הביתהטראמפ צודק: מייקל מילקן הוא גיבור, לא פושעחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
טראמפ צודק: מייקל מילקן הוא גיבור, לא פושע

טראמפ צודק: מייקל מילקן הוא גיבור, לא פושע

5 דקות
|
מרץ 10, 2020

"אתה יודע, אנחנו אוכלים חבר'ה כמוך לארוחת צהריים בכל יום בשבוע." אלה היו דבריו של יו"ר AT&T, ג'ון דה-בוטס, לפני כמעט חמישים שנה. הוא הפנה אותם ליו"ר MCI, ביל מק'גוון, שלחברה שלו היו תוכניות להתחרות ב-AT&T בתחום המרחקים הארוכים. דה-בוטס היה בזוי ראוי.

AT&T שלטה ב-100% מהשוק למרחקים ארוכים באותה תקופה, אחד מכל 500 אמריקאים עבד עבור ענקית התקשורת, וככל הנראה הבעייתי מכולם עבור MCI, בנקים ובנקים להשקעות בדרך כלל לא רצה שום קשר לעסקים שהתיימרו להתחרות ב'מא בל'. לא רק שהפלת המונופול נתפסה כטעות של טיפש שלא שיעור את המימון, היא נתפסה כלא נבונה להכעיס תאגיד שייצר יותר עמלות בנקאיות על בסיס שנתי מאשר כמעט כל אחד אחר.

סיכויי ההצלחה של MCI היו לא מעט פחות קלושים עד אפסיים, רק כדי שמייקל מילקן ייכנס לתמונה. אנחנו כותבים על מילקן אחרי שהנשיא טראמפ העניק לו חנינה כל כך נכונה על "פשעים" שמעולם לא הועמדו לדין. היינו רוצים לחשוב שהוא עשה זאת לא רק כדי להפוך את עוולות העבר, אלא בעיקר לכבוד הישגיו הקפיטליסטיים המדהימים של מילקן. במילים פשוטות, יהיה קשה למצוא יוצר עושר גדול יותר ומניע להתקדמות מאשר מילקן, והמימון הנועז שלו ל-MCI מדבר אל האמת הזו.

ואכן, ישנה אמרה ישנה שלפיה "הבנקים מלווים לך רק כשאתה לא צריך את הכסף". מילקן הבין את האמת הזו היטב, לאחר שגילה בשנות ה-70 שמלבד העסקים הכחולים ביותר, מימון צמיחה היה קשה מאוד להשגה עבור 99% מהעסקים שלא היו בלו צ'יפ, או בדירוג השקעה. המוסדות הפיננסיים פעלו מתוך הנחה שההווה חזה את העתיד. לא כל כך מילקן. המחקר שלו גילה את ההפך.

מילקן גילה כי המאזן של תאגיד נמדד בדרך כלל אתמול, לא מחר. וכך הוא החליט על "דמוקרטיזציה" של הגישה להון. לאחר שלמד באוניברסיטת ברקלי בשנות ה-60, מילקן אימץ את הרצון של חלק מהסטודנטים לשפר את החברה. הוא יפעל ללא לאות כדי לשנות את העולם גם לטובה, אבל כפי שניסח זאת פעם, "בניגוד לצלבנים אחרים מברקלי, בחרתי בוול סטריט כזירת הקרב שלי לשיפור החברה, כי כאן ממומנים מוסדות ותעשיות ממשלתיות". אין חברות, אין מקומות עבודה, ואין התקדמות ללא השקעה, ומיילן ישפר מאוד את העולם סביבו באמצעות פיתוח מיומן של החברות שאינן מוכרות על ידי בנקים מסורתיים ובנקים להשקעות, אבל זה יהיה משופר מאוד באמצעות מימון מותאם אישית.

