דברי ג'ניפר אנג'ו גרוסמן, מנכ"לית אגודת אטלס
מועדון אוכף ומחזור, שיקגו, אילינוי
דצמבר 12, 2019
תודה רבה לכם, סטיוארט ואליז, וכן, תודה מיוחדת ומיוחדת לאליס. אני מזדהה עם איך זה להיות חלק ממשפחה מעורבת אידיאולוגית. סטיוארט, למרות שהוא ליברטריאני, עשוי להיות במידה מסוימת מימין למרכז, אליס, אם לא שמאלה מהמרכז, שמאלה מסטיוארט.
אבל הוריי שחוגגים את יום נישואיהם ה-54 בעוד שבועיים בדיוק הם הוכחה חיה לכך שלא צריך להיות הסכם פוליטי כדי שיהיו נישואים מאושרים. אבא שלי נמצא משמאל למרכז, ואמא --אמא משמאל לשמאל....משמאל למרכז.
ויש גם את איין ראנד, שהייתה לה הרבה ביקורת על שמרנים ועל ליברלים, אז כולנו נהנה.
ומי לא היה נהנה כאן במועדון האוכף והאופניים היוקרתי, שהוקם, אני לוקח את זה, על ידי אנשים שחשבו שהדרכים הטובות ביותר להתנייד הן על סוסים או על אופניים. היי, זה לא פחות או יותר גרין ניו דיל? לא הגעתי היום למועדון על אופניים או על סוס. הייתי אמור לתפוס טרמפ עם מפקד המשטרה לשעבר אדי ג'ונסון אבל הוא מעולם לא הופיע. . . . מקווה שהוא בסדר.
אתה חושב שיש לו בעיות. לנשיא יש בעיות. מחר אני הולך לבית הלבן. כשאני מסתכל על לוח השנה, אז ביום שישי ה-13, אני הולך לבית הלבן של טראמפ. מדברים על גורל מפתה. אני שומע את תחזית מזג האוויר קוראת לברקים.
אבל זו מסיבת חג המולד של הבית הלבן לצוות הבכיר - אז התרגשתי לקבל הזמנה. למרות שזה באמת נראה הרבה יותר כמו זימון.
אני לא יודע אם שמעתם אבל כנראה שהם מנסים להדיח את הנשיא טראמפ. מה שאני לא חושב שיקרה. אבל ליתר ביטחון, במסיבה מחר, אני אקבל את האוכל שלי "ללכת".
אבל יש הרבה היסטריה בשני הצדדים, תומכי הנשיא טראמפ ממשיכים לקרוא להדחה שלו ציד מכשפות....אבל אני אומר, בואו נשאיר את הילרי מחוץ לזה. (החניתי את המטאטא שלי בחוץ, אז אני לא קוטף אותה).
אם כי להגנתה של הילרי קלינטון, אני כן חושבת שיש מוסר כפול כשמדובר בנשים שמשמיעות דעות פוליטיות שמעוררות רגשות עזים, ואיין ראנד היא דוגמה מצוינת. למרות הישגיה הספרותיים שאין שני להם, היא זוכה להתעלמות אחידה באקדמיה כשלא משמיצים אותה.
ובעידן שבו אנחנו כל הזמן מתגייסים לספק הכרה ראויה להישגים המקצועיים והאינטלקטואליים של נשים, איין ראנד מקבלת בופקיס. כפי שציינתי באחד המאמרים שלי, אפילו לא שרבוט של גוגל.
ואנחנו, נשות אגודת האטלס -- ואנחנו צוות בעיקר של נשים -- חושבות שאיין ראנד ראויה לה כסופרת גדולה, פטריוטית גדולה, ודוגמה מצוינת להישאר נאמנה לחזון שלך, גם כשכל העולם נגדך.
וזו אחת הסיבות שאנחנו כל כך מתכבדים להיות כאן בשיקגו היום, כי יש מקרה במובן מסוים, שיקגו הייתה העיר שבה איין ראנד נולדה... תחזיקו את המחשבה הזאת. שיקגו היא גם עיר שבה היא שאבה השראה רבה מהארכיטקטורה שלה עבור The Fountainhead , ומהתעשייה והייצור שלה, עבור Atlas Shrugged.
