שיקול דעתה הטוב יותר: איין ראנד, תיאודור דרייזר וצורת הרומן האמריקאי, חלק 3

חלק 3 – הורטנס בריגס וריטה אקסלר

הורטנס בריגס של דרייזר וריטה אקסלר של ראנד הן שתיהן פאם פאטאל, אבל בעוד שדרייזר רואה בטינה שילדה כזו קיימת, רנד מעריץ אותה ונותן לה את המגיע לה.

הורטנס בריגס הוא אהבתו הראשונה של קלייד. החיזור הוא קצר מועד, אבל הוא נותן לדרייזר את ההזדמנות להקים ולהפיל את הורטנס היפה, החושני והקשה. הורטנס היא מחפשת ריגושים אנרגטית – "ג'י, הייתי מתה אם הייתי צריכה להישאר בלילה אחד" – שמנסה להפיק את המרב מנעוריה וממצבה, "אתה חייב ליהנות קצת כשאתה עובד כל היום" (טרגדיה אמריקאית 72). הורטנס, מתלוננת דרייזר, אוהבת להיראות יפה, אוהבת לצאת לדייטים, חושבת מאוד על עצמה ואוהבת למשוך תשומת לב לעצמה. קוראי איין ראנד עשויים לתהות מה הבעיה. עבור דרייזר, הבעיה הייתה שהאגו הוא בדיה, וגם האינטרס העצמי של הורטנס הוא בדיה. לפעולותיו של הורטנס אין שום קשר לאגו וכל מה שקשור לפתולוגיה, בהתאם להשקפתו של דרייזר על הטבע האנושי – "מכונה חסרת חשיבות, חסרת רצון, הלכודה במכלול בלתי נדלה של הטבע יחד עם מיליארדי מכונות חסרות תשומת לב אחרות" (סוונברג 61). הורטנס, מתעקשת דרייזר, אינה טובה יותר מכל אחד אחר, בלי קשר למה שהיא חושבת.

להורטנס אכפת מהמראה שלה, תכונה שדרייזר לועג לה. הוא מתאר את מאמציה להיראות יפה לא כסימן להערכה עצמית אלא כסימן לוויתור. לדוגמה, בדייט עם קלייד, הורטנס מופיע "לבוש בצורה חכמה בז'קט קטיפה שחור עם צווארון חום אדמדם וחפתים, וטאם עגול בולט מאותו חומר עם אבזם עור אדום בצד". היא גם מרחה בזהירות את האיפור שלה: "והלחיים והשפתיים שלה היו מעוותות קצת, והעיניים שלה נצצו". עם זאת, כל זה אינו מחמיא, לדברי דרייזר, והוא מזלזל בחוש האופנה שלה ובהנאה שהיא שואבת בהופעתה: "כרגיל היא נתנה לעצמה את כל האווירונים של אחת מרוצה מאוד עם עצמה" (טרגדיה אמריקאית 79).

ובכל זאת, המראה והסגנון הטובים של הורטנס משיגים לה המון דייטים, ובערבים מסוימים היא ממהרת מצעיר להוט אחד למשנהו, אוכלת, שותה ורוקדת עם כולם. אבל במקום לתאר אותה כפופולרית, וכאישה צעירה הראויה להערכה גברית, דרייזר מתאר אותה ואת הגברים הצעירים במונחים הגרועים ביותר האפשריים. הורטנס היא משתמשת "שבדיוק הגיעה לשלב שבו היא מצאה את זה נוח ורווחי להשתמש בבנים של שנותיה או קצת יותר מבוגרים לכל תענוגות או בגדים שהיא רוצה" (טרגדיה אמריקאית 75). הצעירים מזלזלים. הבעיה, כפי שדרייזר רואה אותה, היא שלמרות שהם משלמים על דברים יפים עבור הורטנס, היא לא תוציא: "עדיף שלא תיתקע יותר מדי על הורטנס בריגס ההוא. אני לא חושב שהיא ברמה של מישהו. יש לה את הבחור הזה של גטלר ואחרים. היא תעבוד רק אותך, ואולי גם לא תקבל כלום" (טרגדיה אמריקאית 75).

