Sidebar to Life: Your Adventure in Entrepreneurship
Summer 2009 -- Analogies, like fire, are useful servants but dangerous masters. Is the analogy with entrepreneurs a useful guide to the ethics and spirit of rational individualism? Does it go too far? Does it mistakenly erect a specific personality type and mode of life as a general standard for all people?
As Roger Donway notes in “Entrepreneurship: Is Life Like That?” the distinguishing economic role of an entrepreneur is to make decisions for an enterprise and bear the primary risk for the outcome of those decisions. Entrepreneurs may introduce new products and services, new methods of production, or new ways to cross the boundaries between markets through arbitrage. The essence is the attempt to do something new, and that necessarily carries a heightened degree of uncertainty, with the double-edged potential for large gains and large losses. Not everyone has the creative ability to innovate, or tolerance for risk, that are required for entrepreneurial success.
There is also a growing literature on the traits of entrepreneurs, the result of research by business analysts and psychologists. The most frequently mentioned traits fall naturally into the categories I highlighted in my own analysis: the pursuit of goals, self-ownership and self-esteem, and reliance on one’s own judgment.
Some of the traits in each category (see above chart) are matters of personality, preference, or skill rather than character; and to that extent are not moral virtues that can be expected of everyone. People differ in risk tolerance, patience, and intensity of focus on a single goal. They differ in skills of creativity and judgment. Yet all of these are specific forms and embodiments of traits that are virtues: productiveness and responsibility, pride, and rationality. Risk, for example, is a fact of life from which no one is exempt. Accepting that fact and dealing with it rationally—including, as Donway notes, the exercise of caution and prudence—is a universal requirement of life. Indeed, if entrepreneurs tend to have an unusually high tolerance for risk, they also tend to be skilled in estimating the odds, putting safeguards in place, and other forms of caution.
Competitiveness is perhaps an exception to the general rule. Entrepreneurs do tend to be fiercely competitive, and for some, no doubt, beating a competitor is more important than creating value. That is not a virtue. Defining one’s ultimate goal in terms of others bespeaks a lack of independence. Yet competition, like risk, is a fact of life. Indeed, it is a particular type of risk arising from the freedom of others to pursue their own goals, and it arises in all areas of life, from rivals for the affections of a romantic partner, to theories competing for mind-share in the marketplace of ideas, to the long-running battle of Coke vs. Pepsi. In this respect, I question Donway’s objection that “life is not inherently competitive, as entrepreneurship is.” As Donway himself has observed elsewhere, competition and cooperation are normally two sides of the same coin:
… we can see how intensely sociable [freedom] is. The idea that liberty is based on a competition for survival becomes ludicrous. Liberty is based on cooperation for survival.
Even the specific economic phenomenon of competition exhibits this cooperativeness. For economic competition is essentially the struggle to be chosen as a trading partner. And, as trade is mutually beneficial, economic competition is thus essentially a competition to cooperate. It is a struggle to reach what is mutually beneficial. (Roger Donway, “Living Together,” The Freeman, April 1978)
דיוויד קלי הוא המייסד של אגודת האטלס. פילוסוף מקצועי, מורה ומחבר רבי מכר, הוא היה חסיד מוביל של אובייקטיביזם במשך יותר מ -25 שנה.
David Kelley founded The Atlas Society (TAS) in 1990 and served as Executive Director through 2016. In addition, as Chief Intellectual Officer, he was responsible for overseeing the content produced by the organization: articles, videos, talks at conferences, etc.. Retired from TAS in 2018, he remains active in TAS projects and continues to serve on the Board of Trustees.
קלי הוא פילוסוף, מורה וסופר מקצועי. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1975, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה של מכללת ואסאר, שם לימד מגוון רחב של קורסים בכל הרמות. הוא גם לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברנדייס והרצה לעתים קרובות בקמפוסים אחרים.
כתביו הפילוסופיים של קלי כוללים יצירות מקוריות באתיקה, אפיסטמולוגיה ופוליטיקה, ורבות מהן מפתחות רעיונות אובייקטיביסטיים לעומק חדש ולכיוונים חדשים. הוא מחבר הספר "ראיות החושים", מסה באפיסטמולוגיה; אמת וסובלנות באובייקטיביזם, בנושאים בתנועה האובייקטיביסטית; אינדיבידואליזם בלתי מרוסן: הבסיס האנוכי של נדיבות; ו "אמנות ההנמקה", ספר לימוד נפוץ ללוגיקה מבוא, הנמצא כעת במהדורה החמישית שלו.
קלי הרצתה ופרסמה במגוון רחב של נושאים פוליטיים ותרבותיים. מאמריו בנושאים חברתיים ומדיניות ציבורית הופיעו ב" הארפרס", "המדעים", "התבונה", "הרווארד ביזנס ריוויו", "פרימן", "על עקרון" ובמקומות אחרים. במהלך שנות ה-80 הוא כתב לעתים קרובות עבור Barrons Financial and Business Magazine בנושאים כמו שוויון, הגירה, חוקי שכר מינימום וביטוח לאומי.
ספרו " חיים של עצמו: זכויות הפרט ומדינת הרווחה" הוא ביקורת על הנחות היסוד המוסריות של מדינת הרווחה והגנה על חלופות פרטיות השומרות על האוטונומיה, האחריות והכבוד של הפרט. הופעתו בספיישל ABC/TV של ג'ון סטוסל "תאוות בצע" בשנת 1998 עוררה דיון לאומי על האתיקה של הקפיטליזם.
כמומחה בעל שם עולמי לאובייקטיביזם, הוא הרצה רבות על איין ראנד, רעיונותיה ועבודותיה. הוא היה יועץ לעיבוד הקולנועי של אטלס מושך בכתפיים, ועורך אטלס מושך בכתפיים: הרומן, הסרטים, הפילוסופיה.
"מושגים וטבעים: פרשנות לתפנית הריאליסטית (מאת דאגלס ב' רסמוסן ודאגלס ג' דן אויל)", ניירות סיבה 42, מס' 1, (קיץ 2021); סקירה זו של ספר שפורסם לאחרונה כוללת צלילה עמוקה לתוך האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה של מושגים.
יסודות הידע. שש הרצאות על האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית.
"עליונות הקיום" ו"האפיסטמולוגיה של התפיסה", בית הספר ג'פרסון, סן דייגו, יולי 1985
"אוניברסלים ואינדוקציה", שתי הרצאות בכנסי GKRH, דאלאס ואן ארבור, מרץ 1989
"ספקנות", אוניברסיטת יורק, טורונטו, 1987
"טבעו של הרצון החופשי", שתי הרצאות במכון פורטלנד, אוקטובר 1986
"מפלגת המודרניות", דו"ח מדיניות קאטו, מאי/יוני 2003; ונווט, נובמבר 2003; מאמר מצוטט בהרחבה על החלוקה התרבותית בין השקפות קדם-מודרניות, מודרניות (נאורות) ופוסט-מודרניות.
"אני לא חייב" (IOS Journal, כרך 6, מספר 1, אפריל 1996) ו"אני יכול ואני אעשה" (האינדיבידואליסט החדש, סתיו/חורף 2011); חתיכות נלוות על מימוש השליטה שיש לנו על חיינו כפרטים.