הביתהסרטים שגורמים לנו להרגיש חייםחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
סרטים שגורמים לנו להרגיש חיים

סרטים שגורמים לנו להרגיש חיים

8 דקות
|
מאי 20, 2017

ב"המניפסט הרומנטי: פילוסופיה של הספרות", שפורסם ב-1971, ניסחה איין ראנד מסגרת פשוטה לסיווג אמנות.

תוך שימוש בספרות ככלי האקספוזיציה העיקרי, ראנד בנתה דיכוטומיה המתייחסת לעשיית האמנות באופן הבסיסי ביותר – שאותו הגדירה כרומנטיקה מול נטורליזם. זה לא אומר שכל יצירה אמנותית היא לגמרי כזו או אחרת; רובם, למעשה, מעורבים. יש ספקטרום, לא שתי קופסאות; עם זאת, הוא מסייע לנו לזהות את שני קצוות הקשת של הספקטרום.

ראנד הגדיר מחדש את הרומנטיקה, אז תנועה ספרותית קיימת, תוך שהוא מגדיר את היפוכה כנטורליזם, כך: "רומנטיקה, המכירה בקיומה של רצון---ונטורליזם, השולל אותה".

אפשר לומר שזו רומנטיקה אם היא מציגה היטב את היעילות של פעולה תכליתית שבאמצעותה גברים ונשים מנסים לעצב את העולם סביבם בניגוד לעיצובה. עניין מיוחד לראנד היה הריאליזם הרומנטי, שהציג את העולם האמיתי כפי שהוא יכול להיות, בניגוד לעולם פנטזיה שממנו יכולנו להפיק לקחים אלגוריים וכמה ריגושים.

המדיום של הסרט מותאם במיוחד להצגת ההשפעות של פעולה תכליתית, אז בואו נסתכל על כמה איורים מעולם סיפורי המסך. שימו לב שאנחנו לא עוסקים כאן בעיקר בטוב שמכה את הרע, אלא ביעילות האנושית. במילים אחרות, עדיף להציג אירועים שנבנו על ידי פעולה אנושית, גם אם המידות הטובות לא מנצחות בסופו של דבר (למשל אנחנו החיים) מאשר טוב לנצח את הרע עם צירופי מקרים או התערבות אלוהית. כי סגולה רלוונטית רק כאשר העולם אינו דטרמיניסטי.

"תראה, אל תספר" – הגביע הקדוש של הקולנוען – עוסק גם בחיבור ברמה הרגשית עם קונקרטיזציה ממחישה – לא בנאומים, מאמרים וטירדות.

לכל סיפור יש מוסר השכל. כשהנרטיב מסתיים, תמיד יש מסר בסיסי. אם התוצאות מוכתבות על ידי צירופי מקרים, הצופים יסיקו שהחיים הם על גורל. אם שום דבר בעל השלכות לא קורה, ההיסק הסאבלימינלי שהתת-מודע שלך לוקח הוא שחיי אדם הם על מקריות, רגילות או אפילו ייאוש (אם הכל נגמר רע ללא תקווה). זו המשמעות שמקנים נרטיבים חסרי משמעות.

אבל אירועים סיפוריים המונעים על ידי בני אדם בקונפליקט תכליתי נותנים לנו ביטחון ביכולות שלנו. מהם הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21 בהקשר זה? למרבה הצער, כל מבקר יכול לבחור רק ממה שהוא ראה. בחרתי שישה לאזכור מיוחד כאן.

הוספתי עוד עשרים ברשימה למטה, תוך ציון השנה אם הם אינם עכשוויים, וכולל שניים המכילים אלמנטים של מיסטיקה – שאינם מסוגלים לעמוד בקריטריונים נוקשים של ריאליזם אך רומנטיים בכל זאת – שודדי התיבה האבודה ושודדי הקאריביים היו כל אחד מהם סרטי הרפתקאות מרהיבים שהמריצו את הקהל שלהם והציתו סדרה.

