הביתהאיין ראנד ומרגרט סנגר – אומרות מה?!חינוךאוניברסיטת אטלס
לא נמצאו פריטים.
איין ראנד ומרגרט סנגר – אומרות מה?!

איין ראנד ומרגרט סנגר – אומרות מה?!

3 דקות
|
אפריל 8, 2016
איין ראנד מרגרט סנגר PJMEDIA

מאמר שפורסם לאחרונה על ידי ג'ון אליס ב- PJMedia, קח את החידון: מי אמר את זה ... מרגרט סנגר או איין ראנד?, תופסת את תשומת ליבנו על ידי השילוב המוזר של ראנד וסנגר. אליס מציעה 16 ציטוטים, עם האתגר לומר איזו אישה היא המקור. סנגר היה פעיל למען זכותה של אישה להשתמש באמצעי מניעה ולבצע הפלות; היא המייסדת של הורות מתוכננת. ראנד הוא הפילוסוף האינדיבידואליסטי שכתב את אטלס משך בכתפיו, בין רומנים אחרים, ופיתח את הפילוסופיה של האובייקטיביזם.

אז מה הטעם בחידון? אליס מגדיר זאת כך:

אישה אחת [סנגר] היא הקדושה הפטרונית של האתיקה הליברלית להורות מתוכננת ולפרוגרסיבים ברחבי המדינה; השני [ראנד] הוא יקירם האידיאולוגי של ראש לימבו, אן קולטר, ורבים המזהים את עצמם כאנשי מסיבות תה. בהתחשב עד כמה האידיאולוגיות שלהם קוטביות, זה צריך להיות קל לקבוע איזו גברת אמרה מה. ואלה חדשות טובות, שכן יש חידון, מעין, להלן.

אוקיי, סנגר היא אייקון ליברלי, ראנד שמרנית (אם כי היא הוקיעה שמרנות). ובכל זאת, הנקודה היא? הניחוש שלך טוב כמו הניחוש שלי. שלחתי דוא"ל לאליס להסבר, אך הוא לא הגיב. בואו נסתכל על השאלות בעצמנו.

ארבעה מהציטוטים (1, 2, 3 ו-14) עוסקים בהפלות. סנגר וראנד קבעו שניהם כי לנשים צריכה להיות הזכות לבחור. האם אמונתו של ראנד בימין הזה אמורה לזעזע את השמרנים? אלה חדשות די ישנות.

הדבר המדהים באמת בחידון הוא מספר ההצהרות של סנגר המבטאות את השקפתה האאוגניסטית. האאוגניקה הייתה תנועה פרוגרסיבית – כלומר ליברלית – בתחילת המאה ה-20. זו הייתה צורה שמאלנית של דרוויניזם חברתי, שקבעה כי יש למנוע מאנשים מגזעים "נחותים" או מיכולות מופחתות להתרבות, כדי "לסייע לגזע לקראת חיסול הבלתי כשירים" (Sanger, #12). אאוגניקה הייתה תנועה מכוערת, עם תוצאות מכוערות, כולל עיקור כפוי של עשרות אלפי אנשים וחוקי הגירה שהיו שיא העוול הגזעני.

מה כל זה קשור לראנד? בחידון, יש #8, כי ילדים לא צריכים להיות חשופים מפגרים. אני לא מסכים; זה עניין של נסיבות, אם כי אני מבין את הדאגה שלה לא להפחית את המסע של ילדים לממש את האני הטוב ביותר שלהם. אבל זה לא קשור לאאוגניקה. זה האחרון הוא קולקטיביסטי מטבעו, וטוען כי הגזע הוא יחידת הערך, המנצחת את זכויות הפרט. ראנד היה הארכי-אינדיבידואליסט שהגן על זכויות כאלה והתנגד לכל צורה של קולקטיביזם, כולל גזענות: "גזענות היא הצורה הנמוכה ביותר, הפרימיטיבית ביותר של קולקטיביזם". ["גזענות", בתוך סגולת האנוכיות.] ראנד וסנגר היו ניגודים קוטביים בציון הזה.

אז, שוב, מה הטעם בחידון ההשוואתי? למרות הניגוד הקוטבי בין האינדיבידואליזם של ראנד לקולקטיביזם של סנגר, אני תוהה אם "אליטיזם" הוא עוד חוליה מכוונת. הליברלים אמורים להתנגד לאליטיזם, שסנגר העדיף בבירור על רקע גזעי ואתני. למרות ששום דבר בחידון (מעבר ל#8) לא מצביע על אליטיזם מצידה של ראנד, זו האשמה כל כך נפוצה – שלעתים מנופחת לטענה שהיא הייתה דרוויניסטית חברתית – שאני חייב להפנות את הקוראים להפרכת המיתוס הזה: "מיתוס: איין ראנד הייתה אליטיסטית".

