Ayn Rand’s Thoughts on Israel Details

ביום השנה להקמתה של ישראל, ב-14 במאי 1948, נוכל לפנות לאיין ראנד כדי לקבל תובנות מדוע מדינה כה מצליחה כלכלית עם חברה פתוחה כל כך שנואה על שכנותיה.

East-West conflict and Israel

ב-1974 נשאלה איין ראנד על מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון בעקבות מלחמת ישראל-ערב בשנה הקודמת. הייתה זו המלחמה הרביעית מאז הוקמה מדינת ישראל המודרנית ב-1948. זו הייתה הפעם הרביעית שהמדינה הקטנה נאלצה להילחם על קיומה.

ראנד אמנם לא דגלה בשליחת חיילים אמריקאים לסכסוך, אך טענה כי אמריקה צריכה "לתת את כל העזרה האפשרית לישראל". היא ציינה במפורש כי "העזרה שישראל זקוקה לה היא טכנולוגיה וכלי נשק צבאיים – והם זקוקים להם נואשות. למה שנעזור לישראל?" היא הסבירה כי באותה תקופה ישראל "נלחמת לא רק בערבים אלא ברוסיה הסובייטית, ששולחת לערבים נשק".

ברית המועצות, כמובן, קרסה מאז. אבל היה יותר לטיעון של רנד, כי היא שאלה, "למה הערבים נגד ישראל?"

Premodern vs. Modern Arab-Israeli culture clash

"הערבים הם אחת התרבויות הפחות מפותחות", טען רנד. "הם בדרך כלל נוודים. התרבות שלהם פרימיטיבית, והם מתרעמים על ישראל כי היא ראש החוף היחיד של המדע והציוויליזציה המודרנית ביבשת שלהם".

כמובן שרוב הערבים גם אז לא היו נוודים. ואכן, לפני אלף שנה היו בגדד וקהיר מרכזים עירוניים מרכזיים. אבל הנקודה העמוקה יותר הייתה שבעידן המודרני לערבים הייתה תרבות ותפיסת עולם טרום-מודרנית, במיוחד בהשוואה ליהודים שהיגרו מאירופה למה שעתיד היה להיות ישראל. חלק גדול מאותם יהודים היו בעלי נטייה חילונית. הם אימצו את השקפת העולם המודרנית והמדעית. הם העדיפו חברה פתוחה וסובלנית ומוסדות דמוקרטיים. וכך, למרות שמייסדי מדינת ישראל המודרנית חיפשו חברה רב-אתנית שתבטיח את חירותם של יהודים וערבים כאחד, לא משנה מה דתם המוצהרת, ההתנגשות התרבותית הייתה עמוקה מדי.

בעיה מרכזית שראנד העריך הייתה קנאה. אין ספק שערבים רבים התבוננו בקנאה בכך שהחל מסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים לפלשתינה, רכשו אדמות – בדרך כלל באיכות הגרועה ביותר, כי זה כל מה שבעלי אדמות ערבים היו מוכרים להם – ובאמצעות עבודתם הקשה והפעלת התבונה הם גרמו למדבר לפרוח והם ייסדו את העיר המודרנית תל אביב. במקום לומר "אנחנו רוצים להצטרף לעולמכם המופלא", רוב הערבים אמרו "אנחנו רוצים להשמיד אתכם".

Are Arabs savage or civilized?

לפני ארבעים שנה השתמש רנד בשפה חזקה מאוד. היא אמרה כי "כשיש לך גברים מתורבתים שנלחמים בפראים, אתה תומך בגברים המתורבתים, לא משנה מי הם. ישראל היא כלכלה מעורבת הנוטה לסוציאליזם. אבל כשזה מגיע לכוחה של התודעה – התפתחות התעשייה באותה יבשת מדברית מבוזבזת – לעומת פראים שלא רוצים להשתמש במוחם, אז אם אכפת לכם מעתיד הציוויליזציה, אל תחכו שהממשלה תעשה משהו. תן כל מה שאתה יכול. זו הפעם הראשונה שאני תורם למטרה ציבורית: לעזור לישראל במצב חירום".

אין ספק שלא כל הערבים הם פראים. ואכן, בארבעת העשורים שחלפו מאז דבריו של ראנד, מצרים וירדן עשו שלום עם ישראל. מצרים כיום נאבקת להפוך למדינה מודרניסטית. אבל, כמובן, את עלייתם של אסלאמיסטים כמו דאע"ש אפשר לתאר רק כפראית.

כל בעלי הרצון הטוב, במיוחד בישראל, מייחלים ליום שבו הסכסוך הנוכחי במזרח התיכון יהיה רק זיכרון עמום ומכוער מבחינה מוסרית. אך מצב מבורך זה יתרחש רק עם התפשטותם של האידיאלים הנאורים של התבונה, האינדיבידואליזם והחירות. אלה לא רק אידיאלים לישראלים, לאירופאים או לאמריקאים, אלא לכל הפרטים, לכל המדינות ולכל הזמנים.

לחקור

אדוארד הדג'ינס, "שאיפות, מנהרות המוות בעזה, בתי ספר של תקווה". 22 באפריל, 2016.

אדוארד הודג'ינס, "עצמאות ישראלית ועיוורון ליברטריאני". 4 במאי, 2014.

David Kelley, “Does Islam Need a Reformation?” April 12, 2011.

‍