מילקן גייס בסופו של דבר מיליארדים עבור MCI לאור אמונתו שההווה הוא מנבא של העתיד. זכור איזה הישג מדהים זה היה. בזמן שמילקנן ודרקסל ברנהם נשכרו כבנקאי ההשקעות של MCI, החברה שעדיין הייתה 1/100 מגודלה של AT&T, והשירות שהיא סיפקה היה מפוקפק בגלל ש-MCI עדיין נאלצה לשלם ל-AT&T כדי לבצע עבודה מחורבנת בניתוב שיחות הלקוחות שלה.

מילקן זכתה למעשה בחופש הפיננסי של MCI, לפיו היא יכלה לרכוש 150,000 מיילים של כבל סיבים אופטיים שאפשרו ל-MCI לבנות את רשת הסיבים האופטיים שלה. זה הוכיח את עצמו כטוב מאוד עבור לקוחות שבעבר נפלו קורבן לתמחור מונופול. הודות לצמיחה שהתאפשרה הודות לכספים שגויסו על ידי מילקן, MCI לקחה ב-1990 100,000 לקוחות בשבוע מ-AT&T, שלא לדבר על כך שעלות שיחה למרחקים ארוכים צנחה ב-70% בין 1984 ל-1996. החטיף לשעבר של AT&T הפך ליריב החזק שלה.

ראוי לציון לגבי המימון של MCI הוא שהיתרונות של זה לא נעצרו עם MCI. הצמיחה הממומנת של "אג"ח זבל" הובילה לעלייתה של תעשיית התקשורת הסלולרית. הודות לבינג' כבל הסיבים האופטיים הנ"ל של MCI, הייתה קיימת התשתית לעליית השיחות הסלולריות.

הבעיה שוב הייתה מחסור במימון. למרות שחלוץ הטלוויזיה בכבלים קרייג מקאו חש שאנשים "מעדיפים לשוטט", המשקיעים לא היו שותפים לחזון שלו. עם סיבה טובה. לכאורה לא היה שוק לצורת תקשורת שדרשה מלקוחות להוציא אלפי דולרים על טלפון אחד. היכנסו שוב למילקן.

הוא נמשך לכאורה להוגים מנוגדים, ומקאו גילם את האחרון. כפי שמקאו ניסח זאת פעם בשלווה, "הרעיונות הגדולים ביותר שיש לך אי פעם הם אלה שאנשים אחרים לא מבינים". מילקן גייסה בסופו של דבר 2 מיליארד דולר עבור מקאו סלולר בטווח של שלוש שנים, וכך יצאה ממנה רשת סלולרית ארצית ששינתה לנצח את האופן שבו אמריקאים חיו ועבדו. באופן אירוני, מילקן מימן את רכישת נכסי הסלולר של MCI על ידי מקאו, רק כדי ש-AT&T תרכוש בסופו של דבר את מקאו סלולר ב-1993 תמורת 12.6 מיליארד דולר. מקאו הודה כי מילקן "עשה למעננו ככל שכל אדם יכול".

קריטי הוא שהקפיצות המסחריות המדהימות לא הסתיימו במימון של מילקן ל-MCI ול-McCaw Cellular. ההבנה מלאת החזון שלו שכמה מהעסקים הטובים בעולם לא מדרגים מימון בדירוג השקעה הובילה לצמיחה אדירה בשוק האג"ח בתשואה גבוהה שהוא המציא. שוק שנוצר ברובו על ידי מילקן לא רק חולל מהפכה בתחום הטלקומוניקציה. מה שבטוח, העין המדהימה של מילקן לעסקי המחר הובילה לקפיצות גדולות במרחבי ההימורים והבריאות, יחד עם עלייתם של שמות מסחריים נועזים אחרים הכוללים, אך אינם מוגבלים ל-CNN, שידורי טרנר ואוקסידנטל פטרוליום.

