Most of us still find it impossible to grasp the destruction of the World Trade Center. It was real, we saw it, but it does not belong in any reality we can understand. We saw the airliners, full of people who might have been us, streak incomprehensibly toward the walls of steel and glass. We saw them morph into fireballs that trapped thousands of people, working at their desks on a routine morning, in an inferno that killed most of them. We saw the shimmering towers collapse, and the towers of volcanic smoke that rose to take their place in the New York skyline.
The images have been imprinted on our minds, never to be forgotten, but they will not compute.With rare unity, Americans have grasped that this was an assault on their values.
In that sense, the terrorists succeeded. They have rocked our sense of reality. They have confronted us with a horror we could not have imagined, and may never assimilate. But they have also revealed, for everyone to see, the real nature of their cause. The assault is being described as an act of war against America, and it is. But unlike the Pentagon, the World Trade Center had no military significance. Unlike the White House—which the fourth, unsuccessful plane had apparently targeted—it had no political significance for U.S. policy in the Middle East, or anywhere else. The attack on the twin towers cannot be seen as an effort, even a twisted effort, to redress the grievances of people who feel dispossessed. It was an act of sheer destruction, for the sake of destruction.
Our enemy is not Islam. Our enemy is the nihilism of this subculture.
These towers became landmarks of the skyline of New York City, which has always been a powerful symbol in its own right, a beacon of freedom and opportunity. From the Statue of Liberty to the Empire State Building, that skyline was forged from the melting pot where the best in man is refined from the accidents of race and nationality. In Ayn Rand's The Fountainhead , the famous novel of a New York architect, one character says that when he sees the city, "I feel that if a war came to threaten this, I would like to throw myself into space, over the city, and protect these buildings with my body." Many of us wished we could have done just that when we saw the towers finally crumple and collapse.
Technology, achievement, trade, law, peace, freedom—these were the values under attack. They are not American values but human values, the values of civilized life.
Though it is not yet known for certain which particular terrorist band committed the atrocity, we have every reason to believe they sprang from a fanatical subculture of Islamic fundamentalism. But our enemy is not Islam, which created one of the world's great civilizations, nor is it the Arab or Iranian or Afghani peoples. Our enemy is the nihilism of this subculture.
The terrorist leaders claim to speak for Palestinians. But the grievances of that people, even if legitimate, cannot explain the motivation for this act, much less justify it. The terrorists claim to speak for the victims of Western imperialism. But any literal imperialism is a thing of the past, long since redressed by the wealth that Europe and America have showered on these countries. It is clearly not the military or political power but the cultural power of the West that they resent.
What makes them denounce America as the great Satan is nothing as superficial as Coca-Cola or blue jeans. It is our secular culture of freedom, reason, and the pursuit of happiness. They hate our individualism; what they want is an authoritarian society where thought and behavior are controlled by true believers. They hate capitalism as a system of trade, production, innovation, and progress; what they want is a return to a primitive mode of existence from which these "materialist" aspirations have been banished. They hate the political system of individual rights, the rule of law, and secular government; what they want is a tribal society ruled by command.
The nihilist subculture is a worldwide phenomenon. We see it in the Japanese Aum Shinrikyo sect that released poison gas in the Tokyo subways. We see it in the hate-filled eyes of Christian killers in Northern Ireland. We see it in the eco-terrorists who spike trees and blow up electrical transmission towers. We see it in less murderous forms in the anti-globalization protesters who want to stifle international trade. We see it in the theorists of primitivism from Jean-Jacques Rousseau to the Unabomber.
Civilization has always attracted parasites who want to steal wealth from those who produce it. But this phenomenon is different. The nihilists do not seek wealth for themselves. They want to destroy the wealth of others. They do not seek freedom from domination. They want to abolish freedom. They do not seek a place at the table of world commerce. They want to smash the table. They do not seek a better life. They glory in death. They represent the worst form of envy, the most vicious form of human evil. They hate us not for our sins but for our virtues, and they will not be appeased.
The United States and its allies must cease the policy of trying to counter terrorism by negotiation. Negotiation is an exercise of reason that civilized people use to resolve their differences. We are not dealing with civilized people. We must cease the policy of excusing their violence by their poverty and trying to buy them off with subsidies. We are not dealing with people who seek such gain. We must declare war on the terrorists and use whatever force it takes to render them incapable of posing any further threat. In the early 1800s, Thomas Jefferson sent the United States Navy to rid the Barbary Coast of pirates. We urge President Bush and the Congress to undertake a similar campaign not merely against the perpetrators of this outrage but against every nest of terrorists who have declared themselves, by the death and destruction they have wrought, to be enemies of mankind.
