January 30, 2002 -- In his powerful State of the Union address, President Bush gave voice to the two deepest truths of a free society: that the essential function of its government is to provide security, and that it depends on a culture of responsibility.
On the first of these themes, his words were as clear and forceful as his actions have been in waging the war on terrorism. Looking beyond the immediate threat, he set a long-term goal of eliminating terrorist networks and the regimes that sponsor them. And looking beyond the physical threat, he identified the underlying conflict of values: “They embrace tyranny and death as a cause and a creed….We choose freedom and the dignity of every life.”
In calling for “a new culture of responsibility,” however, Mr. Bush gave us only part of the truth—and not the most important part. Responsibility, he said, means service to our neighbors and to the country, the pursuit of “goals larger than self.” He called upon us to give two years of our lives as volunteers in civil defense or in charitable work at home or abroad.
There’s no denying that free men and women take responsibility for maintaining the fabric of their society by helping those who suffer through no fault of their own, especially in the case of emergencies like September 11. On that awful day, and the days that followed, Americans responded with extraordinary initiative, setting an example to the world of how free people deal with disaster. We did not wait for the government to tell us what to do. We did not wait for disaster relief from other countries. Rescue workers rushed to the scene and did their jobs, despite the risk. So many people volunteered to give blood that hospitals had to turn many of them away. We opened our checkbooks and sent hundreds of millions of dollars to help the victims.
But life is not a series of emergencies, and responsibility is not primarily a matter of obligations to others. Our deepest responsibility is to ourselves: to set our goals in life as individuals and to pursue them by our own efforts. That means providing for our needs through honest work, acquiring the knowledge and skill it takes to succeed in life, caring for our children and helping them grow, making time for the friends and family who bring us joy, and attending to our physical and spiritual health. Freedom and responsibility are two sides of the same resolve to take charge of our lives. It is only when we do so that we have the resources to help others.
Freedom and responsibility are linked, but that’s not because responsibility is the price we pay for the privilege of freedom. Freedom is not a privilege; it is a right. America was founded on the principle of individualism, the principle that every person is an end in himself, with the right to pursue his own happiness, and that government is the servant of the people, not the other way around. America is not a tribe. It is not a family. It is a nation whose common institutions protect the freedom of individuals to live their private, personal lives. This is what the terrorists hate about us, what they sought to destroy, and what we rallied to defend.
If President Bush truly wishes to promote a culture of responsibility, his first priority should be to remove the obstacles that government itself has placed in the way. He should vigorously pursue the privatization of Social Security, so that we can take charge of planning and investing for our own retirement. He should renew his call for vouchers in education so that we can take real responsibility for our children’s education. He should not be offering prescription drugs or other new benefits that only make us more dependent on government, and will inevitably erode our freedom.
A freer country would be a more responsible country, and a stronger one. And a government that knew its limits would be stronger, too—better able to pursue that mission of peace and security that President Bush has so brilliantly begun.
דיוויד קלי ייסד את אגודת אטלס בשנת 1990 וכיהן כמנכ"ל עד 2016. בנוסף, כמנהל אינטלקטואלי ראשי, הוא היה אחראי לפיקוח על התכנים המופקים על ידי הארגון: מאמרים, סרטונים, הרצאות בכנסים וכו '. פרש מ-TAS בשנת 2018, הוא ממשיך להיות פעיל בפרויקטים של TAS וממשיך לכהן בחבר הנאמנים.
קלי הוא פילוסוף, מורה וסופר מקצועי. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1975, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה של מכללת ואסאר, שם לימד מגוון רחב של קורסים בכל הרמות. הוא גם לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברנדייס והרצה לעתים קרובות בקמפוסים אחרים.
כתביו הפילוסופיים של קלי כוללים יצירות מקוריות באתיקה, אפיסטמולוגיה ופוליטיקה, ורבות מהן מפתחות רעיונות אובייקטיביסטיים לעומק חדש ולכיוונים חדשים. הוא מחבר הספר "ראיות החושים", מסה באפיסטמולוגיה; אמת וסובלנות באובייקטיביזם, בנושאים בתנועה האובייקטיביסטית; אינדיבידואליזם בלתי מרוסן: הבסיס האנוכי של נדיבות; ו "אמנות ההנמקה", ספר לימוד נפוץ ללוגיקה מבוא, הנמצא כעת במהדורה החמישית שלו.
קלי הרצתה ופרסמה במגוון רחב של נושאים פוליטיים ותרבותיים. מאמריו בנושאים חברתיים ומדיניות ציבורית הופיעו ב" הארפרס", "המדעים", "התבונה", "הרווארד ביזנס ריוויו", "פרימן", "על עקרון" ובמקומות אחרים. במהלך שנות ה-80 הוא כתב לעתים קרובות עבור Barrons Financial and Business Magazine בנושאים כמו שוויון, הגירה, חוקי שכר מינימום וביטוח לאומי.
ספרו " חיים של עצמו: זכויות הפרט ומדינת הרווחה" הוא ביקורת על הנחות היסוד המוסריות של מדינת הרווחה והגנה על חלופות פרטיות השומרות על האוטונומיה, האחריות והכבוד של הפרט. הופעתו בספיישל ABC/TV של ג'ון סטוסל "תאוות בצע" בשנת 1998 עוררה דיון לאומי על האתיקה של הקפיטליזם.
כמומחה בעל שם עולמי לאובייקטיביזם, הוא הרצה רבות על איין ראנד, רעיונותיה ועבודותיה. הוא היה יועץ לעיבוד הקולנועי של אטלס מושך בכתפיים, ועורך אטלס מושך בכתפיים: הרומן, הסרטים, הפילוסופיה.
"מושגים וטבעים: פרשנות לתפנית הריאליסטית (מאת דאגלס ב' רסמוסן ודאגלס ג' דן אויל)", ניירות סיבה 42, מס' 1, (קיץ 2021); סקירה זו של ספר שפורסם לאחרונה כוללת צלילה עמוקה לתוך האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה של מושגים.
יסודות הידע. שש הרצאות על האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית.
"עליונות הקיום" ו"האפיסטמולוגיה של התפיסה", בית הספר ג'פרסון, סן דייגו, יולי 1985
"אוניברסלים ואינדוקציה", שתי הרצאות בכנסי GKRH, דאלאס ואן ארבור, מרץ 1989
"ספקנות", אוניברסיטת יורק, טורונטו, 1987
"טבעו של הרצון החופשי", שתי הרצאות במכון פורטלנד, אוקטובר 1986
"מפלגת המודרניות", דו"ח מדיניות קאטו, מאי/יוני 2003; ונווט, נובמבר 2003; מאמר מצוטט בהרחבה על החלוקה התרבותית בין השקפות קדם-מודרניות, מודרניות (נאורות) ופוסט-מודרניות.
"אני לא חייב" (IOS Journal, כרך 6, מספר 1, אפריל 1996) ו"אני יכול ואני אעשה" (האינדיבידואליסט החדש, סתיו/חורף 2011); חתיכות נלוות על מימוש השליטה שיש לנו על חיינו כפרטים.