם בכוח עצום. היו כאן גם אינטרסים אחרים, כמו אלה שרצו מנה טובה של כאוס כדי להרגיז את הפוליטיקה האמריקאית. התקשורת שיחקה תפקיד עצום. הייתה גם פאניקה פוליטית מיושנת.

יעברו שנים עד שנבין איך לשקול את כל הגורמים שהובילו לאסון הסגר, ושנים עד שנתאושש. ההקרנות לסרטן שהוחמצו לבדן ירדפו אותנו עוד הרבה מאוד זמן. הנזק שנגרם לילדים מהיעדרות של שנת לימודים, וההכשרה להתייחס לאנשים כאל פתוגנים, הוא למעשה בלתי ניתן לחישוב. שרשראות אספקה לא ייבנו מחדש באופן מלא במשך שנים. הספר שלי "חירות או נעילה " בוחן את השגיאות האינטלקטואליות שמאחורי כל זה, אבל ברור שיש עוד דברים שקורים.

הדאגה שלי בחלק הטוב של השנה היא האם ומתי ממשלות יודו סוף סוף בכישלונותיהן. למרבה הצער, דו"ח זה שהוזמן על ידי ארגון הבריאות העולמי מציע את התשובה: לעולם לא. זהו מחקר מרתק בפסיכולוגיה של פקידי המעמד השליט. כמו פרעונים ומלכי פעם, הם עוטים את מסכת הפסול, וחוששים מכל מי שמעז להוריד אותה.

יחד עם זאת, ארגון הבריאות העולמי אינו יכול להעמיד פנים ששום דבר לא השתבש. לפיכך, הדו"ח הסופי כולל פרק אחרון על מרכיבי זכויות האדם של Covid-19, ומציע הודאה מרה זו, אם כי בסופו של דבר מושלמת:

לעתים קרובות מדי, התגובות ל-COVID-19 היו מלמעלה למטה, ולא הצליחו לערב את הנפגעים, במיוחד קבוצות פגיעות ושוליות, ובכך פגעו בבריאות הציבור ובזכויות האדם של כולם. בתקופה של משברים חסרי תקדים בתחום הבריאות וזכויות האדם, שבהם נדרשת יותר מתמיד מתן דין וחשבון, המענים המשפטיים צמצמו את הפיקוח הפרלמנטרי, ואילו האחריותיות צומצמה גם בשל היעדר שקיפות בתגובות ל-COVID-19, קשיים תפעוליים של גופי ביקורת ופיקוח והגבלות לא מידתיות על החברה האזרחית ועל העיתונות.

זו אמירה טובה אם שמורה. מה עושים עם זה? סגר שוב אלא הפעם בצורה ידידותית יותר? להפוך ממשלות לנחמדות במקום מרושעות? זה מגוחך.

הכעס והזעזוע העממיים בכל רחבי העולם עשויים דווקא למתן את ההתמודדות עם ניסוי סגר נוסף בעתיד. אין ספק שמדינות שעשו זאת לא ציפו לערער לחלוטין את היציבות הפוליטית האזורית והעולמית, על אחת כמה וכמה לא להביא דור חדש של מנהיגים לשלטון בקמפיינים של חופש ואנטי-סגר, כפי שקרה במדריד.

ללא לחץ נגדי כזה מצד האינטלקטואלים והציבור, אל תטעו. הם ינסו את זה שוב. ושוב, מבטיח בפעם הבאה לעשות עבודה טובה יותר של זה. ולעולם אל תודו בטעות.

מאמר זה פורסם במקור ב-realclearmarkets.com והודפס מחדש בהסכמה.

ג'פרי א. טאקר
About the author:
ג'פרי א. טאקר
לא נמצאו פריטים.
לא נמצאו פריטים.