April 2008 -- A note about Bradley Doucet’s review of Joseph Epstein’s book Envy in the March 2008 issue.
I have not read Epstein’s book, but he apparently sees envy as a feeling that varies only in degree, from a mild wish to have what another person has or is, to stronger forms of jealousy, to the wish that the other person not have it. At any rate, Doucet seems to embrace this view. And he signs on to the related propositions that envy can motivate virtuous as well as vicious actions, emulation as well as destructiveness; and that everyone feels this emotion.
Although this reflects common usage of the word “envy,” Ayn Rand pointed out that there are qualitative differences among the feelings:
If a poor man experiences a moment’s envy of another man’s wealth, the feeling may mean nothing more than a momentary concretization of his desire for wealth; the feeling is not directed against that particular rich person and is concerned with the wealth, not the person. The feeling, in effect, may amount to: “I wish I had an income (or a house, or a car, or an overcoat) like his.” The result of this feeling may be an added incentive for the man to improve his financial condition.
The feeling is less innocent, if it involves personal resentment and amounts to: “I want to put on a front, like this man.” The result is a second-hander who lives beyond his means, struggling to “keep up with the Joneses.”
The feeling is still less innocent, if it amounts to: “I want this man’s car (or overcoat, or diamond shirt studs, or industrial establishment).” The result is a criminal.
But these are still human beings, in various stages of immorality, compared to the inhuman object whose feeling is: “I hate this man because he is wealthy and I am not.” (“The Age of Envy,” in The Return of the Primitive; originally The New Left: The Anti-Industrial Revolution)
The latter emotion is the wish that someone else not have something one regards as good, even if there is no gain to oneself. Rand identified this feeling as the “hatred of the good for being good” and observed that it is the leitmotif of our age, at work in egalitarianism, environmentalism, postmodernism, and all the other evils of our time. Envy in this sense is qualitatively different from the wish to have what the other person has. It is not a motive that can be put to good use, nor one that everyone has.
spiderID=1446
דיוויד קלי הוא המייסד של אגודת האטלס. פילוסוף מקצועי, מורה ומחבר רבי מכר, הוא היה חסיד מוביל של אובייקטיביזם במשך יותר מ -25 שנה.
David Kelley founded The Atlas Society (TAS) in 1990 and served as Executive Director through 2016. In addition, as Chief Intellectual Officer, he was responsible for overseeing the content produced by the organization: articles, videos, talks at conferences, etc.. Retired from TAS in 2018, he remains active in TAS projects and continues to serve on the Board of Trustees.
קלי הוא פילוסוף, מורה וסופר מקצועי. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1975, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה של מכללת ואסאר, שם לימד מגוון רחב של קורסים בכל הרמות. הוא גם לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברנדייס והרצה לעתים קרובות בקמפוסים אחרים.
כתביו הפילוסופיים של קלי כוללים יצירות מקוריות באתיקה, אפיסטמולוגיה ופוליטיקה, ורבות מהן מפתחות רעיונות אובייקטיביסטיים לעומק חדש ולכיוונים חדשים. הוא מחבר הספר "ראיות החושים", מסה באפיסטמולוגיה; אמת וסובלנות באובייקטיביזם, בנושאים בתנועה האובייקטיביסטית; אינדיבידואליזם בלתי מרוסן: הבסיס האנוכי של נדיבות; ו "אמנות ההנמקה", ספר לימוד נפוץ ללוגיקה מבוא, הנמצא כעת במהדורה החמישית שלו.
קלי הרצתה ופרסמה במגוון רחב של נושאים פוליטיים ותרבותיים. מאמריו בנושאים חברתיים ומדיניות ציבורית הופיעו ב" הארפרס", "המדעים", "התבונה", "הרווארד ביזנס ריוויו", "פרימן", "על עקרון" ובמקומות אחרים. במהלך שנות ה-80 הוא כתב לעתים קרובות עבור Barrons Financial and Business Magazine בנושאים כמו שוויון, הגירה, חוקי שכר מינימום וביטוח לאומי.
ספרו " חיים של עצמו: זכויות הפרט ומדינת הרווחה" הוא ביקורת על הנחות היסוד המוסריות של מדינת הרווחה והגנה על חלופות פרטיות השומרות על האוטונומיה, האחריות והכבוד של הפרט. הופעתו בספיישל ABC/TV של ג'ון סטוסל "תאוות בצע" בשנת 1998 עוררה דיון לאומי על האתיקה של הקפיטליזם.
כמומחה בעל שם עולמי לאובייקטיביזם, הוא הרצה רבות על איין ראנד, רעיונותיה ועבודותיה. הוא היה יועץ לעיבוד הקולנועי של אטלס מושך בכתפיים, ועורך אטלס מושך בכתפיים: הרומן, הסרטים, הפילוסופיה.
"מושגים וטבעים: פרשנות לתפנית הריאליסטית (מאת דאגלס ב' רסמוסן ודאגלס ג' דן אויל)", ניירות סיבה 42, מס' 1, (קיץ 2021); סקירה זו של ספר שפורסם לאחרונה כוללת צלילה עמוקה לתוך האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה של מושגים.
יסודות הידע. שש הרצאות על האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית.
"עליונות הקיום" ו"האפיסטמולוגיה של התפיסה", בית הספר ג'פרסון, סן דייגו, יולי 1985
"אוניברסלים ואינדוקציה", שתי הרצאות בכנסי GKRH, דאלאס ואן ארבור, מרץ 1989
"ספקנות", אוניברסיטת יורק, טורונטו, 1987
"טבעו של הרצון החופשי", שתי הרצאות במכון פורטלנד, אוקטובר 1986
"מפלגת המודרניות", דו"ח מדיניות קאטו, מאי/יוני 2003; ונווט, נובמבר 2003; מאמר מצוטט בהרחבה על החלוקה התרבותית בין השקפות קדם-מודרניות, מודרניות (נאורות) ופוסט-מודרניות.
"אני לא חייב" (IOS Journal, כרך 6, מספר 1, אפריל 1996) ו"אני יכול ואני אעשה" (האינדיבידואליסט החדש, סתיו/חורף 2011); חתיכות נלוות על מימוש השליטה שיש לנו על חיינו כפרטים.