צילום מסך 2017 05 19 ב- 9.43.29 PM

אגורה (2009): התסריטאי-במאי הספרדי אלחנדרו אמנבאר שיחזר את סיפורה של היפטיה, פילוסופית-אסטרונומית-מתמטיקאית מסוף המאה ה-4 במצרים הרומית. הוליווד מעולם לא חגגה בגלוי כל כך את האפיסטמולוגיה של התבונה על פני האמונה. בעוד הפגאנים נלחמים מלחמה אבודה נגד הנוצרים הפולשים, היפאטיה רודפת בנחישות אחר האמת המדעית, ומצילה מגילות חשובות מהספרייה שנהרסה על ידי הנוצרים. מבין שלושת תלמידיה הבולטים, שניים (אורסטס ודבוס) מאוהבים בה; השלישי (סיריל) הופך למיסיונר נוצרי אגרסיבי. אורסטס רודף אחרי היפאטיה וכוח; הוא מסתכן באובדן כוחו על אלכסנדריה בגלל אהבתו להיפטיה, אך רק דאבוס יכול להציל את היפאטיה הנוקשה מעינויים בידי ההמון של סיריל. אגורה הוא הסרט הכי רומנטיסטי ואסתטי ברמה גבוהה שראיתי מעודי. מופעים מדהימים, צילומים שובי עין וקונקרטיזציה של הפשטות שונות – הקונפליקט של התבונה מול האמונה, שמחת הגילוי, קביעת ההיסטוריה על ידי ההרשעות הפילוסופיות של גילה – כולם משולבים בסיפור של אהבה: משולש אהבה אנושי, אהבת ידע ואהבת גבר לאישה המבוססת על הערכים שהיא שואפת אליהם.

צילום מסך 2017 05 19 ב- 9.46.48 PM

הזייפנים (2007): הסרט בשפה הגרמנית, המבוסס על סיפור אמיתי ממלחמת העולם השנייה, הוא סיפור על התנגשות ערכים פנימית מדהימה בתוך אמן יהודי, סלומון סורוביץ' (סאל). סאל מתפרנס כמזייף דרכונים ומטבעות. הנאצים צדים אותו ושולחים אותו למחנה ריכוז. כאן, הוא משתמש בכישורי הדיוקן שלו כדי להשיג לעצמו בית קומותיים ואוכל טובים יותר. הנאצים רוצים להשתמש בו כדי לזייף את הפאונד הבריטי ואת הדולר האמריקאי. בתחילה מונע על ידי הישרדות, הוא מסוכסך על ידי העובדה של זיוף סיוע לגרמנים במלחמה, ועוד יותר מסוכסך על ידי הגאווה שהוא לוקח על עבודתו – הוא מעולם לא הצליח לשכלל את הזיוף של הדולר האמריקאי, והגרמנים זורקים עליו כסף. חבריו האסירים נמצאים משני צדי הוויכוח – האם עדיף למות בכבוד עכשיו, או למות לאחר שסייעו לנאצים תוך שמירה על אפשרות קלושה של בריחה? סאל נוקט בטקטיקות עיכוב סמויות כדי לקנות זמן, מה שמתחיל משחק מרתק של זיהוי חתול ועכבר. הסרט זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2007.

צילום מסך 2017 05 19 ב 9.49.13 PM

האביר האפל (2008): אפילו Metacritic בחר בו כאחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר, ואחד הסרטים הטובים של העשור. הבאטמן, ה-DA ומפכ"ל המשטרה משלבים כוחות כדי לעצור את הפשיעה המשתוללת בגות'אם סיטי, אבל נראה שהם לא מצליחים לעצור את הניהיליזם הבלתי נלאה של הג'וקר ("העיר הזאת צריכה סוג של פושע קלאסי יותר ואני הולך לתת להם את זה"). הג'וקר עורך ניסוי מוסרי בים שבסופו של דבר התוצאה הפוכה ממה שהוא רצה – הוא מרים עבריינים מורשעים לזקיפות קומה מוסרית במקום להפוך אזרחים מן השורה לרוצחים. הניסוי הבא שלו מצליח עם זאת, כאשר באטמן, האלטר אגו שלו הזכר השני במשולש אהבה לא נוח, טועה בחישוב, נותן לאהבת חייו למות, כדי להציל את ההתגלמות של סגולה ואומץ בעיר, ה- DA, שאוהב את אותה אישה. ה-DA שורד. עם זאת, מצולק פנים באש, ומצולק רגשית מאובדן ארוסתו, הוא מאבד את האמונה במידות הטובות עצמן, והופך על ידי הג'וקר לדו-פרצופי, רוצח אקסצנטרי ומרושע המאוהב בניהיליזם. הבאטמן, בפעולה שמתארת את ההפשטה של "אמנות מעוררת השראה כדלק רגשי", מציע לקחת את האשמה על הרציחות שבוצעו על ידי ה-DA, כדי "לשמר את האפשרות עבור גות'אם שהטוב יכול להימשך עד הסוף". בסצנת הסיום, הנציב מקבל באי רצון את ההצעה, ומכוון את כלבי המשטרה לרדוף אחרי באטמן, כיום האביר האפל של גות'אם סיטי.

