הביתהשובם של הדגלניםחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
שובם של הדגלנים

שובם של הדגלנים

|
אוקטובר 26, 2020

הסגרים פגעו באופן לא פרופורציונלי בכיף. אין מסיבות בית. אין נסיעות. באולינג, ברים, ברודווי, תיאטרון, פארקי שעשועים, כולם אסורים. חתונות, תשכחו מזה. מסעדות, מלונות, כנסים ואפילו גולף היו כולם מטרה לסגרים.

יש כאן אתוס. כדי לנצח את המחלה, אתה צריך לסבול. אתה צריך להתנער משמחה. אתה חייב לשבת בבית ולצאת רק עבור מצרכים חיוניים חשופים. גם היום, ממגר המחלות הגדול אנדרו קואומו, שכבר הודה בשיחת טלפון שהסגרים לא היו מדע אלא פחד, הזהיר את תושבי ניו יורק לא לנסוע מחוץ למדינה אלא כאשר הדבר הכרחי.

יש אפילו תחפושת הקשורה לעונש הלאומי החדש. זו שמלת סוודר ארוכה, חותלות צמר, נעלי ספורט מרופטות, כפפות וכיסוי הפנים הגדול ביותר שתוכלו למצוא. זה לא קשור לבטיחות. מדובר בסמל המידות הטובות שלך, ההתמרמרות והנאמנות שלך.

הפעם הראשונה שראיתי את התחפושת הזאת, שמזכירה לי נשים בהלוויה של הטליבאן, הייתה באמצע מרץ. מילניום היפסטרי, שפעם חי חיים חסרי דאגות, מצא משמעות חדשה בסבל למען מטרה, והדליק במהירות את כל מי שאינו לבוש בחרדה תוך כדי האזנה ל-Dies Irae בראשו.

מה קורה כאן? אין ספק שזה לא קשור למדע. יש דרמה מוסרית בעבודה, כזו שמתחברת עמוק לתוך דחף רוחני כלשהו בתוך אנשים. זה קשור לאמונה שדברים רעים קורים לנו בגלל שחטאנו. הלבוש ואיסור ההנאה הם חלק ממעשי ההכפשה שלנו ומהעונש שלנו על עוולות. נשמע מטורף? לא כל כך. אחרת, קשה להסביר. ותגובה מסוג זה למחלה אינה חסרת תקדים.

עד ראייה להיסטוריה מסביר כי הפלגלנטים היו תנועה דתית שקמה במהלך המוות השחור:

<quote>
The Flagellants were religious zealots of the Middle Ages in Europe who demonstrated their religious fervor and sought atonement for their sins by vigorously whipping themselves in public displays of penance. This approach to achieving redemption was most popular during times of crisis. Prolonged plague, hunger, drought and other natural maladies would motivate thousands to resort to this extreme method of seeking relief. Despite condemnation by the Catholic Church, the movement gained strength and reached its greatest popularity during the onslaught of the Black Death that ravaged Europe in the mid-fourteenth century. Wearing white robes, large groups of the sect (many numbering in the thousands) roamed the countryside dragging crosses while whipping themselves into a religious frenzy.
<quote>

הנה תיאור ממקור ראשון של הפלגלנטים במאה ה-14 מאת סר רוברט מאבסברי, כפי שצוטט מתוך יצירתו הקלאסית של נורמן כהן "מרדף אחר המילניום":

<quote>In that same year of 1349, about Michaelmas (September, 29) over six hundred men came to London from Flanders, mostly of Zeeland and Holland origin. Sometimes at St Paul’s and sometimes at other points in the city they made two daily public appearances wearing cloths from the thighs to the ankles, but otherwise stripped bare. Each wore a cap marked with a red cross in front and behind.<quote>

<quote>Each had in his right hand a scourge with three tails. Each tail had a knot and through the middle of it there were sometimes sharp nails fixed. They marched naked in a file one behind the other and whipped themselves with these scourges on their naked and bleeding bodies.<quote>

ארבעה מהם היו מזמרים בשפת האם שלהם, וארבעה אחרים היו מזמרים בתגובה כמו ליטני. שלוש פעמים כולם היו מטילים את עצמם על האדמה בתהלוכה מסוג זה, מותחים את ידיהם כמו זרועות של צלב. השירה הייתה נמשכת, ומי שהיה מאחוריהם של אלה שהתנהג ראשון, כל אחד מהם בתורו היה דורך על האחרים ונותן מכה אחת עם הנגע שלו לאיש השוכב תחתיו.

