הקלאסיקה המודרנית של פרופסור פולסום מכילה שישה פרופילים ביוגרפיים של טיטאנים עסקיים אמריקאים מוקדמים. הוא מבחין היטב בין מקורבים שמתעשרים בעיקר באמצעות קשרים פוליטיים לבין אלה שמתעשרים בגלל פריון והצלחה בשוק.
תזת "הברון השודד" של ההיסטוריה העסקית נפוצה מאוד. "ברון" הוא תואר של פריבילגיה פוליטית פיאודלית ו"שודד" הוא גנב. אז התזה מציעה שהצלחה בעסקים אמריקאים הייתה בעיקר עניין של מקורבים שמשתמשים בפוליטיקה כדי להעשיר את עצמם על חשבון כולנו.
פולסום עושה את ההבחנה המכרעת בין "יזמי שוק" לבין "יזמים פוליטיים" – כלומר, בין אלה שמרוויחים כסף על ידי אספקת מוצרים טובים וזולים יותר, לבין אלה שרוכשים כסף באמצעות משיכה פוליטית. באופן מדהים, הוא מראה כיצד יזמי שוק עשו זאת לעתים קרובות כל כך על ידי יריבים מתחרים שהיו להם טובות הנאה ממשלתיות ענקיות.
קוראי האטלס של איין ראנד משכו בכתפיהם יכירו את הסכסוך בין יזמי השוק דן קונווי (מסילות ברזל) והאנק רידן (פלדה) לבין שני נבלים גדולים, אנשי העסקים למחצה ג'יימס טגארט ואורן בויל.
פולסום מקדיש פרק כל אחד לשישה גיבורים עסקיים שהשיגו את הצלחתם בעיקר באמצעות פרודוקטיביות ומגן עליהם מפני מטען הקרוניזם: ונדרבילט (הובלת מים), סקרנטון (ברזל), ג'יי ג'יי היל (מסילות ברזל), רוקפלר (נפט), שוואב (פלדה ופיננסים), מלון (פיננסים).
ג'יי ג'יי היל בנה את הרכבת הצפונית הגדולה הטרנס-יבשתית על ידי השקעה זהירה, בנייה איכותית וללא סובסידיות ממשלתיות. בינתיים, יריביו במרכז האוקיינוס השקט וביוניון פסיפיק קיבלו קרקעות בחינם, סובסידיות, הקלות מס – ועדיין הצליחו לפשוט את הרגל ולהסתבך בשערוריות שוחד ומעילות.
סטנדרד אויל של ג'יי.די רוקפלר השקיעה בעקביות בתשתיות ובמחקר כימי וחלוצה בשיטות מימון, המאפשרות לה לגבור על מתחרותיה בכמות ובאיכות, כמו גם להוזיל את עלות מוצרי הנפט לצרכנים.
שני אחים סקרנטון ובן דודו כמעט נכשלו בשלב מוקדם בפיתוח מפעל ברזל באזור הכפרי-פנסילבניה דאז – בין השאר בשל מכשולים פוליטיים שהציבו בדרכם יריבים עסקיים מקושרים – אך עבודה קשה ויצירתיות יזמית הובילו אותם להצלחה בייצור מסילות ברזל בכמויות גדולות עבור תעשיית הרכבות המתפתחת.
פולסום מוסיף פרק מסכם המוקדש לשלושה ספרי לימוד נפוצים במכללות, שכל אחד מהם אינו מבחין בין יזמים מהשוק ליזמים פוליטיים ואשר מקדישים אנרגיה רבה לביקורת על יזמי השוק.