הם מגלים שאין כפתור 'מופעל' לכלכלה שלמה

חשבו לרגע על הנחיה 10-289. היא עברה בצו מנהלים בעיצומה של כלכלה קורסת. מפעלים נסגרו. פועלים נמלטו מעבודתם. הייצור הופסק. אנשים התחילו להיכנס לפאניקה. הממשלה החליטה לעשות משהו כדי לתקן את הבעיה. הוא הורה לכולם להמשיך לעשות את מה שהם עשו קודם. היא ניסתה לעצור את ההיסטוריה.

בדירקטיבה נכתב: "כל העובדים, בעלי השכר והעובדים מכל סוג שהוא יצורפו מעתה לעבודתם ולא יעזבו ולא יפטרו ולא ישנו את העסקתם, תחת עונש של תקופת מאסר".

כמו כן: "כל מפעלי התעשייה, המסחר, הייצור והעסקים מכל סוג שהוא ימשיכו מעתה ואילך לפעול, ובעלי מפעלים כאלה לא יתפטרו ולא יעזבו ולא יפרשו, ולא ייסגרו, ימכרו או יעבירו את עסקיהם, תחת עונש של הלאמת הקמתם ושל כל רכושם".

אל תיבהלו. זו בדיה, קטע מהחזון האפוקליפטי של קריסה חברתית ב" אטלס מושך בכתפיים" של איין ראנד, ספר שזכה לאמינות חדשה בשנה האחרונה כשהחיים עצמם נעשו זרים יותר מהבדיה. במקום לאלץ את הכלכלה להישאר פתוחה – שזה מטורף אבל לפחות היא מקווה להמשך הייצור – הממשלות שלנו בחיים האמיתיים למעשה הכריחו את הכלכלה להיסגר כדי לעצור את הנגיף. היא ניסתה לעצור את הייצור לא לגמרי, אלא מספיק כדי "לשטח את העקומה", "להאט את ההתפשטות", "לעצור את ההתפשטות", "לדכא את הנגיף".

במובנים מסוימים, זה אפילו יותר מסוכן מאשר הוראה 10-289. בשנת 2020, עובדים רצו לעבוד, עסקים רצו להיפתח, אנשים רצו לנסוע, שחקנים רצו להרוויח כסף, בתי חולים רצו לטפל בכל החולים, צרכנים רצו לקנות וקבוצות אזרחיות רצו להיפגש. אבל במהלך שבוע באמצע מרץ, הכל התרסק מכוח צו מנהלים. זה קרה ברוב חלקי העולם, אבל עבור קומץ מדינות שהתריסו נגד ההוראות.

הנה אנחנו שנה אחרי עם סימנים מוזרים ומתמשכים של נקעים. בוושינגטון הבירה, כפי שאני כותב, ליותר ממחצית תחנות הדלק אין דלק, תוצאה של ריצה על גז עקב פריצה לקו הספנות, ובנוסף אל תעזו להעלות מחירים!

מדאיגה יותר היא העלייה של 44% במשרות הפתוחות מאז ינואר, משרות מוכנות לנטילה אך ללא לוקחים. זאת באמצע אבטלה גבוהה יחסית המשתווה לתקופה קצרה לאחר המפולת של 2008 ובאמצע שנות ה-90 לפני כן. זה גם מוזר ביותר. תחשבו על זה: ההשתתפות בכוח העבודה בארה"ב כיום היא רק 61.7%, השיעור הנמוך ביותר שחווינו מאז התקופה הכלכלית העגומה של 1976. אם יש משהו בהיום שמזכיר לכם את שנות ה-70, הנה דוגמה.

לשם המחשה, פניתי לארוחת בוקר לפני יומיים למקום שכולם יודעים שיש בו את החביתות הכי טובות בעיר. היה תור של אנשים בחזית שמוכנים להוציא כסף וליהנות מאוד. הבעלים יצא והודיע לכולם שהוא לא יכול לפתוח את החנות כי אין לו אף אחד במטבח, אין שרתים, אין קופאיות. לא היה מי שיכול היה לכסות את משמרת הבוקר. הוא הצביע על השלט הסגור ואמר שהוא יצטרך לקוות שכמה אנשים יופיעו עד הצהריים.

מוזר ביותר. מדברים על חוסר התאמה בין היצע לביקוש, כזה שמשפיע על סחורות, שירותים ועבודה.