אבל רגע, האם איין ראנד לא נולדה ברוסיה ב-1905? אליסה רוזנבאום, נולדה שם, בסנקט פטרבורג. הוריה, אנה וזינובי, היו בעלי בית מרקחת - סנקט פטרבורג הייתה אחת הערים הבודדות בהן הורשו יהודים לגור, ורוקח היה אחד המקצועות הבודדים שיהודים הורשו לעסוק בהם. בני הזוג רוזנבאום היו חרוצים ובית המרקחת שלהם הצליח, וסיפק חיים נחמדים לאליסה, ולשתי אחיותיה הצעירות.
זה נגמר כשאליסה הייתה בת 12, כשהיא ואחיותיה הקטנות צפו במהפכה הבולשביקית העקובה מדם מחלון דירתן. זמן לא רב לאחר מכן נכנסו חיילים ושחררו את בית המרקחת של רוזנבאום ואת ביתם בשם הטוב הגדול יותר, של הקולקטיב, של האחווה, של הנזקקים.
שמונה השנים הבאות בחייה של אליסה היו קשות מאוד, ומשפחתה סבלה - יחד עם מיליוני רוסים אחרים - על סף רעב. אבל בגיל 21 הצליחה אליסה לברוח לארצות הברית.
ימים ספורים לאחר שנחתה בניו יורק, ב-19 בפברואר 1926, היא עלתה על רכבת שנסעה לשיקגו, שם היו לה קרובי משפחה. אליסה ידעה שזה הייעוד שלה בחיים להודיע לעולם על הזוועות של הדיקטטורה הטוטליטרית שממנה ברחה - ועל הרוע של המרקסיזם והקולקטיביזם שהולידו את המשטר המפלצתי הזה. והיא לא התכוונה לסתום את הפה.
היא לכל הפחות הייתה נשלחת לגולאג כדי להתבטא אם הייתה נשארת מאחור בברית המועצות. רבים היו.
היא תעמיד את ביטחונה של משפחתה בסכנה בברית המועצות בכך שתתבטא אפילו כאן, באמריקה. אז הנה בשיקגו, אליסה רוזנבאום נולדה מחדש... וכאן בשיקגו, איין ראנד, נולדה.
השאר, אפשר לומר, הוא היסטוריה, שכן איין ראנד המשיכה לכתוב כמה מהספרים הפופולריים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים, כולל The Fountainhead, Atlas Shrugged - ו-ANTHEM, שנהנית כעת מרנסנס פופולרי כרומן גרפי וסדרת אנימציה, הודות לחברת האטלס.
אבל ההיסטוריה היא לא מה שחברת אטלס עוסקת בו. איין ראנד היא אפילו לא מה שחברת אטלס עוסקת בו. אנחנו לא על העבר, אנחנו לא על אדם. אנחנו על העתיד.
עתיד שאנו מאמינים כי הוא בסכנה חמורה לאור גל הפופולריות של הסוציאליזם והעוינות לקפיטליזם בקרב הדור הצעיר. סיכון חמור בהתחשב בתחרות בין פוליטיקאים מסוימים לראות מי יכול להבטיח יותר דברים בחינם, מי יכול להבטיח יותר עונש, יותר השמצה למצליחים ולעשירים.
החוכמה המקובלת היא שמדובר במקרה של אמנזיה היסטורית. כי צעירים היום מעולם לא ידעו את האיום של הקומוניזם, ובאמת חוו רק שגשוג יחסי. אולי. אבל אנחנו כאן באגודת האטלס נוקטים עמדה אחרת. אנו מאמינים שהפופולריות הגואה של הסוציאליזם אינה מקרה של זיכרון רע. זה מקרה של ערכים רעים.
האבחנה שלנו היא לא אמנזיה. זו מגיפה של מחלות מין - מחלות המועברות חברתית. קנאה. זכאות. קורבנות. טינה. תאוות בצע - אותה תיארה איין ראנד כ"תשוקה לבלתי מנוצלים".
איך נלחמים בערכים רעים? עם ערכים טובים. תודה. אינדיבידואליזם. למה. הישג. חירות.
הקהל שלנו הוא בעיקר צעירים. המסרים שלנו מותאמים במיוחד לטעמם - רומנים גרפיים, סרטוני אנימציה, מדיה חברתית עצבנית, מדריכי כיס. רשת ההפצה שלנו היא דרך ארגוני הסטודנטים השותפים שלנו, אנחנו נמצאים בכתריסר כנסי סטודנטים בשנה -- עוד חצי תריסר חסרונות קומיים בכל שנה -- ומספר גדל והולך של קבוצות כוללות את החומרים שלנו באלפי ערכות האקטיביזם שהן שולחות לסטודנטים מדי שנה.