ואכן, יש כל כך הרבה תפיסות מוטעות לגבי המחשבה של ראנד, שאני ממליץ על הספר מיתוסים על איין ראנד. נשמח לשלוח למר אליס עותק.

לחקור

סנגר וראנד: אמריקה הקשורה לבטון

דיוויד קלי

אודות הכותב:

דיוויד קלי

דיוויד קלי הוא המייסד של אגודת האטלס. פילוסוף מקצועי, מורה ומחבר רבי מכר, הוא היה חסיד מוביל של אובייקטיביזם במשך יותר מ -25 שנה.

ד"ר דיוויד קלי
About the author:
ד"ר דיוויד קלי

David Kelley fundó The Atlas Society (TAS) en 1990 y se desempeñó como director ejecutivo hasta 2016. Además, como director intelectual, era responsable de supervisar el contenido producido por la organización: artículos, vídeos, charlas en conferencias, etc. Se retiró del TAS en 2018, permanece activo en los proyectos del TAS y continúa formando parte del Consejo Directivo.

Kelley es filósofa, profesora y escritora profesional. Tras obtener un doctorado en filosofía en la Universidad de Princeton en 1975, se incorporó al departamento de filosofía del Vassar College, donde impartió una amplia variedad de cursos en todos los niveles. También ha enseñado filosofía en la Universidad de Brandeis y ha dado conferencias con frecuencia en otros campus.

Los escritos filosóficos de Kelley incluyen obras originales sobre ética, epistemología y política, muchas de las cuales desarrollan ideas objetivistas con nueva profundidad y nuevas direcciones. Es el autor de La evidencia de los sentidos, un tratado de epistemología; Verdad y tolerancia en el objetivismo, sobre temas del movimiento objetivista; Individualismo desenfrenado: la base egoísta de la benevolencia; y El arte de razonar, un libro de texto ampliamente utilizado para la introducción a la lógica, ahora en su quinta edición.

Kelley ha dado conferencias y ha publicado sobre una amplia gama de temas políticos y culturales. Sus artículos sobre temas sociales y políticas públicas han aparecido en Harpers, The Sciences, Reason, Harvard Business Review, The Freeman, On Principle, y en otros lugares. Durante la década de 1980, escribió con frecuencia para Revista financiera y empresarial Barrons en temas como el igualitarismo, la inmigración, las leyes de salario mínimo y la Seguridad Social.

Su libro Una vida propia: derechos individuales y estado de bienestar es una crítica de las premisas morales del estado de bienestar y la defensa de las alternativas privadas que preservan la autonomía, la responsabilidad y la dignidad individuales. Su aparición en el especial de ABC y TV de John Stossel «Greed» en 1998 provocó un debate nacional sobre la ética del capitalismo.

Un experto en objetivismo reconocido internacionalmente, ha dado numerosas conferencias sobre Ayn Rand, sus ideas y sus obras. Fue consultor en la adaptación cinematográfica de La rebelión de Atlas, y editor de La rebelión de Atlas: la novela, las películas, la filosofía.

 

Obra principal (seleccionada):

»Conceptos y naturalezas: un comentario sobre El giro realista (de Douglas B. Rasmussen y Douglas J. Den Uyl)», Reason Papers 42, núm. 1, (verano de 2021); esta reseña de un libro reciente incluye una inmersión profunda en la ontología y la epistemología de los conceptos.

Los fundamentos del conocimiento. Seis conferencias sobre la epistemología objetivista.

»La primacía de la existencia» y»La epistemología de la percepción», The Jefferson School, San Diego, julio de 1985

»Universales e inducción», dos conferencias en las conferencias de GKRH, Dallas y Ann Arbor, marzo de 1989

»Escepticismo», Universidad de York, Toronto, 1987

»La naturaleza del libre albedrío», dos conferencias en el Instituto de Portland, octubre de 1986

»El Partido de la Modernidad», Informe sobre políticas de Cato, mayo/junio de 2003; y Navegante, noviembre de 2003; un artículo ampliamente citado sobre las divisiones culturales entre los puntos de vista premodernos, modernos (Ilustración) y posmodernos.

«No tengo que hacerlo«(Diario IOS, volumen 6, número 1, abril de 1996) y»Puedo y lo haré» (El nuevo individualista, otoño/invierno 2011); artículos complementarios sobre cómo hacer realidad el control que tenemos sobre nuestras vidas como individuos.

Filosofía política
Las ideas y la influencia de Ayn Rand