מהומות בולטימור כתרבות פלילית הוצאה לפועל, אגודת האטלס | איין ראנד, אובייקטיביזם, אטלס משך בכתפיו

ההתפרעויות בבולטימור מייצגות את התרבות הפלילית. זה מה שקורה כל יום בקנה מידה קטן יותר בקהילות מיעוטים עניות: גניבה, ונדליזם ואלימות.

הלהבות בבולטימור מאירות באופן מחריד את העובדה שהתרבות של מדינת הרווחה יוצרת את הפושעים והפורעים שפוקדים את העיר הזו במדינת מולדתי.

מעגל העוני והאלימות

הסיבה לכאורה למהומות הייתה זעם על מותו של פרדי גריי, סוחר סמים שחור צעיר עם גיליון ראפ ארוך, שעמוד השדרה שלו נפגע כשנעצר.

הרשו לי להבהיר כי תהא אשר תהא תוצאת החקירה במקרה הספציפי הזה, תגובת יתר של המשטרה היא בעיה אמיתית בכל רחבי המדינה. וכן, רוב אלה בבולטימור שמחו על כוח משטרתי מופרז היו שלווים. וגם מנהיגים אחראים רבים של הקהילה השחורה היו ברחובות והפצירו באלה הכפופים להרס להפסיק. קורעי לב במיוחד היו מאמציו של הכומר דונטה היקמן לעצור את האלימות כאשר המרכז הבכיר והקהילתי שקבוצתו בנתה נשרף עד היסוד. וכן, עוני והיעדר הזדמנויות כלכליות יוצרים תסכול ותחושת אימפוטנציה. וכן, בתי הספר הכושלים לא מכינים צעירים למשרות. וכן, גורמים אלה תורמים לפשיעה בתוך העיר.

בעקבות ההתפרעויות התאחדו פוליטיקאים, מנהיגי קהילה ואזרחים מיוסרים כדי להכריז כי אלימות כזו אינה מייצגת את הקהילה וחייבת להיפסק כעת, וכי יש לטפל בסיבות הבסיסיות.

אבל אנחנו רואים בקנה מידה קטן יותר זירות עצובות כאלה של פשע ואלימות כל הזמן בבולטימור ובערים אחרות ברחבי המדינה. ילד נהרג באש צולבת של ירי מרכב חולף. ההרג מלווה במשמרות לאור נרות כאשר פוליטיקאים, מנהיגי קהילה ואזרחים מתאחדים כדי להכריז כי אלימות כזו אינה מייצגת את הקהילה וחייבת להיפסק כעת, וכי יש לטפל בסיבות הבסיסיות. עם זאת, שינויים קטנים.

מהומות בריונים בבולטימור

המתפרעים ללא ספק היו מתוסכלים, אך כך גם המפגינים הלא אלימים ואזרחים אחרים שלא נשרפו וגנבו.

לרוב הבוזזים יש ערכים ונפשות של בריונים ופושעים. זה נראה מובן מאליו שלא היו להם עכבות מוסריות כשראו את ההזדמנות – ואולי כשהפוליטיקאים המקומיים החליטו " לתת להם מקום" להרוס – לשלב הרס חסר מחשבה עם ביזה ממוקדת; משקאות חריפים ומוצרי טיפוח שיער היו פריטים מבוקשים מאוד. מתפרעים אלה לא התייחסו לבעיות הקהילה. הם עצמם הבעיות של הקהילה.

הפורעים היו בעיקר מאותן שכונות שבהן מתעבים את המהומות. הם לא היו צבא של ונדלים מבחוץ – אם כי מתסיסים מבחוץ דחפו אותם. הם היו הבנים, הבנות, האחים, ההורים והחברים של אלה שאומרים שהם רוצים שלום. הם חיים תחת אותן גגות. וזה המקרה לא רק עבור אותם מתפרעים אלא עבור הפושעים שפוקדים את בולטימור וערים גדולות אחרות במדינה הזאת. מאז נאום "יש לי חלום" מעורר ההשראה של מרטין לותר קינג ב-1963, כמעט 400,000 שחורים ברחבי המדינה נרצחו על ידי שחורים אחרים, לא על ידי המשטרה.

בולטימור פוליטיקוס בהכחשה

אבל רוב הפוליטיקאים המקומיים מסרבים להכיר בעובדה זו או בהשלכותיה. זו הסיבה שראינו את המחלוקת המוזרה סביב אפילו לקרוא לאותם בריונים מתפרעים "בריונים". נשיא מועצת העיר בולטימור, ג'ק יאנג, התנצל על השימוש במילה "T" ובמקום זאת אמר כי המתפרעים היו "מוטעים", והוסיף: "כולנו בולטימורים". באמת? אין פלא שהאוכלוסייה ירדה מ-900,000 ב-1970 ל-622,000 בלבד כיום. אם הפורעים הם בולטימורים, אף אדם הגון לא ירצה להיות כזה.

