הביתהזרקור לסטודנט: פרנקלין קמרגוחינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
זרקור לסטודנט: פרנקלין קמרגו

זרקור לסטודנט: פרנקלין קמרגו

|

מאת ויקי אודינו ואנה קוגלר


אם אתה מפקפק אם לסרטוני YouTube ולמדיה החברתית יש השפעה על הפצת המסר של אינדיבידואליזם וחופש, כל שעליך לעשות הוא לשאול את פרנקלין אנדרס קמרגו ארמאס. דרך סרטוני יוטיוב הוא גילה את איין ראנד ודרך האינסטגרם הוא מצא את אגודת האטלס.

עברה פחות משנה מאז שפרנקלין בן ה-22 נמלט מוונצואלה, והשאיר מאחוריו את משפחתו כדי להגיע לארצות הברית. המשטר איים על חייו של פרנקלין בקידום אידיאולוגיית השוק החופשי. קבלת ההחלטה לעזוב לא היתה קלה, הוא נזכר, אבל "כדי להציל את היושרה והחופש שלי, הייתי צריך לעזוב".

רבים מאיתנו צפו בצילומים של ונצואלה שנראית כאילו היא שוכבת בהריסות, עם הפסקות חשמל, מחסור במזון ו-87% מהמדינה בעוני. אבל זה לא תמיד היה כך. המדינה הייתה בעבר אחת העשירות והמשגשגות בעולם. באותה מדינה גדלו הוריו של פרנקלין, נישאו והקימו משפחה. אביו של פרנקלין הפך לכלכלן ואיש עסקים, ואמו קיבלה תואר בחינוך. 

השינוי הגיע ב-1999, מיד לאחר שפרנקלין מלאו לו שנה, כאשר הוגו צ'אבס עלה לשלטון. פרנקלין ידע ש"הוריו תמיד היו בהתנגדות עזה למשטרו". ומגיל צעיר לימדו אותו הוריו את "עקרון העצמאות ואת סגולת המאבק על שאיפותינו הגדולות ביותר".

אבל לקח כמה שנים עד שרוב העולם ראה את השינויים מיושמים והיה עד להשפעות הסוציאליזם של צ'אבס. כילד, פרנקלין ומשפחתו נהגו לנפוש לעתים קרובות באורלנדו, פלורידה. הוא זוכר אפילו כילד שנדהם מהניגוד בין מולדתו למדינה הקפיטליסטית מצפון. הוא יכול היה להרגיש את ההבדל ברגע שיצא מהמטוס ונכנס לשדה התעופה. התשתית. הטכנולוגיה המעודכנת. "זה היה כמעט כמו לעבור לעתיד", הוא נזכר.

אבל ככל שהוא בילה יותר זמן בארה"ב, כך הוא הבין שההבדל ניכר בהרבה יותר מאשר בבניינים, בטכנולוגיה ובשירותי התחבורה. גם האנשים היו שונים, "אפילו הפרצופים, הלבוש וההתנהגות של האנשים. הם לא שידרו כניעה ועוני, אלא עצמאות ושגשוג. זה סימן אותי".

לא לקח לו הרבה זמן להבין שההבדל בין מדינה עשירה למדינה ענייה הוא נוכחות של קפיטליזם.

ההשפעות של צ'אבס והסוציאליזם הגיעו במהרה למשפחתו של פרנקלין, כמו גם לרבים אחרים. "הסוציאליזם פגע בנו קשה מאוד. עברנו מחופשה באורלנדו, פלורידה לדמיין את העסקים השבורים לחלוטין שלנו. כל התפנית הזו הייתה תוך שנים ספורות".

לאחר שהייתה עדה לשינוי, הגיעה פרנקלין למסקנה כי ונצואלה צריכה להיות קפיטליסטית ולכן משגשגת. כך החל מסע הלימוד העצמי שלו. הוא סרק את האינטרנט, וחיפש מידע על חופש ושוק חופשי. זה הרגע שבו הוא נתקל באיין ראנד ביוטיוב. לא לקח הרבה זמן עד שפרנקלין הפכה למעריצה:

מהרגע הראשון היא השפיעה עלי מאוד, במיוחד בגלל ההגנה המוסרית שלה על הפרט ועל הקפיטליזם. חיפשתי את כל המידע שיכולתי למצוא על איין ראנד - סרטונים ודפי אינטרנט. ואז חודשים לאחר מכן ניגשתי לספרים שלה, והיום היא מייצגת את ההשפעה האינטלקטואלית הגדולה ביותר שלי.

פרנקלין, בהשראת ראנד ומונע על ידי השאיפה לשנות את ארצו, הקדיש את עצמו לקידום רעיונות האובייקטיביזם בוונצואלה. וכשפרנקלין קובע את דעתו על משהו, הוא עוקב אחריו בצורה ענקית. הוא החל בנסיעה למספר מדינות בוונצואלה, שם נשא נאום שכותרתו "הגנה על הקפיטליזם" שסיפק את ההגנה המוסרית על הקפיטליזם כפי שלימדה אותה איין ראנד. כמה חודשים לאחר מכן, הוא הכין ונשא נאום נוסף, שנקרא "בואו נדבר על איין ראנד" כדי להסביר באופן ספציפי יותר את עקרונות האובייקטיביזם.


