אנו עצובים מאוד לגלות שפרנק בונד מת ב-26 ביולי, בגיל 86, בביתו. פרנק היה תומך ותיק ונדיב של אגודת אטלס.
פרנק נכנס לעסקי הכושר בשלב מוקדם, והקים את U. S. Health, שהפעילה את רשת Holiday Health Spa; היא גדלה ל-120 מועדונים כאשר הוא מכר אותה לבאלי'ס ב-1988. הוא זכה בפרסים רבים בתעשייה על חידושיו, ונכנס להיכל התהילה של תעשיית המועדונים. על חידוש אחד במיוחד הוא סיפר לי בגאווה רבה: הוא הבין שנשים מתעניינות בכושר כמו גברים, והוא פעל להתגבר על האתוס הגברי של חדרי הכושר כדי להפוך אותם ליותר נעימים לנשים, שהתעניינו פחות בשאיבת ברזל מאשר בכושר ובגזרה. לאחר שמכר את עסקיו לבאלי'ס, הוא הקים את קבוצת הקרן, שפיתוחי הנדל"ן שלה זכו בפרסים נוספים.
פרנק היה תומך נלהב באובייקטיביזם הרבה לפני שפגשתי אותו בשנות ה-90. הוא היה נציג של מכון נתנאל ברנדן בשנות ה-60 והיה לו פסל של אטלס על גג המועדון הראשון שלו. עד שפגשתי אותו, פרנק היה מעורב בארגונים ליברטריאניים רבים, כולל מכון קאטו וקרן התבונה בין היתר. נראה שהוא הכיר את כולם בתנועה – והיה מחובר לכולם בעולמות הכושר או העסקים, מארנולד שוורצנגר ועד מייקל מילקן (שסיפק מימון).
הוא לקח אותנו באדיבות כקבוצה נוספת לתמוך בה. הוא היה נאמן מ-1995 עד 2009 ויו"ר חבר הנאמנים במשך רוב אותה תקופה. הוא סייע בבניית הדירקטוריון והצוות במהלך כהונתו, והוא ייעץ לנו באופן קבוע על תוכניות. הייתי מנכ"ל באותן שנים וביליתי שעות רבות בשיחות עם פרנק, בטלפון או פנים אל פנים, על כל דבר תחת השמש, מאסטרטגיה ארגונית לאירועים, לפילוסופיה ולפוליטיקה עכשווית.
תהיתי איך פרנק, עם כל כך הרבה משימות עסקיות ופיננסיות בצלחתו, מצא את הזמן לקרוא ולחשוב כל כך לעומק. הוא היה באמת אחד מ"האינטלקטואלים החדשים" של איין ראנד, הברית של יוצר עסקי ואינטלקטואל לקידום הקפיטליזם.
חבר של פרנק תיאר אותו פעם כ"כוח שאי אפשר לעמוד בפניו". למרות התנהגותו הרגועה של פרנק, התיאור מתאים. זו ללא ספק אחת הסיבות להצלחתו העסקית והשפעתו בארגונים בהם תמך. בתקופתו כיו"ר אגודת אטלס ושלי כמנכ"ל, לא תמיד ראינו עין בעין. לעתים חקקנו את הקונבנציה של ימי הביניים של כוח שאי אפשר לעמוד בפניו שפוגש חפץ בלתי ניתן לערעור. נושאים אלה היו חשובים, אך מוגבלים, שכן היינו מתואמים במטרה הסופית ובערכים המשותפים. מה שאני הכי זוכר ואהבתי מפרנק היה החזון הגדול מהחיים שלו ובעיקר הראווה שלו בשילוב הערכים שלו בחזון הזה.
הזיכרון האהוב עלי בהקשר זה הוא ועידת אוקטובר 1997 לציון 40 שנה לאטלס משך בכתפיים. אד קריין בקאטו הציע לקאטו ולארגון שלנו (שנקרא אז המכון ללימודים אובייקטיביסטיים) לתת חסות משותפת לכנס. הסכמתי במהירות, ונסעתי לוושינגטון הבירה, עם דונלד הית' המנוח, מנהל התפעול שלנו, כדי להיפגש עם אד ופרנק. דנו בתוכנית ואז פנינו למימון. אד כתב משהו על ספל הקלקר שלו והפנה אותו לעבר פרנק, שהנהן, ואנחנו המשכנו הלאה. אחר כך, דון ואני הסתכלנו על הכוס ההיא; הכיתוב היה 75 דולר. ה-"K" לא היה נחוץ. למדתי משהו באותו יום על עדינות בגיוס כספים.
בזמן שדון, אד ואני תכננו את תוכנית האירועים של יום שלם, פרנק תכנן את הערב, אחרי הארוחה. הוא העסיק את רולנד קיטינגר, מר יוניברס 1994, כדי לבצע את אטלס מושך בכתפיים על הבמה. כפי שאמרה רוקסן רוברטס מהוושינגטון פוסט בתיאור שלה על האירוע, "זו הייתה מחווה הולמת לסופר המנוח, שהעריך מחוות דרמטיות, סמליות פילוסופית וגופים גבריים עירומים".