ראש עיריית בולטימור סטפני רולינגס-בלייק, אישה שחורה, כינתה בתחילה את המתפרעים בריונים אך גם התנצלה ואמרה: "אין לנו בריונים בבולטימור". אין בריונים? אולי היא פספסה את 211 מקרי הרצח בבולטימור בשנה שעברה, או יותר מ-4,000 פשעים אלימים ו-24,000 פשעי רכוש. פשוט "מוטעה" אבל בולטימורים בעלי כוונות טובות, ללא ספק. אבל היי, מספר מקרי הרצח בבולטימור ירד בשנים האחרונות וכעת יש לה רק את שיעור הרציחות השלישי בגובהו במדינה אחרי דטרויט וניו אורלינס. אני מניח שזו התקדמות.

לכודים במדיניות כושלת של מדינת הרווחה

הסירוב הזה לקרוא לבריון בריון הוא ניסיון להתחמק ממציאות אחרת: הכישלון החומרי והמוסרי של הפטרנליזם של מדינת הרווחה.

במשך עשרות שנים – במקרה של בולטימור, מאז 1967 – הדמוקרטים ניהלו ערים מרכזיות וביצעו את סדר היום של מדינת הרווחה. הם מחלקים מחדש את כספי משלם המסים, שנלקחו מהמפעלים והאנשים היצרניים ביותר, ל"עניים", ובכך מתחזים לתורמים נפלאים. עובדי הממשלה שלהם, המספקים להם קולות, מנהלים רגולציה מכבידה על עסקים ויזמים, תוך מתן שירותים לא תקניים לאזרחים.

ובעלי בריתם באיגודי עובדי הציבור, במיוחד בבתי הספר הכושלים שלעתים קרובות מסוכנים כמו בתי כלא, חוסמים כל אפשרות לרפורמות. הכלכלות המקומיות מדשדשות. ארגונים יצרניים ויחידים בורחים מהעיר לפרברים, ויוצרים קשיים שאותם פוליטיקאים יכולים אז להבטיח לפתור עם עוד מאותה מדיניות כושלת. וכך המחזור נמשך עשרות שנים.

מדינת הרווחה מלמדת עצלנות ופשע

מערכת הרווחה מלמדת את הלכודים בה שהם זכאים לפרנסה; שהם לא צריכים לעבוד בשביל זה; שאחרים חייבים להם; שמצוקתם הכלכלית אינה באשמתם; שכל אומללות שהם חווים נובעת מכך שאחרים הם אנוכיים וזדוניים. המערכת יוצרת קנאה וטינה. אם אין לך את זה, זה בגלל שאחרים כן. אז או להפיץ אותו מחדש בעצמך עם אקדח לראשו של סוחר או כחלק מהמון ששובר חלונות ראווה, או לתת לאספסוף הממשלתי לתפוס אותו בשבילך.

מדינת הרווחה יוצרת את הבריונים כי הנחות החלוקה מחדש שלה הן עצמן פליליות!

מדינת הרווחה מניחה שמעמדות שלמים של אנשים חלשים וטיפשים מכדי לדאוג לעצמם ללא סיוע ממשלתי. אבל מערכת הרווחה היא שהורסת את האופי המוסרי ויוצרת חולשה וטיפשות. החזקים והחכמים לא יזדקקו לכך.

המהפכה האמיתית: אחריות אישית

כאשר להבות הבניינים של בולטימור נשרפו במהומות בשנת 1968, מדינת הרווחה הוצעה כפתרון. היא נכשלה כישלון חרוץ ומוסרי, בבולטימור וברחבי המדינה.

אלה בבולטימור שמיוסרים בכנות מההרס שזרעו הפורעים ומהמצוקה בעיר הפנימית, שם ובכל מקום, חייבים להכיר בכך שאותם פתרונות מעופשים ייכשלו שוב.

דרושה מהפכה מוסרית אמיתית המתמקדת בהקלה על הפרט את המוסריות של אחריות אישית ואוטונומיה, של העצמה עצמית אמיתית, של רצון להישאר חופשי להשיג ולהתגאות מהישגים. רק אז יידחק אפר הערים הבוערות לערימת האפר של ההיסטוריה.

לחקור:

· אדוארד הדג'ינס, "חלומו של מרטין לותר קינג והסיוט הגזעי של היום". 27 באוגוסט, 2013.

· ויליאם תומאס, "כמה גזענים אנחנו?" קיץ, 2010.
· אדוארד הדג'ינס, "מחשבות על חשיבה גזעית." 17 בינואר 2009.