הערת העורך: ג'יי לאפייר הוא יו"ר חבר הנאמנים של אגודת אטלס. יליד ניו אורלינס, הוא נשיא ומנכ"ל Laitram, LLC שבסיסה בלואיזיאנה, יצרנית גלובלית מגוונת של ציוד תעשייתי, כולל עיבוד מזון. אתיקה עסקית אובייקטיביסטית סייעה לו להתגבר על הוריקן קתרינה, המיתון הקשה של 2008, דליפות נפט במפרץ ועוד. ג'יי שוחח עם העורכת הבכירה מרילין מור על ההיכרות שלו עם איין ראנד ועם אגודת האטלס, וכיצד הפילוסופיה של ראנד יכולה לעזור לצעירים לנווט בעתיד בתקופה שבה "כל הכללים הישנים כבויים".
מ"מ: איך גילית את איין ראנד?
י.ל: זה סיפור נהדר. הייתי בנבחרת הכדורסל של UT אוסטין, והתמזל מזלי לקבל שותפה לחדר שקראה הכל מאת איין ראנד. הוא פשוט היה שקוע ברעיונות שלה. בשלב מסוים בשלב מוקדם, כשהכרנו זה את זה, אמרתי, "קומוניזם הוא טוב בתיאוריה, אבל הוא לא עובד בפועל". והוא אמר, "הקומוניזם הוא המערכת הפוליטית הכי לא מוסרית שאי פעם הגתה".
שש או שבע שעות לאחר מכן, השמש עלתה, והוא כל כך כעס שהוא אמר, "אנחנו לעולם לא נדבר על הנושאים האלה שוב עד שתקרא את הספרים האלה. אתה כל כך בורה וכל כך עקשן, שאני פשוט לא יכול לתקשר איתך!"
אז הוא נתן לי מספר ספרים. ביניהם היו " החוק" של בסטיאט, " כלכלה בשיעור אחד" של האזליט ומשהו של פון מיזס. אבל הספר שבדיוק החזיר לי את הרעיונות הביתה היה " קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע" של איין ראנד.
המאמרים האלה, שאני עדיין זוכר, הם ששכנעו אותי ––"זכויות האדם", "שורשי המלחמה", "טבעה של הממשלה", "מהו קפיטליזם?" נדהמתי מהבהירות והעקביות של ההיגיון. זו הייתה התחלה חדשה. אז זה היה זה.
מ"מ: אילו שינויים פילוסופיים ומעשיים עשית כתוצאה מקריאת איין ראנד?
י.ל: השקפת העולם שלי התהפכה. מה שידעתי להיות נכון בעבר, עכשיו ידעתי לא להיות נכון. זה התחיל אותי במסע שכולו היה, איך אני יכול ללמוד יותר?
התחלתי לראות את העולם מבחינה פוליטית בצורה הרבה יותר win-win. פיתחתי את הרעיון שאני אחראית לאושר שלי . אלה היו שינויים מטלטלים. אובייקטיביזם רק נותן לך עדשה שעוזרת לך להבין את העולם. החלקים שקודם לא התאימו עכשיו התחילו להתאים. אני בטוח שהמציאות משתלבת ושהיא מובנת כהלכה, המוסר הוא המעשי, והשיפוט העצמאי שלי הוא היחיד שאני יכול לסמוך עליו.
מ"מ: אני אוהב את מה שאמרת על ה-win-win. הרבה אנשים שלא קראו את איין ראנד פשוט מניחים שהפילוסופיה שלה היא חתך גרון שדוגל בניצחון בכל מחיר, עם גישה לחיים שאומרת, "אתה אטלס. אתה אל. אף אחד אחר לא משנה".
י.ל: מה שעבר לי בקול רם וברור היה מה שאני מכנה "ההשפעה הנדיבה" של הממציאים הגדולים, והרעיון שההישגים הגדולים לוקחים חלק זעיר מהערך שהם יוצרים ומשאירים את כולם במקום טוב יותר. אני לא חושב שזה היה ייחודי לראנד, אבל היא זו שאפשרה לי לראות את זה בצורה כל כך ברורה. היא באמת עזרה לי להכיר בכך שקפיטליזם ואינדיבידואליזם עוסקים בחופש ומאפשרים לאנשים את ההזדמנות ליצור יותר, וזה בתורו עוזר לכולם.
מ"מ: איך הגעת להיות מעורב באגודת האטלס?
י.ל: אני שמח ששאלת. קראתי את כל מה שליאונרד פיקוף כתב וראיתי בו מורה נהדר – יעיל, ברור, מבריק בכל רמה. בזמן שהשתתפתי באירוע של ARI ביוסטון, כנראה באמצע שנות ה-90, העליתי בשיחה את הערצתי לספרו של פיקוף " עובדה וערך", ומישהו שאל אם קראתי את תגובתו של דיוויד קלי אליו, "אמת וסובלנות באובייקטיביזם: המורשת השנויה במחלוקת של איין ראנד".
