אם אמזון היא "חנות יזע", מדוע כל כך הרבה אנשים רוצים לעבוד בה?

"פיטורי אנשים היו בקלות החלק הגרוע ביותר בעבודה". אלה המילים של חבר גדול שלי שבמשך עשרות שנים ניהל תאגיד פיננסי מצליח מאוד. הלילות ללא שינה שקדמו לו, כשהוא אומר בעדינות לאנשים שהם לא מודדים, היו ייסורים עבורו.

הרעיון הפופולרי של מנכ"לים אדישים לעובדים כל כך מנותק מהמציאות. מעולם לא פגשתי אחד שנהנה להיות נושא החדשות הרעות לעובדים שבמקרים רבים היו להם תלויים.

הרעיון הפופולרי של מנכ"לים אדישים לעובדים כל כך מנותק מהמציאות.

חבר שלי בסופו של דבר המציא תיקון כדי שיוכל להימנע ממה שהיה כל כך לא נעים. הוא תכנן מבנה תגמול מבוסס ייצור, כך שהעובדים יוכלו להצליח או להיכשל בכוחות עצמם. כל כך כמותי היה שכמה מהעובדים בעלי השכר הגבוה ביותר עבדו הכי מעט שעות, ולהיפך. לא למצוץ לבוס, אין צורך "זמן פנים" במשרד, רק ייצור קשור לפיצוי. ואם הם לא היו מייצרים הם היו יודעים את זה בלי שיגידו להם. זה היה מופיע בשכר. בעיקרון, הם היו "יורים בעצמם".

"סדנת יזע" שמטפחת "סבל"?

מאמן הפוטבול של היכל התהילה, ביל פלאקלס, אמר פעם, "אתה מה שהרקורד שלך אומר שאתה", והמנכ"ל הזה בעצם יישם את המקסימום של פלאקלס על מקום העבודה. הוא היה מסוגל לישון קל יותר כאשר העובדים בחרו בעצמם מתוך החברה שלו, בניגוד לכך שהוא נאלץ לומר להם לעזוב. העובדים שלו היו מאושרים וכך גם הוא.

כל זה עלה בראשו בזמן שקרא את מאמרו האחרון של מתיו וולטר מ "השבוע", שבו האשים את אמזון בהיותה "חנות יזע". וולטר מקונן על "הסבל האנושי" שמתרחש לכאורה באמזון, שכן עובדי המחסנים שלה "כפופים באופן קולקטיבי למערכת מדכאת של בדיקת ביצועים אוטומטית". זה לא עלבון של וולטר לרמוז שהוא כנראה מעולם לא ניהל עסק, ושהוא לא מכיר את הייסורים החריפים הכרוכים בשחרור אנשים.

מדידה כמותית קיימת כדרך ליחידים להוכיח את ערכם.

אם הוא היה מנהל אחד כזה, ואם הוא היה יודע כמה נורא זה להגיד לאנשים שזה לא מסתדר, הוא היה מבין שהפרמטרים הכמותיים מאוד מתאימים לעובד לא פחות או יותר ממה שהם עושים למנכ"ל. ראשית, הם מאפשרים למועמדים שוליים להתקבל לעבודה מלכתחילה. תשכחו מקשרים או מכל דבר אחר שמוביל לתעסוקה; מדידה כמותית קיימת כדרך ליחידים להוכיח את ערכם.

ואכן, כמה פעמים הקוראים אמרו משהו בסגנון "אם רק הייתי יכול להכניס את הרגל בדלת הייתי מראה להם"? אמזון, אם להאמין לניתוח של וולטר, עיצבה מערכת שיוצרת מסלול לאחת החברות החשובות בעולם. ודרך להגדלת השכר, אם הדלת הפתוחה יותר שלה מובילה להגעתם של עובדים פרודוקטיביים.

שימושי כאן הוא שאמזון כמעט ואינה לבדה בקביעת סטנדרטים. כמעט כל החברות הגדולות עושות זאת, וכמעט כל החברות הגדולות מבהירות שהן ישליכו את הביצועים הנמוכים על בסיס שנתי. שהם עושים באופן דומה redounds לעובד. העובדים יודעים מראש מה מצופה מהם, או לפחות יודעים שהמשך העסקתם יהיה תוצאה של ביצועם בצורה מעל הממוצע. למה שמישהו ירצה להיות הרבה מתחת לממוצע, ויצפה שישלמו לו לנצח על זה? זה אפשרי רק בממשלה...