צילום מסך 2017 05 19 ב- 9.51.51 PM

הרשעה (2010): מבוסס על סיפור אמיתי, אם לשני ילדים קטנים, פועלת ללא לאות במשך שמונה עשרה שנים כדי לשחרר את אחיה, עבריין קטן לשעבר, שהורשע שלא בצדק ברצח. האח שודד במקרה את ביתם של הקורבנות רגעים לפני הרצח, מה שמציב אותו בזירה. האובססיה של האם למרדף מסתיימת בכך שהיא נאלצת לעבור את לימודי המשפטים, לסבול מגירושים, ניכור מילדיה וכישלונות מרובים באמצעות מערכת משפט שאינה מעוניינת באמת, לפני שהיא סוף סוף מממשת את מטרתה

צילום מסך 2017 05 19 ב- 9.54.19 PM

בל (2014): לצפות עם קופסת טישו. עלילת הסרט מתרחשת בסוף המאה ה-18, ומתמקדת בבת מעורבת (בל) של אחיינו של לורד. האב מוצא אותה חיה בעוני ומפקיד אותה בידיו של לורד מנספילד. הטבח בזונג, שלכאורה הניע את החוקים נגד העבדות באנגליה, הוא המקרה שמביא את בל לחבר הנפש שלה. גוגו מבאטה-רו, שמשחקת את בל, לא רק מכניסה אותנו לעולם של בל; היא תופסת אותנו באוזניים, אף פעם לא מרפה, ומובילה אותנו לשנת 1789, שם אנו סובלים מכל נסיגה של בל ושמחים על כל ניצחון שלה. בסופו של דבר, דמעות ההקלה שלי התמזגו עם דמעות של שמחה; זו הייתה אמנות שניצחה בקתרזיס שהיה גורם לאריסטו להיות גאה. הבמאית אמה אסנטה אף פעם לא מוליכה אותנו שולל – שום רגע לא מתבזבז במאה וארבע דקות של דרמה סוחפת; עלילות המשנה משתלבות בצורה מושלמת בנושא המרכזי, הסמליות המחייבת מתחברת בחזרה לציור מקורי של בל ובן דודה החורג בהיר העור, דמוי אחות בידידות אך קטבים זה מזה במוטיבציה. אף A-listers הוליוודיים לא מפארים את המסך, וגם לא מרדפי מכוניות, קרבות יריות או אפקטים מיוחדים – אף פעם לא מפספסים אותם.

צילום מסך 2017 05 19 ב- 9.56.39 PM

ראנג דה באסנטי (בוליווד, 2006): זהו נרטיב ארוך בן 157 דקות, אבל רק 56 הדקות האחרונות הופכות אותו לסרט נהדר; לדקה ה-101 יש את אחת התפניות העלילתיות הגדולות ביותר של עשיית סרטים. יוצרת סרטים בריטית, סו מקינלי, רוצה לעשות דוקו-דרמה על המהפכנים במאבקה של הודו לעצמאות פוליטית מבריטניה. בשל מחסור בכספים, היא יכולה להרשות לעצמה רק לגייס סטודנטים באוניברסיטה. התלמידים חיים חיים חסרי מטרה, אינם קשובים ללימודיהם, והם רדומים אפילו כלפי לימוד הקווים שלהם. מקינלי מצליח לעורר בהם מספיק השראה כדי לעשות מאמץ חרוץ בתפקידיהם. ואז ההיסטוריה מקבלת תפנית בלתי צפויה כדי להעיר את השחקנים הצעירים מתרדמתם חסרת הערך. בתפנית מדהימה נוספת, החיים המחקים את האמנות, שבעצמה תיארה את החיים בהשראת אמנות, צעדות רחוב ואקטיביזם אזרחי בהודו זינקו בשנים שלאחר שחרורו התיאטרלי של ראנג דה באסנטי; פעילים הכירו במפורש בהשראתם ממה שהתקשורת כינתה אפקט ה-RDB (ראנג דה באסנטי).

רשימה משלימה:

רשת (1976) אגודת המשוררים של הרופאיםדד המלך האחרון של סקוטלנדעל קו המים (1954) אולם נשפים בהחלטטיסה ארין ברוקוביץ'סילבר לינינגס Playbookמלון האשליה רואנדהצליל של המוזיקה (1965)החלפת מיס סאנשיין הקטנה לה לה לנדסולי משחק החיקוי חייהם של אחרים (גרמנים)שודדי התיבה האבודה של הקאריביים (פנינה שחורה)

אודות הכותב:

וינאי קולהאטקר

וינאי קולהאטקר הוא עיתונאי, סופר, תסריטאי ואיש כספים עצמאי. הוא העורך הראשי של The Savvy Street. עבודותיו פורסמו גם ב-The Missing Slate, ב-Reason Papers, ב-AS Journal, ב-Cuffelinks וב-JASSA. וינאי כתב שני תסריטי פיילוט טלוויזיוניים ("מרלון סטון" ו"שותפים לא צפויים"), ופרסם שני רומנים בז'אנר המותחן הרומנטי יוצא הדופן: "לונדון השרעית" ו"המועמד לפרנקנשטיין".

סרטים וטלוויזיה