לא, תרבות הביטול היא לא 'השוק החופשי בעבודה'

בעוד השינויים החברתיים והטכנולוגיים המהירים ממשיכים לבחון את מחויבותנו לחופש הביטוי ולערכים ליברליים, פזמון נפוץ ששמעתי הוא שתרבות הביטול היא "השוק החופשי בעבודה".

כשדיברתי כיזם, לא יכולתי לחלוק על כך יותר.

מנקודת מבט כלכלית טהורה, אין מחלוקת. כל חברה מקבלת החלטות מורכבות וכוחות השוק החופשי – בהנחיית מערכת המחירים – יתאימו את עצמם בהתאם כתוצאה מכך. תחת כלכלת שוק חופשי, הצרכנים מצביעים עם הדולרים שלהם, מתגמלים מודלים עסקיים שיוצרים ערך ומענישים את אלה שלא.

למרבה הצער, החברה האמריקאית אינה עוסקת בסוגיה כלכלית גרידא. במקום זאת, אנו מתמודדים עם אידיאולוגיות אי-ליברליות שהולכות ומחלחלות לבתי ספר, אוניברסיטאות, תאגידים, אגודות מקצועיות, וכעת גם למיינסטרים של החיים האמריקאים.

מציטוט מחקר מדעי שסותר את הדעה הרווחת ועד לחיבה לציוץ "הלא נכון", רשימת העבירות העונשיות ממשיכה לגדול. מהאקדמיה ועד למקום העבודה, אנשים פוטרו, הושעו, הוצאו מהפלטפורמה או עמדו בפני צורה אחרת של גמול על כך שהביעו או החזיקו בדעות "שגויות" (שסביר להניח שמיליוני אחרים ישתפו אותן) או אפילו על קשר עם האדם "הלא נכון".

על פי סקר לאומי של מכון קאטו משנת 2020, הצנזורה העצמית נמצאת במגמת עלייה בארצות הברית. כמעט שני שלישים – 62% – מהאמריקאים אומרים שהאקלים הפוליטי הנוכחי מונע מהם להביע את אמונתם האמיתית מחשש שאחרים ימצאו אותן פוגעניות. כפי שהעיתונאי בארי וייס יכול לאשר, המגיפה המטרידה הזו של צנזורה עצמית פוגעת באמריקאים מכל תחומי החיים:

"הן פמיניסטיות שמאמינות שיש הבדלים ביולוגיים בין גברים לנשים. עיתונאים שמאמינים שתפקידם הוא לספר את האמת על העולם, גם כשזה לא נוח. רופאים שהאמונה היחידה שלהם היא מדע. עורכי דין שלא יתפשרו על עקרון היחס השווה על פי החוק. פרופסורים המבקשים את החופש לכתוב ולחקור ללא חשש מהכפשה. בקיצור, הם אנשי מרכז, ליברטריאנים, ליברלים ופרוגרסיבים שלא מייחסים לכל היבט של האורתודוקסיה החדשה של השמאל הקיצוני".

אורתודוקסיה חדשה זו נאכפת על ידי תופעת תרבות הביטול, המאופיינת על ידי המון פוליטי הדוחף אדם לכניעה או לחזרה בתשובה על כך שהוא מייצג דעה מנוגדת או מחשבה מסוכנת לכאורה. פעילים חוזרים לעתים קרובות על כך שהם רק מוכיחים ש"למעשים יש השלכות". פרשנים אחרים מתעקשים שההשלכות הללו הן סוג של משוב שוק ואחריות.