קלייד מחריד כמו שהוא לא כשיר. הוא מרוסק, למשל, כאשר הורטנס מאבד בו בתחילה עניין משום שאינו יכול לרקוד: "לחשוב שהבחורה הזאת, שאליה נמשך כל אלה כאן הוא נמשך ביותר, יכולה לפטור אותו ואת חלומותיו ורצונותיו בקלות כה רבה, והכל משום שהוא לא יכול לרקוד" (טרגדיה אמריקאית 74). לאחר שלמדה כמה צעדי ריקוד, קלייד מנסה להראות לה מי הבוס על ידי העלבת אותה, "את מפלרטטת, את. לא אכפת לך ממי אתה עליז, נכון?" על כך עונה הורטנס, "ובכן, לא ניסיתי לטלטל אותך כל כך, נכון?" זה (שלא במתכוון) מצחיק מספיק, אבל קלייד הוא הפאנץ' ליין האמיתי. ראשית, הוא מנסה לשחד אותה, "טוב, אני אגיד לך דבר אחד, . . . יכולתי להוציא עליך הרבה יותר". ואז הוא מתחנן, "ג'י, הייתי נותן כל דבר אם רק היית נחמד אליי" (טרגדיה אמריקאית 76).

גם כשדרייזר מתארת את הורטנס כחופרת זהב, הוא לא נותן לה שום קרדיט על כך. למרות תחבולותיה הנשיות, הורטנס היא בסך הכל מישהי עם "הערכה גבוהה מאוד של עצמה" (טרגדיה אמריקאית 72) ש"התרפקה על עצמה" (American Tragedy 82) בעוד ש"לא יותר [יודעת] את דעתה שלה מאשר עש" (טרגדיה אמריקאית 75). היא סדיסטית, ו"אהבה לחשוב ש[קלייד] סובל", אבל רק בגלל שיש לה "מזג של עכביש שטוותה רשת לזבובים" (טרגדיה אמריקאית 106-107). בסופו של דבר, קלייד והורטנס מגיעים להבנה:

היא הגתה את הרעיון של להיות מספיק נעימה – לא יותר – כדי להחזיק אותו, לשמור אותו קשוב, אם אפשר, ובמקביל היא הלכה בדרכה שלה, נהנתה ככל האפשר עם אחרים וגרמה לקלייד לקנות ולעשות עבורה דברים כאלה שעשויים למלא פערים – כשהיא לא הייתה מעורבת מספיק או משעשעת מספיק במקום אחר. (טרגדיה אמריקאית 84)

הרומנטיקה ממש מתרסקת עד כדי עצירה ביום ראשון אחד אחר הצהריים, כאשר נהג המכונית שהזוג נוסע במהירות מעבר לפינה ופוגע והורג ילדה קטנה שמנסה לחצות את הכביש. הם נמלטים מהתאונה, רק כדי להתנגש בערימת עצים בצד דרך חשוכה. הורטנס מקבלת כמה חתכים ושריטות על פניה, ובנימה זו מסכם אותה דרייזר: "המחשבה היחידה שלה ביחס לקלייד הייתה שהוא זה שהזמין אותה למסע הכושל הזה – ומכאן שהוא אשם, באמת. הנערים הבהמיים האלה – לחשוב שהם היו צריכים להכניס אותה לזה ואז לא היה להם מספיק מוח כדי להסתדר טוב יותר" (טרגדיה אמריקאית 144). בינתיים, קלייד זוחל משם על ידיו וברכיו כדי לחמוק מהמשטרה. הוא עוזב את העיר, לעולם לא יחזור, ומרחם על עצמו שדבר נורא כזה צריך לקרות לו.

