ראש המזרקה: האודה של איין ראנד ליזמות

"יש כמה כללים שאני מוכן בהחלט לציית להם", מסביר הווארד רוארק, גיבור רב המכר של איין ראנד מ-1943, The Fountainhead.  "אני מוכן ללבוש את סוג הבגדים שכולם לובשים, לאכול את אותו האוכל ולהשתמש באותן רכבות תחתיות. אבל יש דברים שאני לא יכול לעשות בדרך שלהם".

הווארד רוארק הוא אדריכל נומינלי.  אבל חוסר הנכונות שלו "לחשוב את דרכם של אנשי החברה" הוא מה שהופך אותו ליזם המובהק.  האופי היזמי שלו הוא שהופך אותו למגדלור עבור אלה מאיתנו שחוו את הקונפורמיות המשתקת של עבודה תאגידית - ונתן לנו את האומץ לצאת לדרך כיזם.

יזמים יכולים להתייחס

האם אי פעם חוויתם סביבת עבודה רעילה שבה היצירתיות לוקחת מושב אחורי לקונפורמיות והישגים פרודוקטיביים מנצחים על ידי תכסיסים פוליטיים?  פעם עבדתי במלון פופולרי בניו יורק בתקופה של ארגון מחדש.  היה לי קו דיווח כפול לשני מנהלים - - קראו להם פוינטי בוס וראונד בוס.  פוינטי בוס אמר לי "לקנות את התוכנה הזאת".  כמה ימים לאחר מכן, ראונד בוס אמר לי "לבטל את מנוי התוכנה הזה".  בעיקרון הייתי מוכן להיכשל.   פוינטי וראונד היו מעורבים במאבק כוח משרדי - אף אחד מהם לא התמקד בכישורים שלי או כיצד להשתמש בהם בצורה הטובה ביותר כדי לשפר את רווחי החברה.

לעומת זאת, יזמות עוסקת באותו מיקוד הגיוני ומחודד שעושה דברים. מדובר בתושייה ותחכום, בתעשייה וביעילות.  זה גם עניין של יושרה.

עבורי, The Fountainhead עזר לי לממש את הרוח האמיתית שלי כיזם.  רגע ה"אהה" שלי הגיע באחת הסצנות הנוקבות ביותר, כאשר הווארד רוארק מהרהר, בחמלה ובאמפתיה, על מצוקתו של חברו, הפסל המודרני והמנוכר סטיבן מלורי שסובל כי "הוא לא יכול לעשות את העבודה שהוא רוצה לעשות".

כשקראתי את השורה הזאת לראשונה, המילים קפצו מהדף והטיחו בי על הפנים.

"זהו זה! ככה בדיוק אני מרגישה!" חשבתי לעצמי.
"מה שאני יוצר זה כמו אש שמסתגרת בעצמות שלי". העובדה שלא נותנים לי להוציא את הדבר הזה בתוכי החוצה לעולם גורמת לכאב שהעבודה הארגונית הממוצעת לא יכולה להקל עליו.

הצורך הבסיסי של היזם

יש סיבה לכאב הזה. "הצורך הבסיסי של היוצר הוא עצמאות", אמר רוארק. "היוצר לא שירת כלום ואף אחד. הוא חי בשביל עצמו". עכשיו, אף יוצר לא יוצר בוואקום טהור - ועבור היזם, ללא לקוח או קהל, אתה לא יכול להגיע רחוק מאוד.

אבל ההבדל בין היזם לבין העובד הרגיל הוא שהראשון משתוקק נואשות להיות בעל מניות הרוב בהישגיו היצרניים.

הרשו לי לנסח זאת כך. אחד הדברים שתמיד שנאתי בעבודה רגילה הוא העובדה שאני הופך מישהו אחר לעשיר. תחשבו על זה. אתה עבד, 8, 9, 10 שעות או יותר, כל יום, בעבודה שכנראה לא ממלאת אותך - ואתה עושה את כל זה כדי להפוך מישהו אחר לעשיר?! ובעולם של היום, שבו 50% מכל העבודות הן חוזה, זמני או פרמלנס, מנהלי החברה נותנים פחות ופחות ומצפים ליותר ויותר.