עם זאת, ישנם הבדלים בולטים בין תרבות הביטול לביקורת כנה. יונתן ראוך מבדיל בבירור בין השניים במדריך מהורהר. האחרון הוא על מציאת אמת, שכנוע מוסרי, והכי חשוב, גישה של תום לב. הראשון נבדל על ידי ענישה ואת המטרה "לגרום לתועה לסבול":

"ביטול... מבקש לארגן ולתמרן את הסביבה החברתית או התקשורתית על מנת לבודד, לבזות או להפחיד יריבים אידיאולוגיים. מדובר בעיצוב שדה הקרב של המידע, לא בחיפוש אחר האמת; וכוונתה — או לפחות תוצאתה הצפויה — היא לכפות קונפורמיות ולצמצם את היקף צורות הביקורת שאינן מאושרות על ידי הקונצנזוס הרווח של רוב מקומי כלשהו".

אני רוצה להוסיף עוד שתרבות הביטול אינה עולה בקנה אחד עם האתוס של יוזמה חופשית, חדשנות וגילוי.

בתור התחלה, זה אירוני להפליא – שלא לומר כפול – לפנות לשוק החופשי כאשר רוב פעילי השמאל, העיתונאים והפוליטיקאים אינם אנשי שוק חופשי בכל הנוגע לשכר המינימום, הפיקוח על שכר הדירה, הסחר וסוגיות רבות אחרות של מדיניות ציבורית.

הרהור על הניסיון שלי כיזם ואיש טכנולוגיה, משוב מונחה שוק הוא תהליך של למידה מתמדת, בדיקות בלתי פוסקות ועידון מתמיד. לאחר שעבדתי בשיווק וניהול מוצר במספר סטארט-אפים, אני רוצה לשתף איך התהליך הזה עובד.

יזמות מציגה מוצר או שירות חדש לשוק בתנאים של אי ודאות. זהו מעשה של יצירה – לא הרס, רדיפה או צנזורה. והכי חשוב, צריך לתרגל גישה של ענווה אפיסטמית ואפילו לאמץ את האפשרות שהוא או היא יכולים לטעות.

באופן בולט ביותר, הצלבנות המוסרית מפיחה חיים בפעילי תרבות מבטלים. הם משוכנעים בצדקתם המוחלטת ואינם סולחים על טעות, אפילו מהעבר הרחוק.

ככל שהעולם נעשה מורכב יותר, כל עיסוק בתחום הפוליטי, הכלכלי והחברתי חייב להיות מודע ליכולתו המוגבלת של האדם לדעת. תובנה מרכזית זו מודגשת בהרצאת הנובל של פ.א. האייק:

"ההכרה בגבולות הבלתי ניתנים לערעור לידע שלו אכן צריכה ללמד את תלמיד החברה שיעור של ענווה שאמור לשמור עליו מפני הפיכתו לשותף בחתירה הקטלנית של גברים לשלוט בחברה – חתירה שהופכת אותו לא רק לעריץ על חבריו, אלא עשויה בהחלט להפוך אותו למשחית של ציוויליזציה שאף מוח לא תכנן אך צמחה ממאמציהם החופשיים של מיליונים יחידים".

למרבה הצער, פעילים פוליטיים רבים שרוצים לשנות את העולם חסרים מודעות עצמית. הם לא לוקחים את הזמן לשקול את ההשלכות הלא מכוונות של ביצוע שינויים חברתיים מהירים, הטלת מדיניות מלמעלה למטה, או ביטול מוסדות ומנהגים (או אפילו לשאול מדוע או איך הם קמו מלכתחילה).

האייק הקדיש את מפעל חייו להראות שהכלכלה אינה רק תרשימי היצע וביקוש אלא סדר ספונטני הנובע מפעולה אנושית. במרכז ההתרחשות עומד היזם שצריך לנווט בעולם שבו המידע מפוזר, לא שלם, ולעתים קרובות סותר.

ליזמים יש עין חדה להזדמנויות כלכליות - לעתים קרובות הם שואבים מניסיון ממקור ראשון בשטח. מייסדים רבים ידועים לשמצה במיוחד בהיותם בעלי אישיות שתלטנית ואגו. עם זאת, החזונות האישיים החזקים ביותר, השאיפות ותחושות הבטן עדיין זקוקים לאימות.

