מי הם האינטלקטואלים והפוליטיקאים הסוציאליסטים החשובים ביותר בהיסטוריה?

אנו מציעים כאן ציטוטים של שמונה סוציאליסטים בולטים, המייצגים טווח גיאוגרפי וזמני רחב.

• אינטלקטואלים: קרל מרקס (גרמניה), אנרי דה סן-סימון (צרפת), רוברט היילברונר (ארה"ב), מייקל הרינגטון (ארה"ב).
• פוליטיקאים: ולדימיר לנין (רוסיה), מאו דזה-דונג (סין), קלמנט אטלי (בריטניה), ג'ווהרלל נהרו (הודו).

הציטוטים ממחישים את המוטיבציה של המחבר לתמוך בסוציאליזם, את הפעולות הדרושות כדי להביא לסוציאליזם, ו/או את התוצאות הצפויות של הסוציאליזם.

שאלה מנחה: בהתבסס על הציטוטים הבאים, אילו מאפיינים משותפים מגדירים בצורה הטובה ביותר את הסוציאליזם?

קרל מרקס, פילוסוף ופעיל סוציאליסטי

מרקס על הקומוניזם כשלב העליון של הסוציאליזם:

"בשלב גבוה יותר של החברה הקומוניסטית, לאחר הכפיפות המשעבדת של הפרט לחלוקת העבודה, ובכך גם האנטיתזה בין העבודה הנפשית והפיזית, נעלמה; לאחר שהעבודה הפכה לא רק לאמצעי חיים אלא גם לרצון העיקרי של החיים; לאחר שגם הכוחות היצרניים גדלו עם התפתחותו הכוללת של הפרט, וכל מעיינות העושר השיתופי זורמים בשפע רב יותר – רק אז ניתן לחצות את האופק הצר של הזכות הבורגנית בשלמותו והחברה חקוקה על דגלה: מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו!"

— קרל מרקס, "ביקורת על תוכנית גותה", 1875, חלק 1

מרקס על האופן שבו יושג הסוציאליזם:

"יש רק דרך אחת שבה ניתן לקצר, לפשט ולרכז את ייסורי המוות הרצחניים של החברה הישנה ואת תרועות הלידה העקובות מדם של החברה החדשה.

— קרל מרקס, "ניצחון מהפכת הנגד בווינה", נויה ריינישה צייטונג, מס' 136, 1848

אנרי דה סן-סימון, תיאורטיקן סוציאליסט

סן-סימון על חזונו הדתי-סמכותי של הסוציאליזם:

"כל מי שלא יציית לפקודות יטופל על ידי האחרים כמרובע ... כל הגברים יעבדו; הם יראו את עצמם כפועלים המצורפים לבית מלאכה אחד שמאמציו יופנו להדריך את התבונה האנושית על פי ראיית הנולד האלוהית שלי. המועצה העליונה של ניוטון תכוון את עבודתם".

— אנרי דה סן-סימון, "Lettres d'un habitant de Geneve a ses contemporains", 1803

סן-סימון על מטרתו המוסרית של הסוציאליזם:

"על החברה כולה לחתור להנצחת הקיום המוסרי והפיזי של המעמד העני ביותר; החברה צריכה להתארגן בדרך המותאמת ביותר להשגת מטרה זו".

— אנרי דה סן-סימון. הנצרות החדשה, פריז, צרפת, 1825

רוברט היילברונר, פרופסור סוציאליסטי לכלכלה ומחבר רבי המכר

היילברונר על הסוציאליזם כתכנון מרכזי של הממשלה:

"סוציאליזם – מוגדר ככלכלה מתוכננת מרכזית שבה הממשלה שולטת בכל אמצעי הייצור"

— רוברט היילברונר, "סוציאליזם", אנציקלופדיה תמציתית לכלכלה

היילברונר על הסוציאליזם כמחייב שיטות פיקוד מיליטריסטיות:

"ניתן להשוות כראוי את יצירת הסוציאליזם כצורת ייצור חדשה למקבילה המוסרית של מלחמה – מלחמה נגד הסדר הישן, במקרה זה – והוא יצטרך לצבור ולהפעיל את הכוח התואם את הדרישות של מלחמה מסיבית. אין בכך כדי לחייב הפעלת שליטה באופן שרירותי או דיקטטורי, אך בוודאי יש בכך כדי לצמצם את החופש הכלכלי המרכזי של החברה הבורגנית, דהיינו את זכותם של יחידים להחזיק, ולכן למנוע אם ירצו בכך, את אמצעי הייצור, לרבות עמלם שלהם".

— רוברט היילברונר, מרקסיזם: בעד ונגד (W.W. Norton, 1980), עמ' 157

מייקל הרינגטון, פרופסור לסוציאליסט וחבר מייסד של "סוציאליסטים דמוקרטים של אמריקה"

הרינגטון על "חזון הסוציאליזם עצמו" כמתעלה מעל המציאות האנושית העכשווית:

"זו אינה תוכנית מיידית, המוגבלת על ידי מה שאפשרי מבחינה פוליטית, או אפילו הקרנה של מרחק ביניים שבו עשויים להתרחש שינויים מבניים. זהו הרעיון של חברה חדשה לחלוטין שבה כמה מהמגבלות הבסיסיות של הקיום האנושי התעלו. הנחת היסוד הבסיסית ביותר שלו היא שהקרב של האדם עם הטבע הוכרע לחלוטין ולכן יש די והותר סחורות חומריות לכולם. כתוצאה משינוי חסר תקדים זה בסביבה, מתרחשת מוטציה נפשית: תחרות עיקשת כבר אינה מתוכנתת לחיים על ידי הצורך במאבק על משאבים נדירים; שיתוף פעולה, אחווה ושוויון הופכים לטבעיים. בעולם כזה הפריון החברתי של האדם יגיע לגבהים כאלה שעבודת חובה כבר לא תהיה נחוצה. וככל שיותר ויותר דברים מסופקים בחינם, הכסף, אותו שווה ערך אוניברסלי שבאמצעותו מקצצים צרכים, ייעלם".

— מייקל הרינגטון, סוציאליזם, ניו יורק: הוצאת ביקורת שבת, 1970, עמ' 344

הרינגטון על דחיית תפיסת הצדק וההישרדות המותנית של הקפיטליזם:

"האידיאל, הרעיון הרדיקלי, הוא לשבור את הקשר בין הכנסה לעבודה שקיים בחברות הקפיטליסטיות – לשבור את הרעיון שמה שאתה מקבל הוא פרופורציונלי למה שאתה מספק או נותן. באוטופיה, מה שאתה מקבל זה מה שאתה צריך, ומה שאתה נותן זה מה שאתה יכול לתת". "הצרכים הבסיסיים של החיים – מזון, מחסה, ביגוד, חינוך, טיפול רפואי – מתקיימים באוטופיה שלי. לא אכפת לי אם הם אנשים עצלנים, מופקרים, בלתי הפיכים, רקובים. אף אחד לא צריך להיות רעב או קר – נבל או לא. ובאוטופיה שלי לא הייתי משנה פן אחד של הטבע האנושי כפי שאנו מכירים אותו כיום".

— מייקל הרינגטון, אומני, אפריל 1988

ולדימיר לנין, מהפכן סוציאליסטי ושליט ברית המועצות

לנין על מטרת הסוציאליזם:

"אנחנו רוצים להשיג סדר חדש וטוב יותר של החברה: בחברה החדשה והטובה הזאת חייבים להיות לא עשירים ולא עניים; כולם יצטרכו לעבוד. לא קומץ אנשים עשירים, אבל כל האנשים העובדים חייבים ליהנות מפירות עמלם המשותף. מכונות ושיפורים אחרים חייבים לשמש כדי להקל על העבודה של כולם ולא לאפשר למעטים להתעשר על חשבון מיליונים על גבי עשרות מיליוני אנשים. חברה חדשה וטובה יותר זו נקראת חברה סוציאליסטית. התורות על החברה הזו נקראות סוציאליזם".