כל מערכת היחסים, מסכם דרייזר, היתה איומה, ו"היא לא היתה טובה אליו באמת" (טרגדיה אמריקאית 84). אצטרך להסכים, במיוחד כשהורטנס התייחס לקלייד בדיוק כפי שקלייד התייחס לרוברטה אלדן. והורטנס האשים את קלייד בבעיותיה בדיוק כפי שקלייד האשים את רוברטה. ובכל זאת, בניגוד לקלייד, הורטנס לא הפסיק לרצוח.  

ב-We the Living, איין ראנד נותנת לנו ערפד עם אגו בריא שיודע בדיוק מה היא עושה. ריטה אקסלר היא גלויה, תיאטרלית, גלויה מינית וחסרת רחמים. היא גרוטסקית כדרכו של ויקטור הוגו – אוכל אדם אמיתי, ואור בוהק בחיי הלילה הסובייטיים המשמימים. כמו לידיה, ריטה אינה גיבורה רנדיאנית. יש בה קצת יותר מדי ניטשה, אבל היא דמות ששווה את המלח שלה.

ריטה מופיעה לראשונה במסיבה, ומכה בתנוחה של תדה בארה: "ריטה אקסלר הייתה האישה היחידה בחדר שעישנה. היא שכבה מתוחה על דבנפורט, רגליה גבוהות על זרועה, חצאיתה גבוהה מעל ברכיה, פוני אדום נמוך מעל עיניים ירוקות חיוורות, שפתיים צבועות מנוקבות בחוצפה סביב סיגריה" (WTL 151).

ריטה היא גם הנשים היחידות במעגל החברתי שלהן בעידן הסובייטי שיש להן עבר, או לפחות עשו מספיק כדי לגרום לאנשים לחשוב שהיא עשתה זאת. היא לקחה על עצמה את התמוטטות האריסטוקרטיה של רומנוב כמו דג למים, ואף על פי שהיא לא מראה סימנים של החזקת עקרונות בולשביקים כלשהם, היא קולטת מיד את הזרמים הבסיסיים של רישיון המין: "הרבה דברים נלחשו עליה. הוריה נהרגו במהפכה. היא נישאה למפקד הצבא האדום והתגרשה ממנו כעבור חודשיים" (WTL 151).

למרות שהיא לא נראית טוב במיוחד, לריטה בכל זאת יש את ההערכה העצמית והביטחון המיני שאיין ראנד העריצה. היא השתמשה במוחה להשפעה רבה, לא למראה שלה, והיא הצליחה לעתים קרובות היכן שהבנות היפות נכשלו: "היא הייתה ביתית והשתמשה בביתה, בדגש כה מיומן ונועז, עד שהבנות היפות ביותר חששו מהתחרות שלה" (WTL 151). כמו הורטנס, גם ריטה משחקת בתחום, והיא מדברת על החברים שלה כמו שאספן אמנות מדבר על האוסף שלה, כמו אתגר וכדרך להדגים את הטעם האישי המסוים שלה: "חבר שלי כתב מברלין", היא מתחילה, ואז ממשיכה וחוזרת על אנקדוטה על מועדון לילה שם שבו הם מבצעים בורלסקה. ריטה מספרת באופן ענייני את הפרטים הארוטיים של להקת מחול שנעצרה על כך שרקדה עירומה על הבמה. הרשויות משחררות אותם והם חוזרים לבמה למחרת בלילה כשהם לבושים ב"גזעי שיפון קטנים, שני חוטי זהב חצויים על שדיהם וכובעי פרווה ענקיים" בצורה צבאית. "הם נחשבו לבושים", צוחקת ריטה ביודעין. זה ליאו שהיא מספרת לו את הסיפור הזה, היחיד בחדר ששווה לה זמן, והיא מסתכלת עליו ישר בזמן שהיא מדברת. ליאו מקבל את המחמאה, ומחזיר אחת, "במבט ישר לועג של הבנה שהעליבה ועודדה את ריטה בעת ובעונה אחת" (WTL 151).