In doing so, we will be acting in our own self-defense, with the moral authority of those who have been attacked. But we should understand and declare to the world that we are acting to preserve a world order on which civilized values depend, and civilized peoples everywhere must join in this cause.
דיוויד קלי הוא המייסד של אגודת האטלס. פילוסוף מקצועי, מורה ומחבר רבי מכר, הוא היה חסיד מוביל של אובייקטיביזם במשך יותר מ -25 שנה.
David Kelley founded The Atlas Society (TAS) in 1990 and served as Executive Director through 2016. In addition, as Chief Intellectual Officer, he was responsible for overseeing the content produced by the organization: articles, videos, talks at conferences, etc.. Retired from TAS in 2018, he remains active in TAS projects and continues to serve on the Board of Trustees.
קלי הוא פילוסוף, מורה וסופר מקצועי. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1975, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה של מכללת ואסאר, שם לימד מגוון רחב של קורסים בכל הרמות. הוא גם לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברנדייס והרצה לעתים קרובות בקמפוסים אחרים.
כתביו הפילוסופיים של קלי כוללים יצירות מקוריות באתיקה, אפיסטמולוגיה ופוליטיקה, ורבות מהן מפתחות רעיונות אובייקטיביסטיים לעומק חדש ולכיוונים חדשים. הוא מחבר הספר "ראיות החושים", מסה באפיסטמולוגיה; אמת וסובלנות באובייקטיביזם, בנושאים בתנועה האובייקטיביסטית; אינדיבידואליזם בלתי מרוסן: הבסיס האנוכי של נדיבות; ו "אמנות ההנמקה", ספר לימוד נפוץ ללוגיקה מבוא, הנמצא כעת במהדורה החמישית שלו.
קלי הרצתה ופרסמה במגוון רחב של נושאים פוליטיים ותרבותיים. מאמריו בנושאים חברתיים ומדיניות ציבורית הופיעו ב" הארפרס", "המדעים", "התבונה", "הרווארד ביזנס ריוויו", "פרימן", "על עקרון" ובמקומות אחרים. במהלך שנות ה-80 הוא כתב לעתים קרובות עבור Barrons Financial and Business Magazine בנושאים כמו שוויון, הגירה, חוקי שכר מינימום וביטוח לאומי.
ספרו " חיים של עצמו: זכויות הפרט ומדינת הרווחה" הוא ביקורת על הנחות היסוד המוסריות של מדינת הרווחה והגנה על חלופות פרטיות השומרות על האוטונומיה, האחריות והכבוד של הפרט. הופעתו בספיישל ABC/TV של ג'ון סטוסל "תאוות בצע" בשנת 1998 עוררה דיון לאומי על האתיקה של הקפיטליזם.
כמומחה בעל שם עולמי לאובייקטיביזם, הוא הרצה רבות על איין ראנד, רעיונותיה ועבודותיה. הוא היה יועץ לעיבוד הקולנועי של אטלס מושך בכתפיים, ועורך אטלס מושך בכתפיים: הרומן, הסרטים, הפילוסופיה.
"מושגים וטבעים: פרשנות לתפנית הריאליסטית (מאת דאגלס ב' רסמוסן ודאגלס ג' דן אויל)", ניירות סיבה 42, מס' 1, (קיץ 2021); סקירה זו של ספר שפורסם לאחרונה כוללת צלילה עמוקה לתוך האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה של מושגים.
יסודות הידע. שש הרצאות על האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית.
"עליונות הקיום" ו"האפיסטמולוגיה של התפיסה", בית הספר ג'פרסון, סן דייגו, יולי 1985
"אוניברסלים ואינדוקציה", שתי הרצאות בכנסי GKRH, דאלאס ואן ארבור, מרץ 1989
"ספקנות", אוניברסיטת יורק, טורונטו, 1987
"טבעו של הרצון החופשי", שתי הרצאות במכון פורטלנד, אוקטובר 1986
"מפלגת המודרניות", דו"ח מדיניות קאטו, מאי/יוני 2003; ונווט, נובמבר 2003; מאמר מצוטט בהרחבה על החלוקה התרבותית בין השקפות קדם-מודרניות, מודרניות (נאורות) ופוסט-מודרניות.
"אני לא חייב" (IOS Journal, כרך 6, מספר 1, אפריל 1996) ו"אני יכול ואני אעשה" (האינדיבידואליסט החדש, סתיו/חורף 2011); חתיכות נלוות על מימוש השליטה שיש לנו על חיינו כפרטים.