— ולדימיר לנין, "לעניים הכפריים", אוסף יצירות, כרך 6, עמ' 366

לנין על שיטותיו של הסוציאליזם:

בשנת 1917: "המדינה היא מכשיר לכפייה ... אנחנו רוצים לארגן אלימות בשם האינטרסים של העובדים". ב-1920: "קומוניסט טוב הוא בעת ובעונה אחת צ'קיסט טוב".

— ולדימיר א. לנין, מצוטט בספרו של ג'ורג' לג'ט, הצ'קה: המשטרה הפוליטית של לנין, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1987

הערה: הצ'קה היו המשטרה החשאית בברית המועצות המוקדמת.

מאו דזה-דונג, מהפכן סוציאליסטי ויו"ר המפלגה הקומוניסטית של סין

מאו על הפריון של הסוציאליזם בניגוד לזה של הקפיטליזם:

"המהפכה הסוציאליסטית שואפת לשחרר את הכוחות היצרניים. המעבר מאינדיבידואלי לסוציאליסטי, בעלות קולקטיבית בחקלאות ובמלאכות יד ומבעלות קפיטליסטית לסוציאליסטית בתעשייה ובמסחר הפרטיים חייב להביא לשחרור עצום של הכוחות היצרניים. כך נוצרים התנאים החברתיים להרחבה אדירה של הייצור התעשייתי והחקלאי".

- מאו דזה-דונג, "נאום בוועידת המדינה העליונה" (25 בינואר 1956)

מאו על שיטות הסוציאליזם:  

"סוציאליזם ... חייבת להיות דיקטטורה, היא לא תעבוד בלעדיה".

— מאו דזה-דונג, מצוטט אצל פרנק דיקוטר, "הטרגדיה של השחרור: היסטוריה של המהפכה הסינית", 1945–1957, הוצאת בלומסברי, עמ' 236–237

קלמנט אטלי, סוציאליסט וראש ממשלת בריטניה:

אטלי על הרוע של הקפיטליזם והבעלות הציבורית כתרופה:

"סוציאליזם הוא לא המצאה של יחיד. זוהי למעשה תוצאה של תנאים כלכליים וחברתיים. הרעות שהקפיטליזם מביא שונות בעוצמתן במדינות שונות, אך, הסיבה השורשית של הצרה ברגע שהבחינו בה, התרופה נתפסת זהה על ידי גברים ונשים מתחשבים. הסיבה היא הבעלות הפרטית על אמצעי החיים; התרופה היא בעלות ציבורית".

— קלמנט אטלי, מפלגת הלייבור בפרספקטיבה, מועדון הספר השמאלי, 1937, עמ' 15

ג'ווהרלל נהרו, סוציאליסט וראש ממשלת הודו

נהרו על התכנון המרכזי של הסוציאליזם כמדעי ואוניברסלי:

"קיבלנו את הגישה הסוציאליסטית והשיתופית... הגישה המתוכננת והמדעית לפיתוח כלכלי בעדיפות למפעל הפרטי של בית הספר הישן Laissez Faire ... תכנון ופיתוח הפכו למעין בעיה מתמטית אשר ניתן לפתור באופן מדעי ... זה יוצא דופן איך מומחים סובייטים ואמריקאים כאחד מסכימים על זה. אם מתכנן רוסי מגיע לכאן, לומד את הפרויקטים שלנו ומייעץ לנו, זה באמת יוצא דופן איך המסקנות שלו מסכימים עם אלה של, למשל, מומחה אמריקאי ... ברגע שהמדען או הטכנולוג מגיע למקום, בין אם הוא רוסי או אמריקאי, המסקנות זהות מהסיבה הפשוטה שתכנון ופיתוח כיום הם כמעט עניין של מתמטיקה".