בהגנה מקורית זו על הריאליזם, מייסד אגודת אטלס, דיוויד קלי, טוען כי תפיסה היא אפליה של אובייקטים כישויות, כי המודעות לאובייקטים אלה היא ישירה, וכי התפיסה היא בסיס אמין לידע אמפירי. טענתו נשענת על העיקרון הבסיסי של "עליונות הקיום", בניגוד לייצוגיות הקרטזית ולאידיאליזם הקאנטיאני.

בחלקו הראשון של הספר דן קלי באופיה ובתקפותה של התפיסה. הוא טוען נגד תיאוריות סנסציוניות קלאסיות וחישוביות מודרניות, לפיהן תפיסה כוללת מסקנות מקלט חושי. בניגוד לרוב הריאליסטים, הוא מציע גם התייחסות מעמיקה לבעיות של תורת היחסות התפיסתית. התיאוריה שלו משלבת הבחנה מרכזית בין האובייקט לבין הצורה שבה הוא נתפס. הבחנה זו מספקת תובנות על מעמדן של איכויות פנומנליות, על אופי הקביעות התפיסתית ועל ההבדל בין איכויות ראשוניות ומשניות.

בחלקו השני של הספר, קלי עוסקת באופן שבו אנו מבחינים בין ידע מושגי לתפיסה. התיאוריה שלו על הצדקה לא-פרופוזיציונית מראה כיצד שיפוטים תפיסתיים נתמכים על ידי מודעות ישירה של אובייקטים, והיא מאפשרת הגנה חדשה על האמפיריציזם.

תרומה מקורית ומשמעותית לספרות הפילוסופית, ספר זה לא יסולא בפז לפילוסופים, פסיכולוגים וכל מי שמתעניין בנושא המורכב של התיאוריה התפיסתית.