הרעיונות של פול ראיין ואיין ראנד: שוב במושב החם

בימים חמישי ושישי האחרונים הופיע שטף של סיפורים חדשותיים שעסקו – שוב – בקשר בין חבר בית הנבחרים פול ראיין לרעיונותיה של איין ראנד. הסיפורים והפוסטים החדשים בבלוג היו בתגובה למאמר של National Review (" Ryan Shrugged ") שנראה כאילו הוא מאפיין כ"אגדה אורבנית "לא רק את הרעיון שפול ראיין הוא אובייקטיביסט (הוא מעולם לא ציין שהוא כזה), שהוא מאמץ אפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית (הוא מעולם לא אמר שהוא כן), אלא גם שהוא חסיד של איין ראנד, ושהוא דורש שהצוות שלו יקרא את אטלס משך בכתפיו. (ראה " ראיין אינו ראנדיאן " של National Review לקבלת מידע נוסף על קווים אלה.)

בתגובותיהם למאמר ב-National Review, אלספט ריב ב-The Atlantic Wire וג'יי בוקמן מה-Atlanta Journal-Constitution היו בין אלה שציטטו משפט או שניים (שהופצו זמן מה באינטרנט) שנאמרו על ידי ראיין בנאום שנשא באירוע של אגודת אטלס ב-2005. כעת אנו משחררים את האודיו המלא של נאומו של ראיין, שנעשה באירוע "חגיגת איין ראנד" (תמונה למטה).

קובץ שמע > פורסם מתחת לתמליל זה

(נציג ראיין מוצג על ידי אד הודג'ינס מאגודת אטלס, מנהל הסנגור.)

כמה קטעים מהשמע (עם סמני דקה ושניה):

(1:45) אני רק רוצה לדבר איתכם קצת על איין ראנד ועל מה שהיא התכוונה אליי בחיי ועל המאבק שאנחנו מנהלים כאן בקונגרס. גדלתי על איין ראנד, זה מה שאני אומר לאנשים.. אתה יודע שכולם עושים את חשבון הנפש שלהם, ומנסים לגלות מי הם ובמה הם מאמינים, ואתה לומד על עצמך.

(2:01) גדלתי וקראתי את איין ראנד וזה לימד אותי לא מעט על מי שאני ומה מערכות הערכים שלי, ומה האמונות שלי. זה כל כך נתן לי השראה שזה דורש קריאה במשרד שלי לכל המתמחים שלי ולצוות שלי. אנחנו מתחילים עם אטלס מושך בכתפיים. אנשים אומרים לי שאני צריך להתחיל עם המזרקה ואז ללכת לאטלס משך בכתפיים [צחוק]. יש על זה ויכוח גדול. אנחנו הולכים לפאונטייןהד, אבל אז אנחנו ממשיכים הלאה, ואנחנו דורשים גם את מיזס והאייק.

"אני תמיד חוזר ל... הנאום של פרנסיסקו ד'אנקוניה [ באטלס משך בכתפיו] על כסף כשאני חושב על המדיניות המוניטרית".

(2:23) אבל הסיבה שהייתי מעורב בשירות הציבורי, בגדול, אם הייתי צריך לתת קרדיט להוגה דעות אחד, אדם אחד, זה היה איין ראנד. והמאבק שאנחנו נמצאים בו כאן, אל תטעו, הוא מאבק של אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם.

(2:38) כמעט בכל מאבק שאנחנו מעורבים בו כאן, בגבעת הקפיטול, בין אם זו הצבעת תיקון שאני אקח בהמשך היום אחר הצהריים, או פיסת מדיניות גדולה שאנחנו מכניסים דרך ועדת הדרכים והאמצעים שלנו, זה מאבק שבדרך כלל מסתכם בקונפליקט אחד: אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם.

(2:54) ולכן כשאתה מסתכל איפה אנחנו היום, אה, יש שיגידו שאנחנו בהתקפה, חלק יגידו שאנחנו בהגנה, הייתי אומר שזה קצת משניהם. וכשאתה מסתכל על הניסוי של המאה העשרים בקולקטיביזם – שאיין ראנד, יותר מכל אחד אחר, עשתה עבודה כל כך טובה בניסוח המלכודות של סטטיזם וקולקטיביזם – אתה לא יכול למצוא הוגה דעות או סופר אחר שעשה עבודה טובה יותר בתיאור ובניסוח המקרה המוסרי של הקפיטליזם מאשר איין ראנד.

(3: 21)  זה כל כך חשוב שנחזור לשורשים שלנו כדי להסתכל על החזון של איין ראנד, על הכתבים שלה, כדי לראות מה הם העקרונות שלנו, מתחת לקרקע. אני תמיד חוזר, אתה יודע, לנאום של פרנסיסקו ד'אנקוניה (בחתונה של ביל טגארט) על כסף כשאני חושב על המדיניות המוניטרית. ואז אני הולך לנאום ג'ון גאלט בן 64 העמודים, אתה יודע, ברדיו בסוף, וחוזר להרבה דברים אחרים שהיא עשתה, כדי לנסות ולוודא שאני יכול לבדוק את הנחות היסוד שלי כדי שאדע שמה שאני מאמין ועושה ומקדם הם מרובעים עם עקרונות המפתח של האינדיבידואליזם...

(6:53) האם זה קרב קל? ממש לא... אבל אם אנחנו באמת הולכים לנצח את זה אנחנו צריכים לוודא שאנחנו מוצקים בהנחות, שהעקרונות שלנו מוגנים היטב, ואם אנחנו רוצים ללכת ולהגן באופן רהוט על העקרונות האלה ועל מה שהם אומרים לחברה שלנו, מה המשמעות שלהם למגמות שאנחנו קובעים בעולם, אנחנו צריכים לחזור לאיין ראנד. כי אין מקום טוב יותר למצוא את המקרה המוסרי לקפיטליזם ולאינדיבידואליזם מאשר באמצעות כתביה ויצירותיה של איין ראנד.