תקציר מנהלים

קרל מרקס היה הוגה דעות גרמני בן המאה ה-19 שהמציא את האידיאולוגיה של הקומוניזם. הוא מתח ביקורת חריפה על הקפיטליזם המתהווה וקרא למהפכה שתשווה, לאחר תקופת "הדיקטטורה של הפרולטריון", את החברה. במאמר קצר זה הוא מציג את הכסף כסגן קפיטליסטי מרכזי – כזה שמרחיק אנשים מטבעם האמיתי, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מוסרית ופסיכולוגית.

1. כסף הוא הביטוי האולטימטיבי של רכוש פרטי, "מושא החזקה הבולטת". מכיוון שהיא יכולה לקנות הכל, היא הופכת להיות הישות "הכל-יכולה" בחברה הקפיטליסטית. היא מתווכת את כל חיי האדם ולכן מעצבת אותנו באופן יסודי.
2. בני האדם הם בראש ובראשונה יצורים חברתיים , ולכן כוחו החברתי של הכסף משנה באופן אונטולוגי את בעליו: "תכונותיו של הכסף הן תכונותיי וכוחותיו החיוניים שלי".
3. גם אם אני אדם מרושע, המעמד המוסרי החיובי של הכסף הופך את המעמד החברתי שלי למשהו טוב: "אני רע, לא ישר, חסר מצפון, טיפש; אבל כסף הוא כבוד, ומכאן בעליו".
4. כסף גם משנה אנשים אחרים מנקודת המבט שלי – אחרים הופכים ליצורים שמחזיקים בכסף או לא-מחזיקים בהם: "אבל מה שמתווך את חיי עבורי , גם מתווך את קיומם של אנשים אחרים עבורי. בשבילי זה האדם האחר ".
5. מרקס ואיין ראנד הם הפכים ברורים: עבור ראנד (כמו בנאום הכסף של פרנסיסקו), בני האדם נותנים ערך ומשמעות לכסף באמצעות פעולה יצירתית, ואילו עבור מרקס, הכוח החברתי של הכסף קובע את הדימוי של בעליו.
6. כסף הופך אפוא את כל התכונות האנושיות לניגודים שלהן – הוא הופך ל"אחים של אי-אפשרות". היא מרחיקה את בני האדם מטבעם האמיתי על ידי ערבוב של מראות ומציאות, שבירת כל הקשרים ויצירת חדשים לא טבעיים.
7. לפיכך, מרקס מציג את הכסף ככוח הלא טבעי מאחורי הסתירות שהופכות את "העולם הפוך" הקפיטליסטי. זה לא כלי מוסרי למסחר בערכים אלא כוח הרסני שמרעיל את כל חייהם של בני האדם.

קרא את " כוחו של הכסף בחברה הבורגנית" של קרל מרקס כאן. זמין גם במהדורה השנייה של "קורא מרקס-אנגלס" של רוברט ס. טאקר, עמ' 101–105. סיכום מאת אנדריי וולקוב וסטיבן היקס, 2019.