חשבנו שזה מעל לראש, אבל רגע. . . פרנק לא סיים. אחרי ההופעה של אטלס מושך בכתפיים, היה מופע זיקוקים מקורה שיצר את הסימן של הדולר, עם קרשנדו של מוסיקה קלאסית שהתנגן מעל מערכת הסאונד בזמן שקראתי את המילים האחרונות של אטלס משך בכתפיו: "הוא הרים את ידו ומעל האדמה השוממה הוא איתר בחלל את סימן הדולר". פרנק היה צריך לקבל אישור מיוחד לסיום זה ממכבי האש של די.סי. אין לי מושג איך הוא עשה את זה. אבל אז, הוא היה אדם בעל כוח שאי אפשר לעמוד בפניו.
פרנק היה יחיד במינו. כאינדיבידואליסט, הוא היה מתנגד לכך שכולם יהיו "יחידים במינם". נכון. אבל הוא באמת היה.
אהדתנו לאשתו, ארלין; לבנו ברון, נאמן TAS, ולמשפחתו; ולכל משפחתו וחבריו של פרנק על אובדנם.
David Kelley fundou a The Atlas Society (TAS) em 1990 e atuou como diretor executivo até 2016. Além disso, como Diretor Intelectual, ele era responsável por supervisionar o conteúdo produzido pela organização: artigos, vídeos, palestras em conferências, etc. Aposentado do TAS em 2018, ele permanece ativo nos projetos do TAS e continua atuando no Conselho de Curadores.
Kelley é filósofa, professora e escritora profissional. Depois de obter um Ph.D. em filosofia pela Universidade de Princeton em 1975, ele ingressou no departamento de filosofia do Vassar College, onde ministrou uma grande variedade de cursos em todos os níveis. Ele também ensinou filosofia na Universidade Brandeis e lecionou com frequência em outros campi.
Os escritos filosóficos de Kelley incluem trabalhos originais em ética, epistemologia e política, muitos deles desenvolvendo ideias objetivistas em novas profundidades e novas direções. Ele é o autor de A evidência dos sentidos, um tratado de epistemologia; Verdade e tolerância no objetivismo, sobre questões do movimento objetivista; Individualismo inabalável: a base egoísta da benevolência; e A arte do raciocínio, um livro didático amplamente usado para lógica introdutória, agora em sua 5ª edição.
Kelley lecionou e publicou sobre uma ampla variedade de tópicos políticos e culturais. Seus artigos sobre questões sociais e políticas públicas foram publicados em Harpers, The Sciences, Reason, Harvard Business Review, The Freeman, On Principle, e em outros lugares. Durante a década de 1980, ele escreveu frequentemente para Revista Financeira e Empresarial Barrons sobre questões como igualitarismo, imigração, leis de salário mínimo e Previdência Social.
Seu livro Vida própria: direitos individuais e o estado de bem-estar é uma crítica das premissas morais do estado de bem-estar social e da defesa de alternativas privadas que preservem a autonomia, responsabilidade e dignidade individuais. Sua aparição no especial “Greed”, da ABC/TV, de John Stossel, em 1998, provocou um debate nacional sobre a ética do capitalismo.
Especialista reconhecido internacionalmente em Objetivismo, ele deu muitas palestras sobre Ayn Rand, suas ideias e seus trabalhos. Ele foi consultor da adaptação cinematográfica de Atlas Shrugged, e editor de Atlas Shrugged: o romance, os filmes, a filosofia.
”Conceitos e naturezas: um comentário sobre A virada realista (de Douglas B. Rasmussen e Douglas J. Den Uyl),” Reason Papers 42, no. 1, (verão de 2021); Esta resenha de um livro recente inclui um mergulho profundo na ontologia e epistemologia dos conceitos.
Os fundamentos do conhecimento. Seis palestras sobre a epistemologia objetivista.
”A primazia da existência” e”A Epistemologia da Percepção”, The Jefferson School, San Diego, julho de 1985
”Universais e indução”, duas palestras nas conferências do GKRH, Dallas e Ann Arbor, março de 1989
”Ceticismo”, Universidade de York, Toronto, 1987
”A natureza do livre arbítrio”, duas palestras no Instituto de Portland, outubro de 1986
”O Partido da Modernidade”, Relatório de política da Cato, maio/junho de 2003; e Navegador, novembro de 2003; Um artigo amplamente citado sobre as divisões culturais entre as visões pré-moderna, moderna (iluminista) e pós-moderna.
“Eu não preciso“(Diário do IOS, volume 6, número 1, abril de 1996) e”Eu posso e eu vou” (O novo individualista, Outono/Inverno 2011); Artigos complementares sobre como tornar real o controle que temos sobre nossas vidas como indivíduos.