כפי שכולם יודעים, ממשל ביידן האריך את דמי האבטלה לספטמבר. מיליונים רבים של אנשים החליטו לחכות עם זה, לחיות את הגדולה המתמשכת, ולהוציא בהדרגה את הכסף החינמי שהגיע לחשבונות הבנק שלהם בשנה האחרונה. כתוצאה מכך, מה שנראה כמו אותה שביתת עובדים שהקומוניסטים חזו תחת הקפיטליזם מתרחשת, אך לא מהסיבות שאמרו. הם לא בורחים מניצול; הם חיים מהעודפים הקפיטליסטיים שנבזזו וחולקו מחדש על ידי הממשלה.

רבים מהעובדים שהיו להם עבודות מאושרות, עבדו את דרכם למעלה, שילמו את החשבונות שלהם וחיו חיים נורמליים מצאו את עצמם לפתע נעולים מחוץ למקומות העבודה שלהם לפני 14 חודשים, הודות לצווים ממשלתיים שהתיימרו לשלוט בנגיף. כאשר שבועיים התארכו ל 6 חודשים ולאחר מכן שנה, אנשים רבים עברו למקצועות אחרים והתחייבויות.

אתה לא יכול פשוט להגיד למאה מיליון אנשים לשבת חזק במשך שנה. הם הולכים למצוא דרכים אחרות להעביר את הזמן. לכן, כאשר העסקים נפתחו סוף סוף מחדש במלוא הקיבולת, לא רק שעסקים לא יכלו לקבל מחדש את כוח העבודה הישן שלהם; היה להם מזל אפילו שאנשים הופיעו לראיונות עבודה.

אמהות עם ילדים עדיין נמצאות במקום צר מאוד; כאשר בתי ספר רבים עדיין סגורים ברחבי הארץ, הם מצאו את עצמם פועלים כחינוך ביתי בין אם רצו בכך ובין אם לאו, משום שבתי הספר עליהם שילמו בכספי המסים שלהם סירבו לקבל שירות.

הוול סטריט ג'ורנל עשה צלילה עמוקה לתוך תעשיית האירוח ומצא שאין אפילו מספיק עובדים במקומות רבים כדי להפוך את החדרים אחרי שהאורחים עוזבים.

"כדי לענות על הביקוש", מדווח הוול סטריט ג'ורנל, "דיוויד מריוטי, מנכ"ל One Ocean Resort & Spa המנוהל על ידי רמינגטון באטלנטיק ביץ', פלורידה, אמר שהוא מבלה כמחצית משבוע העבודה שלו, שנמשך יותר מ-50 שעות העבודה, במשימות משק בית כשהוא נעשה עמוס. הוא נוהג במשאית הכביסה, מנקה חדרי אירוח, מחזיק בארונות מצעים ומבצע תפקידים אחרים שעשה למטרות אימונים לפני המגפה".

הסגרים התרחשו בכלכלה שכבר חוותה מחסור הולך וגובר בכוח אדם הודות לדיכוי ההגירה שהחל מ-2016 שלח רבים מהמעמד הלא מתועד עמוק עוד יותר, לברוח מהמדינה או שנגמרו התקוות להגירה חוקית. אפילו מ-2016, עובדים זרים רבים שהייתה להם גישה טובה לשוקי העבודה האמריקאים מצאו את עצמם נעולים בחוץ – וזו ללא ספק סיבה מרכזית לכך שחברות טכנולוגיה גדולות פנו כל כך חזק נגד טראמפ בבחירות לנשיאות.

לסגרים של 2020 היו כמה מאפיינים משותפים עם הנחיה 10-289 של אטלס משך בכתפיים. זו הייתה תוכנית מרכזית, שנכפתה בצו נשיאותי, אכזרית באכיפתה באותה מידה שהיא הייתה בורה ביישומה. אין כפתור הפעלה לכלכלה שלמה. גם אין כפתור כיבוי. אתה מנסה משהו כזה, אתה משחרר כוחות שאתה לא יכול לשלוט בהם. כוחות אלה ימשיכו להציק לשווקים במשך זמן רב מאוד לאחר שפקידי ממשלה מעט קשוחים מייחלים לחזרה לחיים נורמליים.

מאמר זה פורסם במקור ב-realclearmarkets.com והודפס מחדש בהסכמה.