תקציר מנהלים

פרדריק דאגלס נמלט מעבדות והפך למנהיג התנועה לביטול העבדות עד שכתב את מכתבו הפומבי לתומס אולד ב-1848 – ביום השנה לבריחתו. דאגלס מתאר את חוויותיו כעבד, את בריחתו ומגנה את האופי האנטי-אנושי של העבדות תוך שהוא קורא לכולם לכבד זה את זה כפרטים.

​

1. קיימת הבחנה יסודית בין שני סוגים של זכויות: מהותיות וקונבנציונליות. הראשונים הם יסודיים. הם נוגעים לכל אדם מטבעו וכוללים זכות לחייו ולחירותו.
2. תומכי העבדות מאמינים כי בעלות על עבדים היא זכותם, אך טענותיהם הן "קונבנציונליות בלבד" ולמעשה הן מפרות את הזכויות החיוניות של כל בני האדם.
3. כשם ש"אדם האשם בגניבה, שוד או רצח, ויתר על זכות ההסתרה", בעלי העבדים איבדו את תביעתם לפרטיות ועליהם להיחשף לציבור כמו רוצחים וגנבים. זה הכרחי להשגת צדק ולהשבת כבודם ואנושיותם של אלה שעדיין משועבדים או שנמלטו. מסיבה זו, דאגלס כותב את המכתב הזה.
4. ההחלטה להימלט מעבדות היא מטלטלת – "קפיצה בחושך" – אך היא מעשה מוסרי, שכן כל בני האדם נבדלים ושווים מטבעם. "אני עצמי; אתה עצמך; אנחנו שני אנשים נפרדים, אנשים שווים".
5. הרעיון שעבדים מפרים את זכות הקניין של אדוניהם בכך שהם נמלטים הוא שקרי, שכן אין קשר טבעי בין השניים. "כשעזבתי אותך, לא לקחתי דבר מלבד מה שהיה שייך לי." בריחתו של עבד היא שיקום הצדק שאינו "מפחית את האמצעים [של האדון] להשגת פרנסה כנה".
6. כל עבודה חופשית, מפרכת ותובענית ככל שתהיה, טובה לאין שיעור מתנאי העבדות, שהם "נוראים יותר ממוות". אין דבר בעל ערך רב יותר מהחופש האישי ומהכבוד הכרוך בו.
7. בעלי העבדים הם, אם כן, למרות דתיותם הנלהבת, "סוכני הגיהינום". הפשע הגרוע ביותר שלהם מורכב לא מהאלימות הפיזית כלפי האנשים שבבעלותם, אלא מהטיפוח הבלתי אנושי במכוון שלהם של בורות.
8. אף על פי כן, בעוד שיש להביא את "האומה האשמה" הזו ל"חזרה בתשובה", על מתנגדי העבדות לנקוט את הקרקע המוסרית הגבוהה ולהתייחס לכל בני האדם, כולל בעלי העבדים, כאל בני אדם אחרים.

​

קרא את מכתבו של פרדריק דאגלס כאן. סיכום מאת אנדריי וולקוב, 2020.