הביתההערכה עצמית אינה השוואתיתחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
הערכה עצמית אינה השוואתית

הערכה עצמית אינה השוואתית

4 דקות
|
מרץ 11, 2015

האם זה נרקיסיזם לחשוב שאתה טוב יותר מאנשים אחרים במשהו? האם זה הערכה עצמית פשוט לראות את עצמך כאחד העדר?

הכותרות השבוע השמיעו "איך הורים יוצרים ילדים נרקיסיסטים" ו"האם הורים מטפחים נרקיסיסטים על ידי שפיכת שבחים?" הם מדווחים על "מקורות הנרקיסיזם אצל ילדים", מחקר חדש בהליכים של האקדמיה הלאומית למדעים.

המחברים סקרו ילדים והורים במשך כמה שנים כדי לבחון אם "נרקיסיזם" קשור לשבחי הורים (כפי שמנבאת תיאוריית הלמידה החברתית) או להיעדר חום הורי (כפי שמנבאת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית). הם מצאו קשרים חיוביים בין נרקיסיזם לשבחים הוריים מוגזמים ובין הערכה עצמית לחום הורי.

המסקנה היא שמוטב שהורים יעניקו לילדים אהבה וחום כלליים, ויהללו הישגים אמיתיים ותכונות מוסריות, כמו עבודה קשה, במקום לומר דברים כמו "אתה כל כך מיוחד" ו"אתה הכי טוב".

אבל אנשים לעתים קרובות הם מיוחדים במובן מסוים. וכל אדם הוא בעל ערך עצום וייחודי לעצמו.

הערכה עצמית פירושה שאתה חשוב

"הערכה עצמית בעצם אומרת שאתה אדם בעל ערך שווה עם אנשים אחרים", אמר אחד המחברים, בראד בושמן ( מצוטט בבלוג NPR Shots ) "נרקיסיזם פירושו שאתה חושב שאתה טוב יותר מאנשים אחרים".

אבל כפי שטענו איין ראנד ונתנאל ברנדן , הערכה עצמית היא ביסודה אמונה כי אחד מוכשר לחיות וכי אחד ראוי מבחינה מוסרית לרדוף אחר האושר. התחושה של "אני יכול לעשות את זה" ו"אני שווה את זה" היא שעומדת בבסיס ההקמה וההליכה היומיומית שלנו והמחויבות שלנו להיות האדם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות.

גאווה: סגולה של טיפוח הערכה עצמית

ביסודו של דבר, הערכה עצמית אין שום קשר עם אנשים אחרים. למעשה, ביסוס הערכת העצמי של האדם על אחרים הוא מה שראנד הגדיר כ"מטאפיזיקה חברתית" – החלפת מחשבותיהם של אנשים אחרים במציאות עצמה. הסטנדרט לשיפוט עצמי (שהוא מחצית מתרגול הגאווה) הוא היכולות והצרכים של האדם. אמת המידה לשאפתנות מוסרית (שהיא החצי השני של תרגול הגאווה) היא העקרונות האוניברסליים של האתיקה.

זוהי תחושה זו של ערך עצמי בסיסי ומסוגלות שהורים צריכים לעזור לילדיהם לפתח. ובהקשר זה, העצה להימנע מלהציע הרבה שבחים או האשמה השוואתית חברתית היא מבוססת.

זה לא נרקיסיזם לדעת מתי אתה הכי טוב

אבל אז, יש אנשים (כולל ילדים) שהם לפעמים טובים יותר מבני גילם במשהו. זה לא נרקיסיזם לזהות איך נופלים בהשוואות חברתיות; זו אובייקטיביות להכיר בעובדות, יהיו אשר יהיו. זה נרקיסיזם להתעקש שאחד הוא הטוב ביותר כאשר הוא לא. בדיוק כפי שזה גם סגן, לחשוב את עצמך צנוע מדרגה שנייה, כאשר אחד לא.

התעקשותו של בושמן כי הערכה עצמית מורכבת מראיית עצמנו זהים לאחרים תהיה הרסנית אם תיושם בפועל. אנחנו אנשים שכותבים את עצמנו, וכל אחד מאיתנו זקוק לתחושה אנוכית בלבנו שאנחנו חשובים ללא התחשבות במעמדנו בחברה. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי: אנחנו לא יכולים להיות כמו כולם. וההערכה העצמית היא ממילא לא על האחרים האלה.

לחקור:

האם הערכה עצמית גבוהה רעה עבורך?

מה שחשוב באמת: לשים את המעמד החברתי בהקשר

אובייקטיביזם והפסיכולוגיה של ההערכה העצמית

About the author:
משפחה
צמיחה אישית