 

אבל במדינות סוציאליסטיות, התבטאות אינה נטולת סיכון. אבל זה היה סיכון שהוא היה מוכן לקחת כי, לדבריו, הוריו "העבירו לי את החובה למרוד במערכת שדרשה זכות שקרית לשעבד אותנו".

הוא מספר על אירוע ביולי 2018: "כשחזרתי מנאום שנשאתי במדינת מרידה, המשמר הלאומי עצר את המכונית שבה הייתי עם חלק מצוות העבודה שלי. אחר כך שני קצינים של המשמר הלאומי בדקו את המזוודות שלנו וחקרו אותנו במשך שעה בערך". אבל הפעם, הוא הורשה להמשיך בדרכו. וזה איפשר לפרנקלין להמשיך להפיץ את המסר שלו.

פרנקלין "הוביל הפגנות לא אלימות נגד משטרו של ניקולס מדורו, ערך מסיבות עיתונאים, אסיפות אזרחים, הסברה פוליטית, ראיונות בתקשורת הרדיו והטלוויזיה". והוא כתב מאמרי דעה, כל הזמן.

האקטיביזם הזה לא בא בלי עלויות. 

פרנקלין מתארת כמה מאותן השלכות מסוף 2018.

תמונות שלי הוצגו בתקשורת התעמולה של המשטר, במיוחד במדיה הדיגיטלית ובתוכנית הטלוויזיה "Con el Mazo Dando" בהנחיית דיוסדאדו קאבלו, נשיא האסיפה המכוננת הלאומית - שיש לו גם קשרים לסחר בסמים ולטרור מאורגן - קיבלתי השמצות יחד עם פעילים אחרים ואת האיום הישיר להיעצר על ידי SEBIN (שירות המודיעין הלאומי הבוליבארי), והסדר של דיוסדאדו קאבלו. 

באותה תקופה, פרנקלין היה גם סטודנט שנה שלישית לרפואה באוניברסיטת רומולו גלגוס (UNERG) בגואריקו, ונצואלה. אבל הוא סירב לקבל את האינדוקטרינציה הפוליטית שהאוניברסיטה דחפה ומצא את עצמו מתבטא נגדה. גם לזה היה מחיר עצום. ב-25 בינואר 2019 הוא גורש.

הוא מסביר מה קרה:

אוניברסיטת UNERG ידועה בקשריה עם משטרו של ניקולס מדורו, סוכנויות הביטחון של העריצות וקבוצות צבאיות למחצה. דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת UNERG אמר לי "אתה מגורש, אל תתגרה בי. אתה פושע" ואחר כך איים להתקשר לכוחות הביטחון, אז החלטתי מיד לברוח מבית הספר. ב-26 בינואר 2019 קיבלתי טלפון ממנהיג תנועת הסטודנטים הקומוניסטית באוניברסיטה לאיים עלי, ומאוחר יותר, ב-28 בינואר, הוא ערך מסיבת עיתונאים כדי להשמיץ אותי ולציין שבכוונתי לשרוף כיתות ולתקוף סטודנטים ורשויות. זה שקר מוחלט. המבצע הפוליטי הזה נפוץ בוונצואלה, תוך השמצות כדי להצדיק פעולה משטרתית נגדי. בפברואר, דרך שני מקורות שאני לא יכול לנקוב בשמם למען ביטחונם, קיבלתי את הידיעה שמוגש נגדי צו מעצר.

פרנקלין ידע. הגיע הזמן לעזוב את ונצואלה.

"במשך ימים ישנתי בבית של דודה, התנהגתי בזהירות ותכננתי את הבריחה שלי. תאמין לי, תחת מערכת סוציאליסטית לאנשים אין זכות קיום. חיינו, הידע והעבודה שלנו שייכים למדינה". 

כשסוף סוף הייתה לו תוכנית והוא עשה את דרכו לשדה התעופה בקראקס, שדה תעופה שבו סיירו אנשי צבא, הוא חשש מהאפשרות שייעצר לפני שיוכל לעלות על המטוס. וזה לא עזר שהטיסה שלו התעכבה בשמונה שעות. אבל הוא ידע ששהייה בוונצואלה היא עונש מאסר בטוח, אם לא גרוע יותר. למרבה המזל, הוא לא נעצר, וברגע שהמטוס נחת במיאמי, הוא סוף סוף הרגיש בטוח.

פרנקלין נזכר בציטוט של איין ראנד שמהדהד את המסע שלו: "תקראו לזה גורל או אירוניה, אבל נולדתי, מכל המדינות עלי אדמות, באחת שפחות מתאימה לקנאי של אינדיבידואליזם".

באופן לא מפתיע, הממשלה הפנתה אז את מבטה אל משפחתה של פרנקלין.