ריטה היא בביטחון קשוחה ולמען האמת מינית. עם זאת, היא אינה מפתה או חופרת זהב. היא לא מציעה שום דבר מלבד סקס מיומן, וכסוחר היא פחות או יותר "קח את זה או עזוב את זה" בגישה שלה. קל לדמיין אותה כנערת שיחה יקרה מאוד בנסיבות אחרות. נראה שהיא מכבדת מיומנות אצל אחרים, כפי שעולה מהקשר שיש לה עם ליאו. בשלב מסוים הם רוקדים יחד, "עיניהם נפגשות בהבנה שקטה, גופה נלחץ אליו במומחיות, במקצועיות" (WTL 155). ליאו שווה לתעוזתה, עם זאת, אין שאלה של רגשות פגועים עם ריטה. סקס הוא סקס, לא להתבלבל עם שום דבר אחר. בסוף הלילה, ריטה, היושבת על ספת מזרן, קמה "במשיכת כתפיים קטנה" (WTL 58) כאשר ליאו מתיישב עם קירה.

כמה שנים מאוחר יותר בחגיגת חתונה כמעט כולם גרועים יותר לבלאי. ריטה נשארת חסונה ופטפטנית. שנות השלטון הסובייטי לא הרגיעו את רוחה כשהיא משוחחת באופן פרובוקטיבי עם החתן: "ויקטור ישב על זרועו של כיסא שתפסה ריטה אקסלר אדומת הראש. הוא רכן קרוב אליה, אוחז בסיגריה שלו כדי להדליק את זו שעל שפתיה. ריטה התגרשה זה עתה מבעלה השלישי; היא צמצמה את עיניה תחת הפוני האדום הארוך, ולחשה עצה סודית. הם צחקו חרישית" (WTL 313). כאשר הכלה מנסה להרחיק את תשומת לבו של ויקטור מריטה, ויקטור נשאר במקום. "אנחנו לא יכולים להזניח את האורחים שלנו" הוא מסביר. ריטה אינה מביעה שום נקיפות מצפון בנוגע למונופול על החתן, אלא מתבוננת "מבעד לסילון עשן" כשמרישה מתרחקת, ואז "מושכת את חצאיתה הקצרה למעלה וחוצה את רגליה הדקות והארוכות" (WTL 313) לטובתו של ויקטור.

מאוחר יותר, ריטה מתמזמזת עם ליאו השיכור ועם בחורה נוספת, וזוכה באחת על קירה: "ראשו של ליאו, שנזרק לאחור, נשען בכבדות על כורסה. זרועו האחת הקיפה את מותניה של ריטה; השני נזרק על כתפיה של בלונדינית יפה שציחקקה חרישית על משהו שהוא ממלמל. ראשה של ריטה נח על כתפו וידה ליטפה את שערו הפרוע." כאשר קירה אומרת לליאו שהגיע הזמן ללכת הביתה, ליאו, כמו ויקטור, אומר לה לעזוב אותו בשקט. הניצחון של ריטה הוא אמיתי, גם אם קצר מועד, ובסופו של דבר היא מוצאת את עצמה נדחקת הצידה כשליאו קם להתווכח עם אנדריי (WTL 319). רנד לא מספר לנו יותר על ריטה אקסלר, אבל עוד מאותו הדבר הוא המסקנה ההגיונית, ולכן אנחנו יכולים להניח שהיא עשתה בסדר גמור. ברוסיה הסובייטית, ריטה נמצאת באלמנט שלה. אהבה, אחרי הכל, היא סנטימנט בורגני. בתרבות העוינת את הנישואין, המשפחה והדת, אין צורך שהיא תסתיר את נטיותיה המיניות.

חלק 4 כאן.

אודות הכותב:

מרילין מור

‍