הצטרפו לניוזלטר שלנו!
X
חובבי החלל מציינים את ה-12 באפריל כ"בילוי הלילי של יורי", חגיגה של האדם הראשון בחלל: יורי גגארין הקיף את כדור הארץ ב-1961. אבל נסיעתו של גגארין היתה באדיבות הממשלה הסובייטית, שהיתה עוינת לחירות הפרט שהיא סימן הציוויליזציה. בריחתו של גגארין הייתה עדיין הישג שסימן נקודת מפנה מונומנטלית בהיסטוריה האנושית ושיקף ערכים המשותפים למעשה לרבים במזרח ובמערב, ערכים שלמרבה הצער נמצאים תחת מצור בעולמנו כיום.
בעוד שדאגות פוליטיות וצבאיות הניעו את המרוץ למלחמה הקרה לחלל ולירח, רבים מהגברים והנשים המעורבים הונעו על ידי מטרות החקירה והידע. אמריקה ללא ספק הגיעה לירח לפני ברית המועצות בין השאר משום שהחברה שלנו הייתה פתוחה וחופשית יותר. לשני הצדדים היו כשלים טכניים. אבל השיטה הסובייטית הדיקטטורית גרמה לכך שמעטים בתוכנית החלל ידברו אמת להנהגה.
ואכן, גגארין עצמו היה אמור להיות אסטרונאוט הגיבוי במשימה לעגון שתי כמוסות בחלל, הורה הבוס הסובייטי ברז'נייב לציין את יום השנה ה -50 להשתלטות הקומוניסטית על רוסיה. גגארין ועמיתיו ידעו שהקפסולות הן מלכודות מוות, אך אלה שהטילו ספק בפקודות מצאו את עצמם מדוכאים או גרוע מכך. הקוסמונאוט ולדימיר קומרוב מת כאשר כלי השיט הכושל שלו התרסק בחזרה לכדור הארץ.
בסופו של דבר, הכלכלה הסוציאליסטית של הסובייטים והמערכת הפוליטית הסגורה קרסו תחת הסתירות שלה עצמה. במקביל קרסה גם אמונתו של השמאל הסוציאליסטי במודרניות הטכנולוגית.
קרל מרקס חגג את ייצור העושר העצום של המהפכה התעשייתית. (הוא טעה עמוקות באמונתו שהקפיטליסטים בכלכלות השוק קצרו את חלק הארי של העושר הזה על ידי ניצול עובדים.) אמונה זו בכוחה של הטכנולוגיה הייתה סימן היכר של השמאל הישן.
מנהיגי ברית המועצות ביקשו להפוך את ארצם למודרנית – בניית תחנות כוח, רכבות תחתיות ומכוניות. עם זאת, המערכת הכלכלית המתוכננת באופן ריכוזי ערערה מטרה זו וגרמה לה להיכשל. והניצול האכזרי שלהם את בני האדם האינדיבידואליים כמכשירים בלבד לעיצוביהם הקולקטיביסטיים הגדולים היה בלתי נסלח מבחינה מוסרית.
הסוציאליסט הרך יותר, ה.ג. וולס, ביטא בעצמו את רוחם של רבים בשמאל בסרטו " דברים שיבואו" מ-1936. הוא מתחקה אחר קריסתה של בריטניה למלחמה מתמדת ואחריה שלטון של אליטה טכנולוגית המהנדסת עיר כמעט אוטופית. אבל אפילו באוטופיה הזאת מתגוררים לודיטים שמבקשים לעצור ניסיון לירות חללית סביב הירח. כאשר הספינה סוף סוף עולה לשמיים, אחד מחברי האליטה, מהדהד את חששותיהם של הלודיטים, שואל, "האם לעולם לא תהיה מנוחה?" תשובת המנהיג:
תנוח מספיק בשביל האדם הבודד, יותר מדי ומוקדם מדי, ואנחנו קוראים לזה מוות. אבל לאדם, אין מנוחה ואין סוף. הוא חייב לצאת לכיבוש מעבר לכיבוש. תחילה כוכב הלכת הקטן הזה ורוחותיו ודרכיו, ואחר כך כל חוקי התודעה והחומר המרסנים אותו. ואז כוכבי הלכת סביבו ולבסוף החוצה על פני האינסופיות לכוכבים. וכשהוא יכבוש את כל מעמקי החלל ואת כל מסתרי הזמן, עדיין הוא יתחיל.
מנהיגו של וולס מצביע אל החלל ומכריז בחיוך, "כל היקום או כלום".
כיום יותר ויותר שמאלנים דוחים את ערכי הקדמה הטכנולוגית והמודרניות, וכל רעיון של הישג הרואי. הם שוקעים בביישנות בבוץ של קיצוניות סביבתית הרואה בבני האדם מסיגי גבול ומשחיתים של העולם. במקום לראות את הסביבה כמשאב שיש לנצל לחיי אדם ולנוחות, שאיפותיהם מסומלות על ידי שעת כדור הארץ, כאשר הם מבקשים מכולם לכבות את האורות שלהם כ"מופע עצום של דאגה לסביבה" כאילו מדובר באלה שרווחתה גוברת על זו של בני האדם.
אבל אנשים בריאים מבחינה מוסרית היום, במיוחד הצעירים, כמהים למראה ההישגים ולמציאות של עולם משגשג של שפע. העולם הזה דורש מאנשים לאמץ טכנולוגיה, מה שלפחות השמאלנים הישנים עשו, אבל גם חירות, ששמאלנים ישנים וחדשים דוחים שלא בצדק. אז הרימו כוסית לטיסה ההיסטורית של יורי גגארין ולערך של כל הישג אנושי!
לחקור
אדוארד הודג'ינס, "ארבע עובדות ליום ההישג האנושי". 20 ביולי, 2015.
ויליאם תומאס, "פרוגרסיבים: האם הם בעד התקדמות?" 11 בינואר, 2012.
אדוארד הדג'ינס, "הרוח החלוצית של אמריקה: ממשלה מול גבולות חדשים". 10 בפברואר, 2011.
אדוארד הדג'ינס, "אפולו 11 ביום ההישג האנושי". 20 ביולי 2005.
.png){kind=icon}