אני רוצה להיות ברור כאן: זה לא רק על הכסף או על היתרונות. זה ביסודו של דבר על הערכה עצמית. אני אגיד לך את האמת: אני מעדיף לעבוד 80 שעות בשבוע ולהרוויח 40,000 דולר בשנה לעשות משהו שהוא שלי מאשר לעבוד 40 שעות בשבוע ולהרוויח 80,000 דולר בשנה לעשות משהו שהוא של מישהו אחר.

ולמה?

כי שום דבר לא מביא ליוצר הנאה רבה או גורם לו להרגיש טוב עם עצמו כמו יצירת המופת שלו.

"גברים למדו כל מצוה שהורסת את היוצר. גברים למדו תלות כסגולה", אמר רוארק. "הבחירה היא עצמאות או תלות... חובתו הראשונה של האדם היא לעצמו. החוק המוסרי שלו לעולם אינו להציב את מטרתו העיקרית בתוך אישיותם של אחרים".

מסקנה

עכשיו בבקשה אל תטעו בי. אני מספיק ריאליסט כדי לדעת שמישהו צריך לעבוד על 9 עד 5 ההופעות האלה. למעשה, רובנו צריכים לעשות את זה, כולל אני. אפילו רוארק נאלץ לקחת את עבודת המחצבה כשהעסקים התייבשו. אני לא דוחה אף אחד על המקום שבו הוא עובד, ויכולה להיות אצילות בכל העבודה.

אני גם מבין שזה לא נכון לגבי כל סביבות העבודה הארגוניות. עם זאת בינוניות נפוצה בחברות רבות, חלק מהחברות פועלות באופן המעודד עצמאות על פני קונפורמיות, הישגים על פני פוליטיקה ותדמית. (ג'ים קולינס מציג פרופילים של כמה מהם ב"מטוב עד נהדר").

כל מה שאני אומר הוא שאם אתה יזם, רוב הסיכויים שעבודה עבור אחרים לא תספיק כדי לספק אותך - ולמעשה, עשויה לעשות יותר כדי לפגוע בך מאשר לעזור לך, מבחינה פסיכולוגית.

הרצון לעצמאות הוא אחד הכוחות העמוקים ביותר בתוך היזם, וזה הנושא המרכזי של The Fountainhead. הרצון הזה הוא הסיבה שאנחנו היזמים כל כך מתקשים לעבוד עבור אחרים. יש משהו עמוק בתוכנו, במקום כמעט קדוש מדי למילים, שמשתוקק לחופש ולעצמאות ומסרב להסתפק בפחות.

‍

‍

אודות הכותב:

אריק בראיינט

אריק בראיינט הוא יזם חברתי שבונה אפליקציות טלפוניה ו-SMS מאז 2008. כאמן בנשמתו, הוא זכה במלגה מלאה לאוניברסיטת טקסס באוסטין לפסנתר קלאסי בשנת 1993. בשנת 2007 החל ללמד את עצמו Javascript, PHP ורובי בערבים תוך כדי עבודה כאיש שיווק ביום. הוא הקים את העסק הראשון שלו בשנת 2008 (Gnosis Media Group), חברת ייעוץ תקשורת שהמוצר המצליח הראשון שלה היה אפליקציית טקסט לתרומהEngine לעמותות. בהתבסס על טכנולוגיה זו, הוא בנה מאוחר יותר את Text Engine, שזכה בתואר "חברת הטכנולוגיה לצפייה 2015" על ידי מועצת הטכנולוגיה של קונטיקט. Text Engine התקבלה מאוחר יותר למאיץ ReSET Impact עטור הפרסים בינואר 2016, וזמן קצר לאחר מכן קיבלנו מימון משמעותי מ-Backstage Capital, קרן הון סיכון מלוס אנג'לס. כשהוא לא מקודד, הוא נהנה מתנומות כוח, קורא טקסטים פילוסופיים, משחק שחמט ובאולינג.

‍