לעומת זאת, תרבות הביטול לא משאירה מקום לבדיקת מציאות בריאה. כדי להצליח בשוק, יזמים חייבים לקחת את הזמן לעצור, להסתכל ולהקשיב.

כדי לפתח מוצר מוצלח, יזם טוב מקדיש מאמץ רציני לאיסוף תובנות לגבי התנהגות הלקוח, הצרכים, הרצונות, נקודות הכאב והמניעים. סבלנות, אכפתיות אמיתית והבנה הן קריטיות בכל האינטראקציות, במיוחד אם רוצים לקבל מידע מדויק, כנה ושימושי.

תרבות הביטול, לעומת זאת, נעדרת אמפתיה, ניואנסים ורצון טוב. ללא תכונות אלה, יזמים ואנשי עסקים יתקשו מאוד להגדיל את החברות שלהם.

פילוסופיית ה-Lean Startup דוגלת במסגרת Build-Measure-Learn כדי להפוך רעיונות למוצרים, למדוד כיצד הלקוחות מגיבים ולקבוע את דרך הפעולה הטובה ביותר הבאה. לולאת משוב זו בודקת ללא הרף הנחות לגבי הצורך בשוק והאם המוצר או השירות סיפקו צורך זה. זה דורש מהיזם לאמץ הלך רוח של למידה לכל החיים ולהיות פתוח לרעיונות חדשים לא משנה היכן מקורם.

לאורך כל התהליך הזה, הקודמים הקיימים מאותגרים לעתים קרובות – אם לא מתהפכים לחלוטין. זה לא מפתיע עבור יזם ללמוד כיצד המוצר משמש בצורה בלתי צפויה לחלוטין או לחשוף קבוצה חדשה של לקוחות אשר מתאים אפילו יותר. תגליות סרנדיפיטיות יכולות לגרום לביצוע עדכון עיצוב פשוט כדי להפוך למודל עסקי חדש.

המייסדים והיזמים היעילים ביותר תמיד לומדים, בודקים ומשכללים תוך כדי יצירת מוצרים ושירותים שמשמחים ומספקים את הערך הרב ביותר עבור לקוחותיהם. חייהם של אנשים מועשרים בסופו של דבר – לא נהרסים. יצירת ערך היא מה שמניע את מנוע השגשוג ומייצג את השוק החופשי במיטבו.

תהליך פתוח ומוכוון צמיחה זה הוא כיצד נראים משוב אמיתי ואחריותיות בשוק חופשי. אין מקום לטחינת גרזן אידיאולוגית אלא אם כן אקטיביזם פוליטי הוא חלק ממשימת החברה (שעלולה להזיק לפרודוקטיביות, למורל ולשורה התחתונה).

סקרנות, אמפתיה וענווה אפיסטמית הן התכונות החשובות ביותר שיזם צריך להחזיק בהן. תכונות אלה נעדרות באופן בולט בקמפיינים של תרבות הביטול.

השארת האפשרות שאפשר לטעות היא חיונית להתקדמות המדעית, אך עיקרון זה חשוב לא פחות, אם לא יותר, ליזמות ולחדשנות. במניפסט הסטארט-אפ רב המכר שלו Zero to One, המשקיע והיזם המפורסם פיטר ת'יל מזכיר לנו שיש עדיין הרבה אמיתות וסודות שלא התגלו שם בחוץ:

"אם אנחנו כבר מבינים את עולם הטבע כפי שאי פעם נבין – אם כל הרעיונות הקונבנציונליים של היום כבר מוארים, ואם הכל כבר נעשה – אז אין תשובות טובות. חשיבה מנוגדת אינה הגיונית, אלא אם כן עדיין נותרו לעולם סודות לוותר עליהם".