לא היה לי, אבל השאלה הועלתה, וקראתי אותה. ואז קראתי שוב את שני הספרים והגעתי למסקנה שדוד צדק: דיון ודיון פתוח נחוצים לקביעת האמת. אובייקטיביזם יכול להיות על המרדף אחר האמת או מוגבל לפרשנות כתביו הפילוסופיים של ראנד, אבל זה לא יכול להיות גם וגם.
כל השנים האלה אחרי, אני עדיין מחזיק בדעה הזאת.
מ"מ: מהי היצירה האהובה עליך בסיפורת או בעיון של איין ראנד?
ג'יי.אל: כדמות שאני יכול להזדהות איתה, הייתי חייב לומר הווארד רוארק מ "ראש המזרקה". אני אוהב את הסצנה שבה הוא מבהיר את האנוכיות. כלומר, אנוכיות פירושה לרדוף אחר הערכים הגבוהים ביותר שלך ולהיות נאמן להם, להיות נאמן לעצמך. וזה גרם לי לחשוב הרבה על עצמאות. אבל, במונחים של סיפור מרתק שלא יכולתי להניח, זה יהיה אטלס משך בכתפיו.
מ"מ: היית מעורב בהרבה ניהול משברים לאורך השנים. ואני אפנה את הקוראים עכשיו לראיון שנתת לסטיבן היקס ב-2012 כדי לקרוא עוד על זה. עם זאת, בכל פעם שהמשבר קטע את העבודה שכבר הייתה בעיצומה.
יש הרבה צעירים, שבגלל הקורונה, הסגרים, ועכשיו התסיסה האזרחית אחרי הריגתו של ג'ורג' לויד על ידי שוטר במינסוטה, צריכים לדחות את המטרות שלהם או שואלים אם הן עדיין תקפות. זה מרגיש להם שונה, והעתיד נראה בלתי צפוי. איזו עצה אתה יכול להציע לצעירים המתמודדים עם הכלכלה ושוק העבודה הנוכחיים?
י.ל: ובכן זו שאלה חשובה מאין כמוה. זה משפיע על אנשים בתקופה בחייהם שבה יש להם הכי פחות פרספקטיבה. הם מתמודדים עם האתגרים החדשים של להיות עצמאיים בתקופה שבה כל הכללים הישנים כבויים.
זה רק מעלה את החשיבות הקריטית של חשיבה עצמאית ושל אופי. שאל את עצמך, מהם הערכים שלי, כלומר, מה חשוב לי? ומה עלי לעשות היום כדי להכין את עצמי להשגת ערכים אלה בעתיד? ואז, לבנות את הדמות שלך. לטפח שאפתנות מוסרית ורצון לשיפור עצמי.
תצטרך לבנות גם מיומנויות סחירות. ערכים אובייקטיביסטיים כאן יקראו להתמודדות עם המציאות, להערכה אובייקטיבית של מה אמיתי או לא, ואז לבנות על מה שאתה יכול לשלוט בו.
זה לא הולך להיות קל, אבל כנראה שהגישה הגרועה ביותר תהיה הגישה, "אוקיי, אני דבק בדרך בה הייתי למרות שההצלחה נראית עכשיו מאוד לא סבירה, כי זה מה שאני מחויב לעשות". מה שגיליתי על הרבה אנשים הוא שהם לומדים מהר מאוד לאהוב ולהיות גאים במה שהם עושים טוב. אז לא משנה מה תחליטו לעשות, תעשו את זה טוב.
אבל צעירים היום יצטרכו להיות יותר יזמיים מכל דור קודם שאני זוכר. זהו משחק כדור חדש לגמרי. נקווה שהמדינה הרגולטורית תהיה פחות מכשול. אנחנו רואים ירידה מסוימת ברגולציה. אם זה יימשך, זה יהיה סימן טוב. אז בכל מקרה, מבחור שלא מתמודד עם האתגר הזה, אלה המחשבות שלי.
מ"מ: טוב, תודה.
י.ל: מעריך את זה.
Die leitende Redakteurin Marilyn Moore hält Ayn Rand für eine großartige amerikanische Schriftstellerin, und mit einem Doktortitel in Literatur schreibt sie literarische Analysen, die dies belegen. Als Leiterin der Studierendenprogramme schult Moore Atlas-Befürworter darin, Ayn Rands Ideen an Hochschulen zu teilen, und leitet Diskussionen mit Intellektuellen von Atlas, die eine objektivistische Perspektive auf aktuelle Themen suchen. Moore reist landesweit, um an Universitäten und auf Liberty-Konferenzen zu sprechen und Kontakte zu knüpfen.