הבושה בכל זה היא שלפעמים אנשים מבחוץ מושכים את הבוז של אלה מבפנים. ומיילן היה אאוטסיידר. לא רק שהוא עבד בבנק השקעות מדרגה שלישית בדרקסל ברנהם, גישתו למימון דחתה את הדעה המטופשת הרווחת בוול סטריט שלפיה בעלי ההון צריכים להתמקד בעיקר בענקיות. לא מילקן. הוא יממן שוב את המורדים במטרה לשבש את הסדר הקיים בכל מיני תעשיות. והגאונות שלו לא נעצרה שם. מילקן גם מימן את הזרים של הזן קרל אייקן, ט. בון פיקנס ורג'ינלד לואיס, שבעזרת כספים שגויסו על ידי מילקן היו מבטלים כל מיני קונגלומרטים בלתי מובנים שהורכבו על ידי חברות וול סטריט מסורתיות. בקיצור, ככל שמילקן נעשה מוצלח יותר, כך המטרה על גבו נעשתה גדולה יותר.

רובם חושבים שמילקן נכלא בסופו של דבר בגלל הפרות של "סחר במידע פנים". השקפה כזו אינה נכונה, ובנוסף כדאי לשאול מדוע מה שמעולם לא הוגדר באופן סביר (מסחר במידע פנים) ידרג את המאסר מלכתחילה. ככל שהשווקים מושכלים יותר, כך ייטב. מי שמביא מידע לתמחור צריך להתעודד, בניגוד לאזיקים. אבל זו סטייה.

במקרה של מילקן, ולפי פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת שיקגו, דניאל פישל, "אין שום ראיה לכך ש[מילקן] אכן [ביצע פשעים כלשהם], ובוודאי שאין שום ראיה לכך שהוא היה מעורב בהתנהגות כלשהי שאי פעם נחשבה פלילית". בתרגום, מילקן הורשע שלא כדין ונכלא בגין עבירות טכניות שמעולם לא דורגו משפט פלילי. הידד לנשיא טראמפ על החנינה למילקן. הבושה היחידה היא שלקח 30 שנה עד שהעוול הזה התהפך.

מאז הרשעתו הפסולה הפך מילקן למדינאי עולמי, חילק סכומי עתק עבור חקר הסרטן, ובמידה רבה "שיקם" את עצמו בעיני הציבור. אבל לסיכום, אנו מבקשים מהקוראים לשקול את הבלתי נראה.

בהתחשב בכל מה שהשיג בעודו ענק בבנקאות השקעות, אילו פיתוחים ואילו תעשיות מעולם לא ראו אור יום בשלושים השנים האחרונות בגלל שמילקן הורחק שלא לצורך מהפיננסים הרבה לפני זמנו? הבנקאות שלו למהפכת תקשורת בוודאי הופכת את העבודה מרחוק ליותר אפשרית בתוך הפחדת נגיף הקורונה, אבל מה עם יצרניות תרופות דינמיות שהיו ממוצבות היטב להילחם בנגיף מהיום הראשון, ובכך להפוך אותו ללא סיפור מהיום הראשון? העובדה שאי אפשר לענות על השאלה הקודמת צריכה לגרום לכולנו לתהות מה יכול היה להיות, תוך תקווה גם כפיסת היסטוריה מזהירה שתגרום באופן אידיאלי לאמריקאים לחשוב בצורה מכוונת יותר לפני שהם "מרשיעים" את מי שיעשה דברים אחרת בעתיד. תודה לאל שהנשיא טראמפ צדק טעות חמורה בחנינה של מייקל מילקן.

מאמר זה הופיע לראשונה ב- RealClear Markets ומודפס מחדש באישור.

אודות הכותב:

סטיבן מור וג'ון טמני

סטיבן מור הוא תורם כלכלי בכיר ב-FreedomWorks, שם ג'ון טמני הוא סגן נשיא ומנהל המרכז לחופש כלכלי.

About the author:
Wirtschaftswissenschaften/Betriebswirtschaft/Finanzen