מלחמת אזרחים בתוך ה-GOP

בניו המפשייר – מדינת הפריימריז של פרימו – הוועידה השנתית של ה-Republican Liberty Caucus היא שדה קרב במלחמת האזרחים בתוך ה-GOP. עם למעלה מ-700 פעילים, האם זה מצביע על כך שסיעת החירות מנצחת בקרב על נשמתה של המפלגה?

הירידה הדמוגרפית של GOP

ראשית, ההקשר. ה-GOP נמצא בירידה דמוגרפית ארוכת טווח. ב-2004, כ-44% מהאזרחים ההיספנים-אמריקאים הצביעו לג'ורג' בוש הבן, ואילו ב-2012 רק 27% הצביעו לרומני. אזרחים היספנים, שהיוו 17% מהאוכלוסייה כאשר רומני רץ, ייצגו לפחות 30% עד 2050. בוש קיבל 43% מבני 18-29, לעומת 37% של רומני. אבל הבוחרים האלה נוטים להיות ליברלים מבחינה חברתית – למשל, תומכים מאוד באיגודים חד-מיניים – ויהפכו אלרגיים יותר ל-GOP.

כדי לנצח, ה-GOP חייבת להפוך למפלגה מודרניסטית.

בעוד ש-59% מהאוונגליסטים הלבנים תמכו ברומני, זו נחמה קטנה ל-GOP. כ-29% מהאזרחים בגילאי 50-64 משתייכים לקטגוריה זו, בעוד שרק 11% מהצעירים משתייכים לכך. ואכן, ל-35% מהם אין השתייכות דתית. הבוחרים של מחר יהיו הרבה יותר חילונים.

שני פלגים או שלושה?

אל מול מציאות זו, רוב הפרשנים מבהירים את העימותים בתוך ה-GOP בין רפובליקנים ממסדיים שהם "פרגמטיים" ורוצים לנצח בבחירות עתידיות, לבין אנשי ימין טהורים יותר, שהם אידיאולוגים לא מציאותיים, לעתים קרובות לא סובלניים, ומפחידים את הבוחרים.

אבל למעשה יש שלושה פלגים, מה שמראה שהקרב הרבה יותר מורכב.

רפובליקנים ממסדיים

רפובליקנים ממסדיים, אף שהם ביקורתיים כלפי מדינת הרווחה, רוצים בדרך כלל לתקן אותה ולא לבטל אותה. הם דוגלים בביטול תקנות רבות המכבידות מבחינה כלכלית ובפישוט אם לא רפורמה קיצונית בקוד המס. אבל הם אינם מערערים על ההנחה הבסיסית שהממשלה אחראית לסייע לאנשים עם סיוע ישיר או מדיניות ממוקדת. זו הסיבה שהם מדברים על "חיסכון" ביטוח לאומי, מדיקר וכדומה. ג'ב בוש, ג'ון קאסיץ' וג'ון בוהנר מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסיעה הזו. הם מנצלים את אמונם בכך שהם עושים דברים במקום לנאום נאומים אוטופיים.

כמעט כל הרפובליקנים הממסדיים משלמים מס שפתיים למדיניות שמרנית חברתית – איסור על הפלות ואולי על נישואים חד-מיניים, ובוודאי ביטול הורות מתוכננת. אבל אלה לא סדרי העדיפויות שלהם. זה מעמיד אותם בקונפליקט עם סיעת GOP השנייה.

שמרנים חברתיים קיצוניים

שמרנים חברתיים קיצוניים נותנים עדיפות לאג'נדה הערכית שלהם, הכוללת בדרך כלל הגבלת החופש. לדוגמה, הם ישללו מזוגות חד-מיניים את החירות להינשא, אף על פי שחופש זה אינו מגביל את חירותם של שמרנים חברתיים. הם בדרך כלל דוחפים אג'נדה דתית הדורשת, למשל, שסמלים של אמונתם – סצנת אבוס, עשרת הדיברות – יוצגו על רכוש ממשלתי. נערת הפין-אפ האחרונה שלהם היא קים דייוויס, פקידת ממשלת קנטקי שסירבה להנפיק רישיונות נישואים לזוגות חד-מיניים משום שהדבר מפר את אמונותיה הדתיות, לא משנה את שבועתה לחוקה. (האם השמרנים האלה יחגגו קווייקר פציפיסטי שסירב להנפיק רישיונות נשק?)