אם ברצוננו לחשוף אותם, עלינו לשמור על חשיבה חופשית ולעודד פריצת גבולות. עלינו לתת מקום לצמיחה אינטלקטואלית, רגשית וחברתית. אנחנו צריכים לתת לשטן את המגיע לו. וכדי לחזור ולהדגיש, עלינו להשאיר פתוחים ואף לאמץ את האפשרות לטעות באמונותינו ובאמונותינו העמוקות ביותר.

ההיסטוריון ארתור א. אקירש תיאר את הליברליזם "כאוסף של רעיונות או עקרונות אשר הולכים להמציא גישה או 'הרגל של המוח'". עמודי תווך מרכזיים של הליברליזם – חופש הביטוי, חקירה פתוחה וסובלנות – הם היעילים ביותר כאשר הם מגולמים ומתורגלים על ידי האנשים עצמם. גישה זו היא המקיימת הן חברה פתוחה והן כלכלת שוק. אין זה מקרה שרוב הליברלים הקלאסיים הם מגינים נחרצים של חופש הביטוי כמו גם של יוזמה חופשית. הם האמינו בחופש לחקור ולהחליף – הן ברעיונות והן בסחורות. הם הבינו איך העקרונות האלה הולכים יחד כמו רשת חלקה ומחזקים זה את זה.

בספרו הסוחף , "פתוח: סיפורה של הקדמה האנושית", בחן יוהאן נורברג תקופות בהיסטוריה שבהן הפריחה האנושית השתחררה. חברות רבות ומגוונות כגון אתונה הפריקליאנית, סין סונג, העולם האסלאמי לפני הפלישה המונגולית, הערים-מדינות האיטלקיות של הרנסנס והרפובליקה ההולנדית נבדלו על ידי הפצת מחקר ולמידה, חדשנות טכנולוגית מהירה, עושר ושגשוג מתקדמים. בהשוואה לחלקים אחרים של העולם בתקופתם, תרבויות אלה היו פתוחות יחסית למסחר, חליפין, הגירה ורעיונות חדשים מבפנים ומבחוץ. למרבה הצער, תקופות הזהב הללו לא נמשכו – כולן בוטלו, פשוטו כמשמעו, על ידי כוחות פנימיים וחיצוניים שהעדיפו כיבוש, ביזה, פרוטקציוניזם, צנזורה ועימות סכום אפס. אך מורשתם נשמרה והורחבה במקומות אחרים ובתקופות עתידיות.

עם עליית הנאורות, רעיונותיהם של הוגים, יזמים וחדשנים מתנגדים התנגשו, התערבבו והתאימו. באופן המדהים ביותר, התפשטות המהפכה התעשייתית מבריטניה לארצות הברית הביאה לצמיחה חסרת תקדים בעושר שהעלתה את רמת החיים לכולם. ההישגים החומריים תאמו גם את שחרורם של אנשים רגילים, כולל נשים, מיעוטים וקבוצות שוליים אחרות. חדשנות וחופש – בכל תחומי הפעילות האנושית – הלכו יד ביד.

כיום אנו נהנים מאוכל ובידור המסופקים לפי דרישה, תקשורת מיידית ברחבי העולם ועוד. אנשים רבים לוקחים את המוצרים והשירותים האלה כמובנים מאליהם. על פי כל מדד אפשרי של התקדמות אנושית, אנו חיים בעידן המשגשג, השליו והסובלני ביותר בהיסטוריה.

נורברג מזכיר לנו שכל הציוויליזציות הפתוחות בעבר הושמדו. למעט זה, שעדיין עשוי להיוושע.

בל נשכח את הערכים והמוסדות הליברליים שאפשרו זאת. וכן, אנחנו יכולים וצריכים להפוך את העולם הזה לטוב עוד יותר. ככל שנמשיך לחתור לחדשנות הן בתחום הכלכלי והן בתחום החברתי, תרבות פתוחה תתנגש בהכרח עם תרבות הביטול. אסור לנו לתת לאחרון לסגור את המוח האנושי.

מאמר זה פורסם במקור ב-FEE.org והודפס מחדש בהסכמה.