תקציר מנהלים

הנצרות כדת מוצהרת של עניים ורעבים נקשרה לעתים קרובות מבחינה היסטורית עם התפתחות הרעיונות הסוציאליסטיים. ביחידה זו אנו רואים את עמדותיהם של שלושה הוגים נוצרים בולטים בחמישים השנים האחרונות על קפיטליזם, עבודה וארגון נכון של החברה.

ק.ס. לואיס, נצרות גרידא

1. לנצרות "אין, ואינה מתיימרת לקיים, תוכנית פוליטית מפורטת". הוא מספק כיוון כללי אך לא אג'נדה כוללת.
2. עם זאת, על פי הנצרות הכללית, חברה צודקת תהיה "סוציאליסטית מאוד" בחייה הכלכליים, והיא תדגיש "ציות מכולנו לשופטים שמונו כראוי, מילדים ועד הורים, ו(אני חושש שזה הולך להיות מאוד לא פופולרי) מנשים לבעלים". עם זאת, מעטים הנוצרים שמצייתים לעקרונות הנוצריים באופן עקבי, ונוטים לבחור רק את החלקים שהם אוהבים.
3. חיוני לחברה הנוצרית הוא החובה המוסרית לצדקה. עבור כל אחד מאיתנו, משגשג ככל שיהיה, "הכלל הבטוח היחיד הוא לתת יותר ממה שאנחנו יכולים לחסוך". לכן, נוצרים ראויים צריכים להיות מקריבים באופן אלטרואיסטי – לפעמים "אפילו למשתקים ומסכנים את עמדתכם" – שכן אלוהים מצווה עלינו לאהוב את שכנו של האדם כעצמו.
4. הקפיטליזם המודרני חשוד מבחינה מוסרית, שכן הוא מבוסס על השקעה והלוואות כסף בריבית. בכך היא דוחה את תורתם המוסרית של היהודים, היוונים הקדמונים והנוצרים שהסכימו "לגנות את עצם הדבר שעליו ביססנו את כל חיינו".

האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בורם אקסרצנס

1. עבודה היא ממד בסיסי בקיומו של האדם על פני כדור הארץ. בעבודה, האדם חולק את פעילותו של אלוהים, ממלא את מסטרו, מפתח את עצמו פיזית ורוחנית ומשיג ישועה.
2. אבל בחברה הנוכחית, ממד סובייקטיבי זה של העבודה כפוף לחישובים כלכליים אובייקטיביים, שכן ההון מופרד מהעבודה ונערץ בפני עצמו. אקונומיזם/מטריאליזם זה, כולל מטריאליזם דיאלקטי, יוצר יחסים חברתיים לא מוסריים, כאשר האדם הופך להיות רק מכשיר ו"תוצאה" של הייצור. החברה הצודקת צריכה להיות מושתתת על עליונותם של בני האדם על פני הדברים – "של עבודה אנושית על פני הון".
3. לפיכך, יש לתקן את ההנחה של הקפיטליזם ה"נוקשה" על זכויות בלעדיות לבעלות פרטית ולהפוך את אמצעי הייצור לחברתיים: "זכות הקניין הפרטי הכפופה לזכות לשימוש משותף, לעובדה שסחורות מיועדות לכולם".
4. עם זאת, סוציאליזציה זו אין פירושה ריכוזיות המדינה. תפקידה של המדינה הוא לתאם, באמצעות "תכנון רציונלי וארגון נכון של עבודת האדם", את פעילותם של בני האדם הפועלים "למען עצמם".
5. תפקידה של הכנסייה הוא להזכיר לעולם את השאלה החברתית הבסיסית, ו"להפנות את תשומת הלב לכבודם ולזכויותיהם של אלה שעובדים, לגנות מצבים שבהם כבוד זה וזכויות אלה מופרים, ולעזור להנחות את השינויים שהוזכרו לעיל כדי להבטיח התקדמות אותנטית על ידי האדם והחברה".

האפיפיור פרנציסקוס, אוונגלי גאודיום

1. העולם מושתת כיום על "כלכלה של הדרה ואי שוויון". היא מאופיינת בתחרות חסרת רחמים, ניצול, דחיקה לשוליים, אבטלה, רעב וזעם כללי שמזלזל באנשים.
2. שורש הבעיה נעוץ במערכת הלא צודקת והבלתי מוסרית של הקפיטליזם המבוססת על אינדיבידואליזם, חילון, רכוש פרטי, צריכה ושליטה בכסף. דחינו את המוסר ואת אלוהים כדי לרדוף אחר כוח ורכוש.
3. חברה חדשה צריכה להפוך את האדם הראשוני כישות חברתית, קהילתית, לא כאינדיבידואל אטום. היא צריכה להיות מושתתת על אלטרואיזם נוצרי: "לא לחלוק את עושרו של אדם עם העניים זה לגנוב מהם ולקחת מהם את פרנסתם. זו לא הסחורה שלנו שאנחנו מחזיקים, אלא שלהם".
4. הכנסייה תאפשר את המעבר הזה על ידי בישור, חיזוק הערכים המוסריים באנשים ומאבק ברלטיביזם. הוא יפיץ את דבריו של המשיח, יפרש וייצור משמעויות, יפגיש בין אנשים ויפעל כמתווך במציאת פתרונות לבעיות העולם.

סיכום מאת אנדריי וולקוב וסטיבן היקס, 2020.