הסכנה שהמשפחה שלי תקבל איזשהו פיגוע הייתה סמויה. למעשה, אחי הגדול שיש לו שם זהה לזה שלי ולמד רפואה כמוני, גורש מבית הספר לרפואה שלו בדיוק כמוני. מסיבה זו, משפחתי נאלצה מאוחר יותר לקבל את ההחלטה הקשה לברוח מוונצואלה. כידוע, בני משפחתם וחבריהם של הנרדפים פוליטית מקבלים פעולות תגמול מהמשטר כדי להפחיד אותם. היום ההורים שלי ואחי היחיד נמצאים בארצות הברית של אמריקה.

פרנקלין אינו מהגר טיפוסי לארצות הברית. אחרי הכל, הוא לא חיפש לעבור לכאן ולא חיפש להתחיל חיים חדשים. הוא קיווה להישאר ולהביא את הקפיטליזם, ואת איין ראנד, לוונצואלה. הוא חלם לסיים את לימודיו בבית הספר לרפואה. במקום זאת, הוא הפך לפליט פוליטי, "שנמלט מרדיפה על ידי המשטר בוונצואלה שהאשים אותי שאני טרוריסט".

מאז שהגיע לאמריקה, המטרות של פרנקלין לא השתנו הרבה. הוא עדיין רוצה לסיים את לימודי הרפואה, והוא עדיין רוצה להפיץ את הרעיונות של ממשלה קטנה וכלכלה חופשית יותר, בין אם זה באמצעות הרצאות בכנסים ובאוניברסיטאות, באמצעות כתיבת ספרים ומאמרים, או באמצעות וידאו.

אחד הפרויקטים הנוכחיים שלו הוא עבודה כחלק מקבוצה של שבעה צעירים ונצואלים, כולם גדלו תחת משטר סוציאליסטי. חמישה מהם חיים בגלות ושניים נותרו בוונצואלה. בדיוק כפי שפרנקלין הלך לרשתות החברתיות בחיפושיו אחר אלה ששיתפו את רעיונותיו, הקבוצה, בתמיכת Students for Liberty, מספקת תוכן באמצעות סמינרים מקוונים ביוטיוב לאחרים שאולי מחפשים חיים של חופש. הם גם כותבים ספר שיודפס גם בספרדית וגם באנגלית: אחרי סוציאליזם, חופש. פרנקלין אחראי לכתיבת הפרק שכותרתו "סוציאליזציה של שירותי הבריאות והחינוך בוונצואלה" בו הוא "מדגיש את הסכנה הטמונה במערכת שבה פוליטיקאים מבטיחים שללא סיוע ממשלתי, יחידים לא יוכלו לשרוד ושבה פוליטיקאים סוטים מזכויות הפרט כדי להשיג כוח פוליטי". הוא גם מסביר את "החשיבות של עצמאות אישית של יחידים להיות חופשיים מכפייה פיזית על ידי המדינה". 

בנוסף לסרטונים אחרים המחנכים את הצופים על הרס ונצואלה באמצעות סוציאליזם, בסרטון הקרוב, שכותרתו "פרנקלין קמרגו על איך קולקטיביזם הרס את ונצואלה", פרנקלין תשווה את הנקודות שאלסוורת' טוהיי מעלה בנאום בפני הווארד רוארק על איך לשלוט ולשלוט באנשים לכלים המדויקים שבהם השתמשו הוגו צ'אבס וניקולס מדורו כדי לקולקטיביזציה של ונצואלה. 

בוועידת פסגה של פעילות סטודנטים של נקודת מפנה בארה"ב בווסט פאלם ביץ', פלורידה, לפרנקלין הייתה הזדמנות לפגוש גם את ג'ניפר גרוסמן וגם את אנה קוגלר ומאז הפכה לאחת מתומכות האטלס שלנו. הוא גם רואה את החשיבות של הגעה הן לקהל המילניום והן לקהל דור ה-Z ומאמין שאגודת האטלס עושה עבודה נהדרת לא רק בדיגיטל ובתקשורת, אלא גם במכללות ובאוניברסיטאות. "אני גם מאוד אוהב את הממים והסרטונים הספרדיים שאגודת האטלס מפרסמת לאחרונה", הוא מוסיף. 

בשנת 2019, לפרנקלין היה מקום לינה במיאמי בשלושת הלילות הראשונים שלו באמריקה, ואחרי שהתמקם, הוא הבחין במדף ספרים. הוא אוהב לקרוא, אז הוא חשב שהוא ידפדף במדף, יראה אם משהו מעניין אותו. ותוך שעות ספורות מהיותו בארצות הברית, הוא הבחין ברומן שהכיר היטב: אטלס משך בכתפיו. המחשבה הראשונה שלו הייתה "כן, אני במקום הנכון".

פרנקלין מתגורר כיום ביוטה ושם הוא לוקח שיעורים כדי לשכלל את האנגלית שלו, עובד, ומבלה את זמנו הפנוי במאבק למען החופש. אם אתה רוצה להתחבר או ללמוד עוד על פרנקלין אז אתה יכול למצוא אותו באינסטגרם @frannk97. 

About the author:
פרופילים