רפובליקנים ממסדיים רואים בדרך כלל בשמרנים שנותנים עדיפות לנושאים חברתיים מבוכה שמפסידה בבחירות: זוכרים את טוד אייקן וריצ'רד מורדוק, שהפסידו במרוצים לסנאט במיזורי ובאינדיאנה, בהתאמה, בגלל הצהרותיהם המוטעות על הפלות?

מייק האקבי וריק סנטורום מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסיעה הזו, ובשני המקרים האלה הם דווקא מעדיפים את ניהול הממשלה של הכלכלה בשם "ערכי המשפחה".
שדולת החירות

זה מביא אותנו לסיעה שנמצאת בקווקז החירות הרפובליקני. ליברטריאנים וחוקתיים – רבים מהם גם שמרנים חברתיים – מבינים שאמריקה עצמה נמצאת במלחמת אזרחים בין יצרנים שחיים על ידי ייצור סחורות ושירותים כדי לסחור עם חבריהם, לבין לוקחים שמשתמשים בממשלה כדי לגנוב מאנשים יצרניים. במערכת המושחתת והמקורבת שלנו, הכוח הפוליטי – לא שוק חופשי או זכות – קובע מי יקבל מה. בסופו של דבר, למערכת שמענישה את ההישגים ייגמרו הקורבנות והיא תקרוס. כדי למנוע זאת, יש צורך בשינוי רדיקלי.

האם יש תקווה?

אז האם יש דרך שמלחמת האזרחים של GOP תסתיים במפלגה מאוחדת? אולי.

חלק מהרפובליקנים הממסדיים הם למעשה מהנדסים חברתיים מימין ולא היו מוותרים על מדינת הרווחה גם אם היו יכולים. אחרים מאמינים עמוק בפנים ששינוי רדיקלי יהיה הטוב ביותר, אבל חושבים שזה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית. עם זאת, זה בלתי אפשרי בין השאר משום שהם מסרבים לנקוט עמדה נגד המערכת.

הם רואים ליברטריאנים רבים כאוטופיים לא מעשיים. ונכון שאי אפשר לשנות את המערכת בן לילה. אבל זה יכול להשתנות בטווח הארוך אם הרפובליקנים הממסדיים האלה ישקיעו את כישוריהם הפוליטיים בחינוך הציבור, ייבחרו ויאחדו קואליציות כדי לבצע שינויים רדיקליים.

שמרנים חברתיים קיצוניים טועים מוסרית בניסיונותיהם להגביל את החירות, נוהג שהם מוקיעים כאשר ליברלים מנסים זאת עליהם. ובכל מקרה, הם חייבים להבין שאם הם יתנו עדיפות לקרבות הלא נכונים – קרבות שהם כנראה יפסידו בהם – הממשלה תמשיך להתרחב, להגזים, לחנוק הזדמנויות כלכליות ולהגביל את האוטונומיה שלהם לחיות לפי הערכים שלהם. כולנו נהיה עוד יותר תלויים במדינה למשכנתאות, טיפול רפואי, הכנסה מפנסיה, אתה שם את זה. אם אתם חושבים שהליבה המשותפת רעה, שהיא הופכת את הילדים שלנו לטיפשים, חכו עד שהממשלה תלך אחרי החינוך הביתי.

כדי לנצח בבחירות עתידיות ולהציל את המדינה, על ה-GOP להתאחד מאחורי אג'נדת חופש עקבית. עליה להושיט יד במיוחד ליזמי הטכנולוגיה הצעירים שמעריכים הישגים ושגשוג, אוהבים את עבודתם, ליברלים מבחינה חברתית, ובמוקדם או במאוחר יתמודדו מול הרגולטורים הממשלתיים. ה- GOP חייב להפוך למפלגה מודרניסטית, המציעה חזון חיובי של עתיד כפי שהוא יכול להיות וצריך להיות, אם רק יחידים יכולים להיות חופשיים!

עוד ניתוח פוליטי של אד הדג'ינס:

מלחמת האזרחים של המפלגה הרפובליקנית: האם החירות תנצח? - רב מכר #1 של אמזון

עוד תכנים פוליטיים באטלס:

למעלה מהשמרנות - זוכה פרס פוליו זהב על מצוינות בעריכה

התנאים המוקדמים הרעיוניים לחופש