Islamists have struck again in Europe, this time in Brussels, where bombs at the airport and a metro train today took the lives of 30 people and injured hundreds more, with the casualties climbing as I write. The event has been headline and top-of-the-hour news all day—as were the attacks on the staff of Charlie Hebdo a year ago and the Paris rampage last November—whereas bombs and beheadings in Syria and Iraq are page ten news. But why?
It is not that the lives of the Belgians or French are more valuable than those of Syrians and Iraqis, who have been murdered by ISIS in numbers that are orders of magnitude higher. All lives matter to the people who live them. The real explanation has to do with the motives of the killers.
In Syria and Iraq, ISIS is one of many contenders in a civil war for control of failed, authoritarian, Muslim countries. Civil wars are notoriously vicious; motives, alliances, and tactics are complex. But why attack Belgium? ISIS made the laughable claim that the “country [is] participating in the coalition against the Islamic State.” Belgium has a tiny role in that coalition.
No, the real reason is the underlying motives of Islamist terrorists—and the philosophical ideas that underlie those motives. Attacking Europe is attacking modernity itself: the culture of reason, individualism, and secular politics. And the attack comes not from a vision of something better—Islamists in ISIS and al-Qaeda have no coherent vision—but from a hatred of what they see, but resent, as better.
Like most of my readers, I’m sure, I vividly remember September 11, 2001. I remember where I was when I saw the first images of the planes hitting the Twin Towers. I remember sending the staff home early to grieve, give blood, and otherwise deal with the tragedy; no one could concentrate on work. And I remember suddenly grasping the meaning of the event.
In “The Assault on Civilization,” which we published two days later, I said,
Civilization has always attracted parasites who wanted to steal wealth from those who produce it. But this phenomenon is different. The nihilists do not seek wealth for themselves. They want to destroy the wealth of others. They do not seek freedom from domination. They want to abolish freedom. They do not seek a place at the table of world commerce. They want to smash the table. They do not seek a better life. They glory in death. They represent the worst form of envy, the most vicious form of human evil. They hate us not for our sins but for our virtues, and they will not be appeased.
What I was describing was “the hatred of the good for being good,” Ayn Rand’s term for the malice at the heart of evil, which is so powerfully portrayed and explained in Atlas Shrugged. I had long understood that insight intellectually. But on 9/11, the visceral horror of what I saw gave the insight much deeper meaning. It rocked my world, as the event itself rocked the world we all live in today.
That’s what I see in the attacks today, as with so many other outrages and atrocities. As I wrote in The Ideas That Promote Terrorism, “to witness these things is to see the face of evil. We are dealing with evil men and evil deeds, for which there can be no excuses, no justifications, no explaining away.”
If you want to understand the roots and the reasons for Islamist terrorism, I invite you to visit our collection of commentaries on the subject: Modernity and Terrorism.
דיוויד קלי הוא המייסד של אגודת האטלס. פילוסוף מקצועי, מורה ומחבר רבי מכר, הוא היה חסיד מוביל של אובייקטיביזם במשך יותר מ -25 שנה.
David Kelley founded The Atlas Society (TAS) in 1990 and served as Executive Director through 2016. In addition, as Chief Intellectual Officer, he was responsible for overseeing the content produced by the organization: articles, videos, talks at conferences, etc.. Retired from TAS in 2018, he remains active in TAS projects and continues to serve on the Board of Trustees.
קלי הוא פילוסוף, מורה וסופר מקצועי. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1975, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה של מכללת ואסאר, שם לימד מגוון רחב של קורסים בכל הרמות. הוא גם לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברנדייס והרצה לעתים קרובות בקמפוסים אחרים.
כתביו הפילוסופיים של קלי כוללים יצירות מקוריות באתיקה, אפיסטמולוגיה ופוליטיקה, ורבות מהן מפתחות רעיונות אובייקטיביסטיים לעומק חדש ולכיוונים חדשים. הוא מחבר הספר "ראיות החושים", מסה באפיסטמולוגיה; אמת וסובלנות באובייקטיביזם, בנושאים בתנועה האובייקטיביסטית; אינדיבידואליזם בלתי מרוסן: הבסיס האנוכי של נדיבות; ו "אמנות ההנמקה", ספר לימוד נפוץ ללוגיקה מבוא, הנמצא כעת במהדורה החמישית שלו.
קלי הרצתה ופרסמה במגוון רחב של נושאים פוליטיים ותרבותיים. מאמריו בנושאים חברתיים ומדיניות ציבורית הופיעו ב" הארפרס", "המדעים", "התבונה", "הרווארד ביזנס ריוויו", "פרימן", "על עקרון" ובמקומות אחרים. במהלך שנות ה-80 הוא כתב לעתים קרובות עבור Barrons Financial and Business Magazine בנושאים כמו שוויון, הגירה, חוקי שכר מינימום וביטוח לאומי.
ספרו " חיים של עצמו: זכויות הפרט ומדינת הרווחה" הוא ביקורת על הנחות היסוד המוסריות של מדינת הרווחה והגנה על חלופות פרטיות השומרות על האוטונומיה, האחריות והכבוד של הפרט. הופעתו בספיישל ABC/TV של ג'ון סטוסל "תאוות בצע" בשנת 1998 עוררה דיון לאומי על האתיקה של הקפיטליזם.
כמומחה בעל שם עולמי לאובייקטיביזם, הוא הרצה רבות על איין ראנד, רעיונותיה ועבודותיה. הוא היה יועץ לעיבוד הקולנועי של אטלס מושך בכתפיים, ועורך אטלס מושך בכתפיים: הרומן, הסרטים, הפילוסופיה.
"מושגים וטבעים: פרשנות לתפנית הריאליסטית (מאת דאגלס ב' רסמוסן ודאגלס ג' דן אויל)", ניירות סיבה 42, מס' 1, (קיץ 2021); סקירה זו של ספר שפורסם לאחרונה כוללת צלילה עמוקה לתוך האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה של מושגים.
יסודות הידע. שש הרצאות על האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית.
"עליונות הקיום" ו"האפיסטמולוגיה של התפיסה", בית הספר ג'פרסון, סן דייגו, יולי 1985
"אוניברסלים ואינדוקציה", שתי הרצאות בכנסי GKRH, דאלאס ואן ארבור, מרץ 1989
"ספקנות", אוניברסיטת יורק, טורונטו, 1987
"טבעו של הרצון החופשי", שתי הרצאות במכון פורטלנד, אוקטובר 1986
"מפלגת המודרניות", דו"ח מדיניות קאטו, מאי/יוני 2003; ונווט, נובמבר 2003; מאמר מצוטט בהרחבה על החלוקה התרבותית בין השקפות קדם-מודרניות, מודרניות (נאורות) ופוסט-מודרניות.
"אני לא חייב" (IOS Journal, כרך 6, מספר 1, אפריל 1996) ו"אני יכול ואני אעשה" (האינדיבידואליסט החדש, סתיו/חורף 2011); חתיכות נלוות על מימוש השליטה שיש לנו על חיינו כפרטים.