יצירת הזדמנות

מדידת ביצועים כמותית גם שוב מאפשרת ללהוטים לקבל את העבודה מלכתחילה. כדי להבין זאת, כדאי לזכור מדוע האבטלה באירופה בדרך כלל גבוהה יותר מאשר במדינה. אחד הגורמים המניעים הוא שקשה לפטר עובדים שלא מבצעים את הקיצוץ. יתרה מכך, זה יקר מאוד לעסקים להעסיק בהתחשב בכל הכללים הקשורים לפיטורים וכדומה. אז עם שפיכת הביצועים הנמוכים באירופה תהליך קשה, כך גם העסקתם מלכתחילה. אמזון, מתוקף היותה מפרטת מראש את מה שיש להשיג, יוצרת הזדמנות. בהיעדר "סקירת ביצועים אוטומטית" שתוציא את אלה שאינם עומדים במשימה, אמזון לא תוכל לתת הזדמנות לאנשים הרבים שעובדים עבור הקמעונאית בסיאטל.

העבודה והחיים יהיו אומללים ללא שיפור.

וולטר מוסיף ומקונן על כך ש"75 אחוז מהעובדים עומדים ביעדים מסוימים שהוקצו מראש, כך דווח, ניתן להגדיל את המספרים". נו, כמובן. בלי לדעת איך וולטר מתוגמל, האם הוא באמת חושב שהוא יכול להמשיך לעבוד כסופר (משכורת או שכר שעתי) אם התפוקה שלו (ואיכותה) בשום אופן לא תגדל? האם הקוראים הקוראים את היצירה הזו יכולים לומר בפנים גלויות שאין לדרוש מהם להשתפר בכל מה שהם עושים? האם מישהו ירצה לעשות משהו יום אחרי יום, ושנה אחרי שנה, בלי להשתפר בפעילות שנבחרה? העבודה והחיים יהיו אומללים ללא שיפור.

ובעוד זה לירות דגים בחבית צפופה כדי לומר את המובן מאליו על איך עסקים הם לא צדקה וכי הגדלת התפוקה היא הדרך היחידה לשמור על הדלתות פתוחות, לפעמים יש לציין את המובן מאליו. יתר על כן, כמה אכזרי מאוד כלפי העובד אם המעסיק חושב עליו כל כך מעט כדי לא לדרוש השבחה בלתי פוסקת. כאינדיבידואלים כולנו זוכרים – לעתים קרובות בחיבה – את האנשים שהוציאו מאיתנו יותר ממה שחשבנו שיש לנו.

צמיחת עובדים חסרת תקדים

סביר גם להניח שוולטר משאיר בחוץ גורם אחר לעלייה השגרתית של אמזון במונחים של "מטרות שהוקצו מראש". ההיגיון מכתיב שהחברה משקיעה באופן קבוע בשיפורי פרודוקטיביות המאפשרים התמחות גדולה יותר ויותר בעבודה. עליית התפוקה היא באופן טבעי תוצאה של השקעה, ולכן הדחיפה ב"יעדים שהוקצו מראש" שהעניקה לוולטר את האדים היא למעשה הגיונית למדי.  

ראוי לציון בכל זה הוא שהעובדים מסכימים בפשטות שתנאי העבודה של אמזון די הגיוניים. ואכן, על פי הניו יורק טיימס, אמזון הגיעה ל-300,000 עובדים מהר יותר מכל חברה ציבורית בהיסטוריה. זה לא היה קורה אם התנאים היו מהזן של "סדנאות היזע", ואם תרבות העבודה הייתה מוגדרת על ידי "סבל אנושי". האבטלה כרגע נמוכה, יש אינספור מעסיקים שם בחוץ שאינם אמזון, ובכל זאת אנשים נוהרים לאמזון.

הם גם נוהרים לעיר שבה נמצא המטה של אמזון. כפי שדיווח לאחרונה הטיימס , בסיאטל היו יותר מנופי בנייה ענקיים מכל עיר אחרת בארה"ב במשך שלוש שנים ברציפות. העובדים הולכים למקום שבו נמצאת ההזדמנות, מה שאומר שסיאטל מאוכלסת יותר ויותר על ידי אנשים שאינם משם. נראה שעובדים אמיתיים יודעים באופן דומה משהו שוולטר לא יודע.

מאמר זה פורסם מחדש באישור RealClearMarkets.

אודות הכותב:

ג'ון טמני

ג'ון טמני הוא מנהל המרכז לחופש כלכלי ב-FreedomWorks, יועץ כלכלי בכיר לטוריאדור מחקר ומסחר, ועורך RealClearMarkets. הוא מרבה לכתוב על שוקי ניירות הערך, לצד סוגיות מסים, מסחר ומדיניות מוניטרית המשפיעות על שווקים אלה עבור מגוון פרסומים, כולל הוול סטריט ג'ורנל, Investor's Business Daily, פייננשל טיימס, National Review והדיילי טלגרף הלונדוני. תמי היא מחברתם של שלושה ספרים: כלכלה פופולרית (Regnery, 2015), מי צריך את הפד? (ספרי מפגש, 2016), וסוף העבודה (רגנרי, 2018). ספרו הבא, שאמור לצאת לאור בהמשך הקיץ, נקרא "שניהם טועים: מדריך מדיניות להוגים העצמאיים המתוסכלים של אמריקה" (AIER).

‍