<quote>This went on from the first to the last until each of them had observed the ritual to the full tale of those on the ground. Then each put on his customary garments and always wearing their caps and carrying their whips in their hands they retired to their lodgings. It is said that every night they performed the same penance.<quote>

האנציקלופדיה הקתולית מסבירה את התנועה המפחידה ביתר פירוט:

<quote>The Flagellants became an organized sect, with severe discipline and extravagant claims. They wore a white habit and mantle, on each of which was a red cross, whence in some parts they were called the “Brotherhood of the Cross”. Whosoever desired to join this brotherhood was bound to remain in it for thirty-three and a half days, to swear obedience to the “Masters” of the organization, to possess at least four pence a day for his support, to be reconciled to all men, and, if married, to have the sanction of his wife.<quote>

<quote>The ceremonial of the Flagellants seems to have been much the same in all the northern cities. Twice a day, proceeding slowly to the public square or to the principal church, they put off their shoes, stripped themselves to the waist and prostrated themselves in a large circle.<quote>

<quote>By their posture they indicated the nature of the sins they intended to expiate, the murderer lying on his back, the adulterer on his face, the perjurer on one side holding up three fingers, etc. First they were beaten by the “Master”, then, bidden solemnly in a prescribed form to rise, they stood in a circle and scourged themselves severely, crying out that their blood was mingled with the Blood of Christ and that their penance was preserving the whole world from perishing. At the end the “Master” read a letter which was supposed to have been brought by an angel from heaven to the church of St. Peter in Rome. This stated that Christ, angry at the grievous sins of mankind, had threatened to destroy the world, yet, at the intercession of the Blessed Virgin, had ordained that all who should join the brotherhood for thirty-three and a half days should be saved. The reading of this “letter,” following the shock to the emotions caused by the public penance of the Flagellants, aroused much excitement among the populace.<quote>

כדי לחזור ולהדגיש, האנשים האלה ציפו שכולם יחגגו אותם, כי הם אלה שמנעו מהעולם להתפרק לחלוטין. ההקרבה שלהם הייתה מעשה של חסד לשאר האנושות, אז איך אנשים מעזים להראות הכרת תודה! גרוע מכך, ככל שאנשים המשיכו לחיות בהנאה ובהנאה, כך נאלצו הפלגלנטים להעניש את עצמם. מסיבה זו, הם חשו והפגינו בוז כלפי כל מי שמסרב להצטרף למטרה שלהם.

אם אתה לא רואה את ההקבלות כאן עם מה שקורה היום, אתה לא שם לב כבר 7 חודשים. ראו, למשל, את השנאה התקשורתית העצומה לעצרות של טראמפ. זה גם עוזר להסביר מדוע הסגרים חגגו את הפגנות BLM אך גינו את ההפגנות נגד הסגר. הראשונים נתפסים כחלק מהעונש על החטא ואילו האחרונים הם קריאות להתמיד בחטא.

הכנסייה הקתולית, שלה היסטוריה ארוכה של ריסוק קיצוניות אגוזית בשורותיה, היתה ברורה: זו היתה "כפירה מסוכנת", המגיפה האמיתית, סברה הכנסייה, אינה המחלה אלא "מגיפה כופרת". שום דבר מזה לא משנה: התנועות גדלו ונמשכו במשך מאות שנים, והוכיחו שוב שברגע שהפחד והאי-רציונליות משתלטים, יכול לקחת הרבה מאוד זמן עד שהרציונליות תחזור.

אבל איך זה יכול להיות? אנחנו לא עם דתי מאוד כמו שהיינו בימי הביניים. היכן מנחים הכהנים את הפלגלנטים החדשים? מהו החטא שאנו מנסים לגרש? זה לא דורש כל כך הרבה דמיון. הכמרים הם מדעני הנתונים וכוכבי התקשורת שקוראים לסגרים וחוגגים אותם כבר רוב 2020. ומהו החטא? לא צריך כל כך הרבה דמיון כדי להרחיב את הניתוח הזה: אנשים הצביעו עבור האדם הלא נכון להיות נשיא.

אולי התיאוריה שלי כאן שגויה. אולי קורה משהו אחר. אולי אנחנו באמת מדברים על אובדן כללי של משמעות בחיים, אשמה שמקורה בשגשוג, רצון מצד רבים לכבות את אורות הציוויליזציה ולשקוע בסבל לזמן מה כדי לטהר את עצמנו מכתם הסגן. תהיה אשר תהיה התשובה לשאלה מדוע זה באמת קורה, ושאין לזה שום קשר למדע בפועל, היא תצפית שנראית בלתי ניתנת לערעור.

באנגליה במאה ה-14, כשהגיעו לעיר הפלגלנטים המשתוללים, חברים טובים בקהילה מצאו את האנשים האלה משעשעים ומגוחכים למדי, וחוץ מזה הם המשיכו בחייהם, נהנו ובנו חברה טובה ומשגשגת יותר. תן לאלה שרוצים לסבול להיות חופשיים לעשות זאת. באשר לשארנו, הבה נחזור לחיים טובים, כולל השתתפות בכיף ממשי.

מאמר זה פורסם לראשונה על ידי AIER ומתפרסם מחדש באישור.

ג'פרי א. טאקר
About the author:
ג'פרי א. טאקר
לא נמצאו פריטים.
לא נמצאו פריטים.