אחד הפריטים הפופולריים ביותר שלנו הוא ANTHEM: The Graphic Novel , המבוסס על הנובלה המפורסמת של ראנד משנת 1938 - קריאה מהירה, קריאה מהנה, אותה עיבדתי עם מאייר מארוול קומיקס דן פרסונס שממהר לסיים את הרומן הגרפי השני שלנו: Red Pawn.
סדרת הסרטונים הפופולרית ביותר שלנו היא סרטוני Draw My Life שלנו, הם באורך של שתיים-שלוש דקות כל אחד, כולם נמצאים באתר שלנו ובמדיה החברתית שלנו. התחלתי עם My Name is Ayn Rand, My Name is Dagny Tagart, My Name is Hank Rearden, והמשכנו ל-My Name is Envy, My Name is Greed, My Name is Gratitude, My Name is America -- ואחד שזכה בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר ב-FreedomFest: My Name is Victimhood.
וכל פיסות התוכן האלה, מדריכי הכיס הרבים שלנו, לאובייקטיביזם, לאטלס משך בכתפיים וכו'. הם גם כלים נהדרים לתוכניות הסטודנטים שלנו -- ששתי הנשים האלה מנהלות -- כולל תומכי אטלס ואינטלקטואלים של אטלס.
זה כיף גדול. אני זוכה לעבוד עם אנשים נהדרים, כמו אנה קוגלר ומרילין מור, כאן איתי היום, ואני זוכה לעבוד עבור אנשים נהדרים, הכוללת את כל חברי אגודת האטלס, שחלקם נמצאים כאן היום, כולל חבר הנאמנים המדהים שלנו. לאלו מכם שמשתתפים ב-FreedomFest בלאס וגאס, אנחנו נהיה שם, ונשמח לראותכם שם. אבל נשמח מאוד לראותכם באירוע הגאלה שלנו, בניו יורק, באוקטובר.
וכמובן כאן בשיקגו, שם איין ראנד התחילה את דרכה, אבל גם נתנה את אחד הנאומים החזקים ביותר בקריירה שלה במק'קורמיק פלייס ב-1963. אנשים הגיעו לא רק משיקגו, אלא באוטובוסים שכורים מכל רחבי הארץ. והמסר שלה אז נחוץ היום יותר מתמיד. בעידן שבו כמה פוליטיקאים טוענים שאין לאפשר למיליארדרים להתקיים, שתאוות הבצע של אנשי העסקים אחראית לגרימת הבעיות שלנו, ראנד בדרכה הבלתי ניתנת לחיקוי אמרה שאנשי עסקים הם המיעוט הנרדף ביותר באמריקה, נתון ליחס דיפרנציאלי, מואשם כקבוצה בבעיות שנגרמו למעשה על ידי רודפיהם, ביורוקרטים ממשלתיים.
היא תיארה את רדיפתם של אנשי עסקים כ"הענשת היכולת על היותם יכולת, הענשת ההצלחה על היותה הצלחה, והקרבת הגאונות היצרנית לדרישות הבינוניות הקנאית".
איין ראנד דיברה באומץ רב למען אמריקה, למען היוצרים, למען אנשי העסקים ונשות העסקים. היא דיברה בשבילך. אני מקווה שתצטרפו אלינו לדבר לא רק בשבילה, אלא למען הערכים שהיא הקדישה את חייה לקידום ושאגודת האטלס מוקדשת לקידום היום.
ג'ניפר אנג'ו גרוסמן היא מנכ"לית אגודת אטלס.
Jennifer Anju Grossman — JAG — wurde im März 2016 CEO der Atlas Society. Seitdem hat sie den Fokus der Organisation darauf verlagert, junge Menschen auf kreative Weise für die Ideen von Ayn Rand zu begeistern. Bevor sie der Atlas Society beitrat, war sie als Senior Vice President der Dole Food Company tätig und gründete auf Geheiß des Vorsitzenden von Dole, David H. Murdock, das Dole Nutrition Institute — eine Forschungs- und Bildungsorganisation. Sie war auch als Bildungsdirektorin am Cato Institute tätig und arbeitete eng mit dem verstorbenen Philanthropen Theodore J. Forstmann zusammen, um den Children's Scholarship Fund ins Leben zu rufen. Als Redenschreiber für Präsident George H. W. Bush hat Grossman sowohl für nationale als auch für lokale Publikationen geschrieben. Sie schloss ihr Studium in Harvard mit Auszeichnung ab.