אמנות תמיכה, חיתוך NEA

ב-19 בינואר השנה דיווח העיתון The Hill כי הממשל הנכנס מציע כי "ההקדש הלאומי לאמנויות וההקדש הלאומי למדעי הרוח יבוטלו לחלוטין".

תגובת הנגד הציבורית תרמה לאופוזיציה ההיסטרית המברכת את הממשל החדש. ה-NEA קובע כי מדובר ב"סוכנות פדרלית עצמאית שהמימון והתמיכה שלה מעניקים לאמריקאים את ההזדמנות להשתתף באמנויות, להפעיל את דמיונם ולפתח את יכולותיהם היצירתיות". איך מישהו יכול להפסיק את זה?

החוכמה המקובלת גורסת שתמיכה באמנות היא הדבר הנכון לעשות. האמן הזה מעז לא להסכים.

בשנות ה-70 היה לי המזל הגדול ללמוד אמנות בהולנד. זו הייתה מדינה סוציאליסטית "רכה" שתוכניות הרווחה השונות שלה כללו אחת שהעניקה מלגות לאמנים.  בגיל 20 הייתי סקרן לדעת איך זה עובד.

קלודט הייתה חברה קרובה וגם סטודנטית באקדמיה החופשית לפסיכופוליס בהאג, הולנד, וקיבלה מלגה שכיסתה את שכר הדירה וההוצאות שלה מדי חודש. היא הייתה חסרת דאגות, מלאת תשוקה, היה לה המון כישרון ואהבה לצייר דמויות. אבל הקצבה לא היתה בחינם; בכל חודש היא היתה צריכה להמציא חמישה ציורים, בממדים מסוימים, ואז לשלוח אותם למשרד ממשלתי, כדי להישפט על ידי פאנל. משם התקבלו יצירות האמנות והוחזקו ללא הגבלת זמן באחסון.  

עד מהרה היא הבינה שהם יקבלו כמעט כל דבר. יום לפני הפגישה היא היתה מציירת במהירות חמישה ציורים מופשטים, כולם חתומים, ומקבלת את הצ'ק שלה. לאחר מכן היא תכננה ליצור אמנות אישית להמשך החודש. אבל קרה דבר מצחיק. היא לא חשה מוטיבציה ותשוקתה לציור פחתה. סיפורה לא היה ייחודי; שמעתי את אותו הדבר מכמה אנשים באקדמיה.

באותה תקופה עבדתי בקיץ כדי לממן את לימודי האמנות שלי, וציירתי טבע דומם גדול, ואני עדיין זוכר כמה גאה הייתי חותם על זה. הוא היה תלוי במסדרון האקדמיה, שם גבר ראה אותו, אהב אותו ואיתר אותי כדי לרכוש אותו. הרצון שלו להיות הבעלים של הציור הזה היה מוחשי, וקבלת מחיר טוב עבורו הייתה חוויה עמוקה עבורי, כזו שנתנה לי השראה להמשיך כאמן.

מהר קדימה להיום. ה-NEA מממן פרויקטים אבסורדיים כמו המכבסה בסך40,000 דולר: "כדי לתמוך ברזידנסי אמנים ובתוכניות חינוך לאמנות במכבסות שכונתיות. אמנים יפתחו ויעלו פרויקטים אמנותיים ספציפיים ורלוונטיים חברתית במכבסות מטבעות מקומיות כדי לערב שכנים ופטרונים בתהליך היצירה".

המימון הממשלתי של האמנויות אכן מעלה הרבה שאלות. מה זה עושה לנפשו של אמן לעשות אמנות לביורוקרטים? ומה זה עושה לאמנות? פטרון פרטי אינו זקוק להצדקה לקנות אמנות, אך באילו סטנדרטים משתמשת ממשלה לתמיכתו? אם האג'נדה של הממשלה היא לטפח אמנים, האם הגישה הזו עובדת?  

איין ראנד לא חושבת שהממשלה צריכה להיות מעורבת במדעי הרוח או במשהו אישי כמו אמנות: "אין דבר פחות בטוח מאשר עמדה של תלות בכוחם השרירותי של פוליטיקאים המחלקים טובות הנאה...". היא הצביעה על "הפחד, התככים, הצנזורה הנוקשה וההתעסקות המחפירה שבה מקבלי טובות ההנאה השלטוניות צריכים לחיות רגע אחר רגע מסוכן".

ל-NEA יש מנוף אדיר לכוון את האמנויות, והחדשות הטובות הן שאמנות תמיד תהיה איתנו, היא חלק מה-DNA שלנו. אבל האם אלטרנטיבה טובה יותר ל-NEA לא תהיה לנו לקחת את התפקיד הזה כאינדיבידואלים ולחפש, לתמוך וליהנות מהאמנות שאנחנו אוהבים?

מייקל ניוברי, אמן הבית של אגודת אטלס
www.MichaelNewberry.com

אודות הכותב:

מייקל ניוברי

מייקל ניוברי (באנגלית: Michael Newberry; נולד ב-1956) הוא צייר ניאו-רומנטיקן אמריקאי המתגורר באידילווילד, קליפורניה. הוא משלב מגוון השפעות, בעיקר רמברנדט והאימפרסיוניסטים הצרפתים. עבודותיו העיקריות הן בדרך כלל קנבסים בגודל טבעי. הוא הציג בניו יורק, לוס אנג'לס, סנטה מוניקה, רומא, אתונה ובריסל. עבודותיו נאספות על ידי אנשים בעלי שם עולמי כמו המעצב צ'אן לואו והפילוסוף סטיבן היקס. ביוגרפיה מלאה וקורות חיים כולל קישורים ליצירות אמנות חשובות, מאמרים ומצגות. https://newberryarchive.wordpress.com/bio/

פייסבוק

‍